כששואלים את שלמה בוחבוט, ותיק ראשי הרשויות המקומיות, שאחרי הסיבוב השני בבחירות לרשויות המקומיות בשבוע שעבר נאלץ להיפרד מתפקידו, אם גם תושבי מעלות־תרשיחא כפויי טובה, כפי שאמר ז'קי סבג, מקבילו ושכנו המודח בנהריה, על תושבי עירו, הוא נרעש.

 
“להפך”, אומר בוחבוט. “נהניתי לשרת את העיר 42 שנה. אהבתי אותה ואת האנשים שבה. אבל בעיר שגדלה כדי 25 אלף תושבים קם דור שלא ידע את יוסף ולא הכיר את מעלות כפי שהייתה, שכונה שכוחת אל בצפון. דור שבא אל המוכן, רואה שהכל יפה ומסודר וחושב שאפשר לבצע חילופי משמרות בהנהגת היישוב. צריך לקבל את דין הבוחר, אין ברירה אחרת, ולהמשיך הלאה. אם הייתי כעוס בעקבות הבחירות, מה זה היה נותן לי?”.
 
לאן נעלמה התמיכה הגדולה שממנה נהנית בבחירות בעבר?
“הפעם נוהל נגדי קמפיין בחירות אגרסיבי, שלתוכו גררו את בני משפחתי, תוך השמעת טענה מופרכת שסידרתי להם משרות בעיריית מעלות־תרשיחא, מה שבכלל לא נכון ובניגוד לחוק (למעשה, נטען כנגד בוחבוט כי דאג שקרוביו יועסקו בגופים בעלי זיקה כלשהי לעירייה - יב”א). מתנגדיי הצליחו לעשות שטיפת מוח בעיקר אצל אנשי העלייה הרוסית, המהווים כמחצית מתושבי העיר, שאותם קיבלנו באהבה”.

מעלות תרשיחא. קרדיט: מאיר וקנין

 
כאן משנה בוחבוט את נימת דבריו ואומר: “אני מרחם על ראש העיר שנבחר (ארקדי פומרנץ. בוחבוט מעדיף שלא לנקוב בשמו - יב"א). הוא הבטיח כל כך הרבה הבטחות, שיהיה לו קשה מאוד לעמוד בהן, בפרט שהוא לא מכיר את המערכת, מה מותר ומה אסור. בעניין הזה אני ממליץ לו להיעזר באנשי מקצוע ולא בפוליטיקאים. כמו כן, עדיף שיקים קואליציה רחבה, שבה יסחטו אותו כמה שפחות”.

ועוד הערה שהוא מפנה ליורשו: “לצערי, אנשים רואים רק את הדברים היפים הקשורים בתפקיד: לשכה, מכונית ומשכורת. הם לא יודעים שהעבודה קשה מנשוא”.

הרחת את המהפך או שהופתעת?
“חצי הופתעתי. ראיתי שמול הניסיון הרב שהבאתי לעירייה התייצב נגדי חבר מועצת העיר שלא הבריק בה במיוחד. אני מקווה שלראש העיר הנכנס יהיה מספיק שכל להוביל נכון את מעלות־תרשיחא. עליו לדעת שלנהל עיר זה ממש קונצרט, מה שבכלל לא דומה לניהול מפעל של גלידה”.
 
דו־קיום בנפרד

כאן המקום לספר שבוחבוט החל את תפקידו לצלילי קונצרט שונה מזה שנשמע כעת ברקע. זה מחזיר אותי ליוני 76', כאשר באתי למעלות־תרשיחא כדי לראיין את תושבי העיירה ואת חבר המועצה הצעיר, שתפס את השלטון בה בהפיכת חצר, לא בבחירות, והדיח את ראש המועצה אלי בן־יעקב המנוח. “הרגשנו צורך בזעזוע במקום, לאחר שלא נוצלו תקציבים וראש המועצה לא הזיז דברים”, אמר אז.

“מעלות־תרשיחא, שאליה באת ב־76' הייתה שונה לחלוטין מהעיר המשגשגת כיום”, הוא מבהיר. “זה היה יישוב בלי כבישים, בלי מים, בלי ביוב ועם 4,000 תושבים בסך הכל. היום אנחנו מתחרים בערים הכי יפות, אפילו בכפר ורדים מצפון לנו”.

קצב גידול האוכלוסייה אצלכם מניח את דעתך?
“בעשור האחרון הייתה בלימת בנייה מסיבית בכל הצפון, עד שבא שר האוצר הנוכחי משה כחלון. אני מאמין שבתוך עשור תוכפל אוכלוסיית העיר ל־50 אלף תושבים. הכל תלוי בניהול החדש”.
 
אני מזכיר לבוחבוט כי ב־76' דיבר איתי על שבירת המחיצות בין יהודי מעלות לבין ערביי תרשיחא. מתברר שבניגוד לעבר, כעת לא גרים יהודים בתרשיחא, בעוד שלהערכת בוחבוט חיות במעלות 400 משפחות ערביות. “אין מה לעשות, אנחנו חיים במדינה אחת וזכותו של כל אדם לגור איפה שהוא רוצה”, הוא אומר. “אני מאמין בדו־קיום, אם כי כל אחד משני היישובים חי בנפרד”.
 
בוחבוט מרוצה מהמצב של מעלות־תרשיחא בעת העברת המפתחות ליורשו: “העיר יפה ומטופחת. יש בה איכות סביבה מדהימה. בתי הספר בעיר זכו בפרסי חינוך. יש לנו מועדון סיף שממנו יצאו אלופי אירופה וגם היכל תרבות מפואר. אני בהחלט יכול להגיד שאני משאיר עיר לתפארת”.
 
באשר לתיירות, גאוותו של בוחבוט באגם מונפורט. “בעבר צחקו עלי כשהבטחתי שנסדר אגם”, הוא מעיד. “מי שפקפק בכך, טוב שיידע שליד האגם יוקמו שני בתי מלון, שיצטרפו למלון ‘אסיינדה' שבעיר”.

העיר טובלת בירק, מצבה הכלכלי איתן, לדברי בוחבוט, יש אזור תעשייה שמעסיק כ־3,000 עובדים וכמספר הזה עובדים גם באזור התעשייה בתפן, מחוץ לעיר. “אבל אנחנו מקבלים חלק מהארנונה שם, דבר ששנים נלחמתי למענו”, הוא אומר.
 
מה לתפן ולמעלות־תרשיחא?
“זה חלק מסידור של אשכול יישובים שהבאתי מצרפת ומונהג במקומות שונים בארץ. אנחנו באשכול הגליל המערבי עם עכו ועוד עשר רשויות באזור. רק לא נהריה. ז'קי סבג לא רצה. שיתוף הפעולה בין הרשויות מאפשר לצאת בפרויקטים בהיקף נרחב ומצמצם עלויות”.

כשעוברים לסיפורו האישי של בוחבוט, הוא מציין: “בכל מקום מציינים שאני בן 76, בעוד שהחודש חגגתי את יום ההולדת ה־74 שלי". בוחבוט, בנו של סוחר, עלה ארצה בגיל 10 ממרוקו בעליית הנוער לקיבוץ עין הנצי”ב. עם עליית הוריו ב־60', התיישב במעלות. לאחר שחרורו מצה”ל, עבד תשע שנים במחלקה הסוציאלית במועצה המקומית. ב־72' פרש ופתח ביישוב עסק לדברי חשמל. כעבור שנתיים הוא, יו”ר המשמרת הצעירה של מפא”י במקום, נבחר לראשונה למועצה המקומית.
 
“אז לא העליתי על דעתי שאנהיג את מעלות־תרשיחא כל כך הרבה שנים”, הוא מספר. “חשבתי שאמשיך להיות בעל עסק עצמאי כל חיי. אבל כשראיתי שהמועצה המקומית הולכת מדחי אל דחי, אמרתי לעצמי שאני חייב להציל אותה”.

במקביל, בוחבוט פלרטט עם הפוליטיקה הארצית. ב־84' ניסה להיבחר לכנסת ה־11 במסגרת מפלגת "יחד" שהקים עזר ויצמן ולא נבחר. כעבור שמונה שנים, בתקופת ממשלת רבין השנייה, נבחר לכנסת ה־13 למשך תקופת כהונה אחת. לדבריו, כחבר כנסת, תפקיד שבו שימש במקביל לתפקידו כראש העירייה, עסק לרוב בנושאים חברתיים. עיקר גאוותו בחוק הרשות לפיתוח הגליל שיזם וממנו צמח המשרד לפיתוח הנגב והגליל. עם הנהגת האיסור על כפל תפקידים, העדיף להמשיך להנהיג את מעלות־תרשיחא, שהפכה ב־96' לעיר.

כעבור עשור בדיוק, חווה בתקופת מלחמת לבנון השנייה את הימים הקשים ביותר בכהונתו כראש עיר. “חטפנו 650 קטיושות, היו לנו שני הרוגים וכמה בתים נהרסו”, הוא מעיד. “אבל עם הצוות המצוין שיש לנו צלחנו את המלחמה יחסית בשלום”.

מעלות־תרשיחא ערוכה למלחמה הבאה?
“בהחלט. המקלטים מוכנים. קיבלנו לא פעם פרסים על התחזוקה שלהם מהמועצה לישראל יפה. אנחנו מאוד מסודרים בנושא הזה”. 

קשרים ואיומים

בוחבוט נבחר לתפקיד ראש מרכז השלטון המקומי ב־2009 וכהונתו אופיינה בלוחמנות. “כדי להשיג תקציבים לרשויות ולפריפריה, הייתי מוכרח להיות לוחמני”, הוא אומר. “בתקופה שלי לא עשיתי חיים קלים לממשלה. כשלא היה מנוס מלצאת לשביתות, לא היססתי”.

הרגשתם כבנים חורגים?
“זה מה שהרגשנו. במצב שנוצר, ראש עיר חייב להיות חזק. אם אין לו קשרים, הוא בצרות, בפרט כשהממשלה נותנת פחות תקציבים ממה שצריך”.

ולא רק מאבקים; לדברי בוחבוט, ככל שהתקרבו באחרונה הבחירות, הוא חש מאוים. “מהמשטרה באו אלי ואמרו שאני מאוים בדרגה 3”, הוא מספר. “ביקשו ממני לא להיכנס לרכב בלי לבדוק אותו, להסתכל מתחתיו”.

מעלות תרשיחא. קרדיט: לע"מ

פחדת?
“לא פחדתי במלחמה, גם לא מהאנשים. אני מאושר על שבכל התקופה שעמדתי בראש מעלות־תרשיחא לא נדרשתי ללכת עם שומר ראש”.

התלבטת אם לרוץ לכהונה נוספת?
“מאוד. אבל כשראיתי שאין מועמדים בעלי ניסיון, החלטתי להתמודד. יכול להיות שעשיתי שגיאה. למעשה, רציתי עוד כהונה שבה אלמד חבר'ה צעירים להמשיך אותי בהנהגת העיר. בהקשר זה הוצאתי ספר הדרכה איך להיות ראש עיר ובו המלצתי לא לכהן יותר משלוש כהונות”.

אתה כיהנת קצת יותר.
“המשכתי והמשכתי כשהרגשתי שהעירייה היא בית שצריך לשמור עליו”.

אולי אמרת “עוד כהונה ודי” וזה יצא “עוד כהונה יותר מדי”?
“יכול להיות. עצם העובדה שלא ניצחתי, מראה שזה היה יותר מדי”.

“השריף”, כפי שקוראים לך במעלות־תרשיחא, הולך לתלות את האקדח שלו?
“ימים יגידו. ברור שלא אמשיך לכהן כחבר במועצת העיר ואין לי כוונה לרוץ בפעם הבאה. אני לא עושה עכשיו תוכניות. יש כל מיני אופציות: אולי ללכת לעסקים, אולי ללכת למשהו ציבורי. יש לי מספיק זמן לחשוב”.

המסקנה שלך מכל הסיפור היא שפוליטיקה היא עניין אכזרי?
“אכזרי? לא. אני יוצא מתפקיד ראש העיר מלא סיפוק. לא רק שהייתי מאוד מעורב בחיי התושבים, אלא גם הופעתי הרבה בטלוויזיה וברדיו והייתי בחו”ל בשליחויות, וגם הבאתי עולים מצרפת. אלה דברים שלא הייתי מגיע אליהם אם היה לי סתם עסק פרטי. עכשיו יהיה לי זמן למשפחה (בוחבוט אב לשבעה משתי מערכות נישואים, שהמוכר ביניהם הוא בנו השחקן והבמאי אייל בוחבוט, וסב לשישה נכדים – יב”א) וגם לטפח את הגינה, מה שמביא לי הנאה רבה”.

הגינה של בוחבוט מחזירה אותי אל הראיון מ־76'. אז, כשמעלות הייתה בחיתוליה, יצאתי איתו לסיבוב בעיירה והוא הצביע לעבר עצי אורן בפארק שהיה בשלב של התהוות. “את העצים האלה נטענו כשהיינו עולים חדשים”, סיפר בגאווה כשמבטו נישא אל הנוף.