פרסומים והדיווחים השונים ברשת בכלל וברשתות החברתיות בפרט על זהותו של סא"ל מ', שנהרג בפעולה שהשתבשה בתחילת השבוע ברצועת עזה ושמו נאסר לפרסום, העלו לא מעט שאלו על הרלוונטיות של הצנזורה בעידן שבו כמעט כל המידע נגיש לכל.

"גם בעידן התקשורת הגלובלית והרשתות החברתיות, הצנזורה היא רלוונטית, אבל המדיניות צריכה להיות כזאת שהיא משאירה מעט מאוד דברים שהם חסויים ובלתי ניתנים לפרסום תחת סודיות כזו או אחרת", אומר ד"ר איתן שמיר, חוקר בכיר במרכז בגין־סאדאת למחקרים אסטרטגיים ומרצה במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר־אילן. "צריך לצנזר את המינימום של הדברים, ואת כל היתר צריך לאפשר לשחרר".

כאמור, אף שעל שמו, מקום מגוריו ותמונתו הוטלה צנזורה כבדה, כבר בבוקר יום שני הופיע שמו המלא של סא"ל מ' ברשתות החברתיות. כמו כן, ח"כ שלי יחימוביץ' (המחנה הציוני) פרסמה פוסט בפייסבוק עם תמונה מטושטשת שלו כשהוא מחבק את שני ילדיו הקטנים ורמזה פרט שעלול לחשוף את זהותו. הפוסט עורר סערה ברשת, והצנזורה פנתה אליה בבקשה להורידו. יחימוביץ' מצדה מסרה בתגובה ש"אין בפוסט כל עבירת צנזורה והוא אינו מסגיר בשום צורה את זהותו של הקצין".

"למרות ששמו של סא"ל מ' פורסם ברשתות החברתיות על אף איסור הצנזורה, אני חושב שעדיין לא כולם יודעים את שמו ולא צריך להציע אותו בכזו נדיבות", אומר ד"ר שמיר. "אני, למשל, לא יודע מה שמו, כי לא עשיתי מאמץ לחפש. בטלפון אחד אני יכול לברר, אבל לא עשיתי זאת. יש כנראה שיקול נכון מאחורי המחשבה לא לפרסם את שמו. אבל זה עניין של זמן, בסוף זה יהיה ידוע לכולם".

האם כיום אפשר לשלוט במידע?
"בגדול, אפשר לשלוט. למשל, אפשר לשלוט בסודות של דימונה, אפשר לשלוט בסודות של התוכניות המבצעיות של צה"ל, אבל אחרי שדברים קורים וכשיש אנשים בסביבה, קשה לשלוט. כיום לכל אחד יש טלפון וכל אחד הוא עיתונאי".

האם דרוש מודל צנזורה חדש?
"בארץ אנו נמצאים במדיניות צנזורה מרחיבה יחסית למדינות כמו ארצות הברית, בריטניה וצרפת. אצלנו אם יש ספק - אין ספק, ואני חושב שלנוכח השינויים צריך לאפשר לשחרר יותר דברים, כי ממילא הם משתחררים. אבל עדיין יש משמעות למידע מסוים שאתה לא מעוניין שישתחרר לציבור, ובזה צריך להיות מאוד נוקשה. כאמור, צריך להשתדל שזה יהיה המינימום, לאור העובדה שכל כך הרבה מידע כבר משתחרר החוצה. אין ספק שהאתגרים של הצנזורה קשים כיום הרבה יותר מאשר בעבר. בעיקר קשה מאוד לשלוט על רשתות ועל המהירות שבה המידע מתפשט בהן. הדוגמה הקלאסית היא משט המרמרה במאי 2010, שבו צה"ל ניסה לשלוט במידע שיצא ולא הצליח. הגיעו תמונות שצולמו על הספינה, הניסיון לשלוט במידע הזיק, ועד שצה"ל הוציא את הגרסה שלו, הגרסה של הצד השני כבר הייתה בחוץ".

"רוב הסודות הביטחוניים שלנו שמורים בגלל הקצינים והתקשורת". אבי בניהו. צילום: אלוני מור

מסר לגוגל

"יש מציאות ביטחונית שצריך להתמודד איתה ויש גם מציאות תקשורתית. לגבי ההתנגשות ביניהן - או שיהיה לה פתרון או שלא יהיה פתרון", אומרת עו"ד רחל דולב, תא"ל במיל', לשעבר הצנזורית הצבאית הראשית. "לפני עשר שנים היו תשובות, אך היום המצב מורכב בגלל התקשורת האינטרנטית, בגלל שאפשר לקרוא הכל בכל מקום. מאידך, זה לא אומר שתמו אתגרי הביטחון ואין צורך להסתיר מידע מודיעיני או מידע מבצעי. הדבר נעשה מורכב וקשה יותר, ויצטרכו לתת את הדעת ולמצוא לזה פתרונות. מה שנוהגים להסתיר אלו פרטים של מבצע שיוצאים אליו ופרטים של איש שאם פרטיו ייחשפו, זה עלול לפגוע בפעילות מודיעינית".

"לצנזורה יש משמעות, ואפילו חשובה מאוד", אומר תא"ל במיל' אבי בניהו, בעבר דובר צה"ל. "מדינת ישראל עדיין מתמודדת עם אתגרי ביטחון ומוקפת אויבים. האיומים סביבנו מחמירים, פועלים נגדנו בחשאיות, גם אנחנו פועלים בחשאיות - וכל זה מחייב לשמור עד כמה שאפשר את מידת הסוד של מדינת ישראל, ויש לא מעט סודות. המנהיגים של ארגוני טרור ומדינות אויב מכירים את היכולת של צה"ל הרבה יותר טוב מאזרחי מדינת ישראל ומאזרחים בעולם, והם חווים זאת הרבה פעמים גם על בשרם. כשהטכנולוגיה מתקדמת, כשתהליך זרימת המידע גבוה יותר והרשתות החברתיות נמצאות בכל פינה, אתגר הצנזורה יותר גדול ומשמעותי. זה מחייב את הצנזורה להתקדם טכנולוגית, והיא עושה את זה ויודעת גם לעקוב אחרי רשתות חברתיות.

"כמו כן, הצנזורה פועלת במדינת ישראל בהסכמה בין העורכים הראשיים בעיתונות לבין הצבא", מוסיף בניהו. "כל התקשורת הישראלית מקבלת את הצנזורה בהסכמה ומבינה שצריך לשמור על הביטחון. כמו שוער בכדורגל, הצנזורה לא מצליחה לעצור כל גול, אבל כל גול שהיא עוצרת הוא עולם ומלואו מבחינת ביטחון המדינה. רוב הסודות הביטחוניים של מדינת ישראל לא נפרצו והם שמורים גם בגלל הצנזורה, גם בגלל החינוך של קציני צה"ל לביטחון מידע וגם בגלל שיתוף הפעולה של התקשורת".

מה לגבי תקשורת זרה, שלא כפופה לצנזורה הישראלית?
"יש הבדל בין דברים שמתפרסמים בחו"ל, שאף אחד לא מאשר או מכחיש, לבין הודעה שיוצאת בישראל. גם עם דברים שמתפרסמים בחו"ל צריכים להתמודד. בשעתו, למשל, לא רצינו שכל בסיסי צה"ל יופיעו בגוגל. שלחנו קצין בכיר למטה גוגל בארצות הברית, הטענות שלנו נתפסו הגיוניות, והיום ב'גוגל מפות' לא תראי את הקריה".

שלי יחימוביץ. עוררה סערה. צילום: פלאש 90

בגלל האויב

"גם בעידן שלפני המדיה הדיגיטלית אפשר היה לעקוף את הצנזורה", טוען פרופ' יריב צפתי, ראש החוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה. "הכתבים הזרים יכלו לעזוב את הארץ ואחר כך לפרסם דברים, וגם היום חלק מהם לא כל כך מגישים חומרים באופן ממושמע לצנזורה. האפקט העיקרי של הצנזורה בימינו הוא לצמצם, והצמצום הוא בעיקר דרך זה שהתקשורת הישראלית מנועה מלעסוק בנושאים שהם תחת צנזורה".

הרבה מידע מצונזר אנחנו יכולים למצוא כיום בקרב מקורות זרים.
"השאלה היא לא מה יודע צרכן התקשורת בישראל, אלא מה יודע מי שרוצה לדעת בצד השני - הצד של האויב. זו המשמעות האמיתית של הדברים. וגם אם לא מצליחים לחלוטין למנוע מידע, כל צמצום משמעו פחות מידע לאויב. עד כמה שזה נשמע מיושן ו'מאמץ עקר' בעולם שבו המידע לכאורה חופשי, עובדה שישנם עדיין הרבה מאוד דברים שאנחנו לא יודעים. גם אם את יכולה לקרוא משהו באיזה אתר, יש עדיין הרבה דברים שלא תגיעי אליהם. עצם זה שלא מתירים לתקשורת לפרסם דברים - מונע עוד חשיפה ועוד מידע שעלול להיחשף בעקבות כך. למשל, אם היו מפרסמים את שמו של סא"ל מ', אולי היו מתפרסמים דברים נוספים עליו, ואולי היה נחשף עוד מידע בעקבות כך, כמו למשל מבצעים שונים. מי שיש לו היכולת הכי טובה לחשוף פרטים נוספים הם העיתונאים הישראלים, ולכן עדיין יש חשיבות לצנזורה. הצנזורה מצמצמת את הפגיעה.

"זה נכון שהמצב שבו רק בישראל לא מתפרסמים דברים הוא פרדוקסלי, כי בעולם הגלובלי אתה יכול להגיע לחלק מהמידע", מודה פרופ' צפתי, "אבל כאמור התכלית של הצנזורה היא לא מה יקרא הקהל הישראלי, ואם את תדעי או לא תדעי. התכלית היא לא לחשוף פרטים נוספים שעלולים להיחשף בעקבות פרסום מסוים".

איך הצנזורה יכולה להתמודד עם הרשתות החברתיות?
"האינטרנט הרבה יותר קשה למשטור ולניטור, ואנחנו לא רוצים להידמות למקומות שבהם יש רגולציה כבדה על האינטרנט. אבל אני כן שם לב לקריאה לציבור לגלות אחריות. קריאה כזאת יכולה להיות אפקטיבית כי אנשים לא רוצים בסופו של דבר לגרום נזק לביטחון המדינה. כמו כן, יש ניטור של הגורמים הרלוונטיים, שנועד לצמצם דליפות של סודות מהכיוון הזה. לרוב, אנשים שמפרסמים ברשתות החברתיות מידע שנחשב סודי, לא עושים זאת כדי לפגוע בביטחון אלא בשגגה וברוח האירועים הסוערים שאנו עוברים. זה אכן אתגר מאוד גדול של הצנזורה במציאות שבה לכולנו יש מקלדת וסמארטרפון; בעידן שבו כל מי שנחשף למשהו, מפרסם מידע. לא בטוח שאפשר למגר את זה לחלוטין, אבל עדיין יש חשיבות לצנזורה, אחרת היו מזמן מרימים ידיים".