על חודו של קול הצליחה הקואליציה בכנסת להפיל את הצעת החוק של ח"כ איציק שמולי מ"המחנה הציוני" להעלאת קצבת הזקנה לגובה שכר המינימום בקריאה טרומית במליאת הכנסת. 56 חברי כנסת תמכו לעומת 57 שהתנגדו וההצעה הוסרה מסדר היום. נעדרו מההצבעה: ח"כ חיליק בר וח"כ רוברט טיבייב וחבר הכנסת סאלח סעד, שחש בליבו ופונה לבית החולים.



"הממשלה ירקה בפרצופם של הקשישים ומייסדי המדינה. אחרי תוספת מעליבה של 6 שקלים לקצבה לדחות את ההצעה זה פשע. אף אחד מהשרים והח"כים לא יכול לחיות מקצבה של 2000 שקל אבל כשמדובר בקשישים מבחינתם זה בסדר. אנחנו לא נוותר ונמשיך לדחוף את הצעת החוק", אמר ח"כ שמולי לאחר ההצבעה והדגיש: "כבר כיום אחד מכל שלושה קשישים נמצא מתחת לקו העוני וגם אלו שמעליו נמצאים בסיכון לעוני. העלאת הקצבאות היא כלי מרכזי על מנת שקשיש לא יצטרך לבחור בין פרוסת לחם לתרופה. כבר בעוד 20 שנה יוכפל מספר הקשישים בישראל ואם לא נטפל בכך בהקדם מצבם של הקשישים בישראל רק ילך ויחמיר".



מחוץ למשכן הכנסת קיימו כמאתיים חברי הסתדרות הגמלאים הפגנה בקריאה לח"כים לתמוך בחוק אבל רק חברי סיעת המחנה הציוני הגיעו להביע תמיכה במפגינים.



הפגנת הקשישים מול הכנסת. צילום: צביקה רז
הפגנת הקשישים מול הכנסת. צילום: צביקה רז



על הצעת החוק שיזם ח"כ שמולי חתמו כ- 80 חברי כנסת, ביניהם גם חברי קואליציה שבמליאת הכנסת הצביעו נגד החוק אשר הביעו בו תמיכה בעבר על ידי חתימה שלהם על ההצעה שהפילו במו ידיהם, בהם הח"כים מהליכוד מיקי זוהר, נורית קורן, אברהם נגוסה, יואב קיש, אורן חזן, נאוה בוקר, אבי דיכטר, הח"כים מש"ס מיכאל מלכיאלי, יצחק וקנין, יעקב מרגי ויואב בן צור ומיהדות התורה משה גפני, מנחם אליעזר מוזס, אורי מקלב, יעקב אשר וכן ח"כ אכרם חסון וטלי פלוסקוב מכולנו.



ח"כ פלוסקוב, שעומדת כיום בראש שתי ועדות משנה בכנסת למעמד הקשישים, אמרה בדיון כנציגת סיעתו של שר האוצר כחלון: "זאת הצעת חוק פופוליסטית. כמה אפשר לשקר לציבור ולעבוד על האנשים? אתם מעלים הצעות חוק בידיעה מראש שאין אפשרות שהחוקים האלה שעולים עשרות מיליארדים יעברו, כי הם חוסר אחריות". שר הרווחה, חיים כץ מהליכוד כינה בדיון את ההצעה "לא רצינית" ואמר: "עלות העלאת קצבת הזקנה לגובה שכר מינימום היא 40 מיליארד שקלים לשנה שפשוט אין לנו".



ח"כ שמולי המתין לממשלה שנה וחצי. באביב 2017 ביקש שמולי להעלות לראשונה את הצעת החוק בקריאה טרומית במליאת הכנסת, בשיתוף עם ח"כ מיקי זוהר מהליכוד, כאמור אחד מתומכי החוק המקוריים שהביאו להפלתו לבסוף. אבל אז ביקש שר האוצר ויו"ר כולנו, משה כחלון, מיוזמי החוק להמתין עם העלאת החוק להצבעה בכנסת והבטיח לבחון מנגנון לשיפור והעלאת קצבת הזקנה. גם הועדה המיוחדת בכנסת בראשות ח"כ פלוסקוב מסיעתו של כחלון, אימצה רק בקיץ האחרון דוח ביניים שבין המלצותיו שיפור בתשלומי קצבת הזקנה הכולל הצמדת עדכונה ביחס לשכר המינימום וביטול תלות גובה הקצבה בגילו של הזכאי. מאז לא עשו כחלון ופלוסקוב דבר כדי לקדם את ההבטחות או הצעדים הללו.



קצבת הזקנה בישראל עומדת על כ-2200 שקלים בלבד, לאחר ניכוי מס בריאות ואחרי תוספת ותק ל"ברי המזל" ששילמו לביטוח הלאומי במשך עשרות שנים רצופות. לכ-60% מהגמלאים בישראל כיום אין הכנסה חודשית מקיימת מפנסיה בנוסף לקצבה.



רק ל-28.7% מסך כל הישראלים מעל גיל 55 יש הכנסה כלשהי מפנסיה: ל-12.3% בקרב אלה שעדיין עובדים (בנוסף להכנסה מעבודתם) ול-40.5% בקרב אלה שלא עובדים. שיעור הסיכון לעוני בקרב בני 65 ומעלה בישראל (27.9%) גבוה מהממוצע שבמדינות האיחוד האירופי (13.2%). זאת ועוד, כ-360 אלף בני 55 ומעלה רשומים במחלקות הרווחה ומהווים כשליש מכלל אוכלוסיית הרווחה בישראל (27.4%), שעה שחלקם היחסי באוכלוסייה כיום הוא חמישית (20%), למעלה ממיליון איש שבתוך שני עשורים יגיעו לשני מיליון מאזרחי ישראל בשל התארכות תוחלת החיים והזדקנות האוכלוסייה.



קצבת הזקנה בישראל נמוכה מאד בהשוואה לעולם המפותח ועומדת על 20% בקירוב מהשכר הממוצע כשהיא אינה צמודה לו, בעוד במדינות מפותחות רבות חישובה מגיע אפילו ל-40% מהשכר הממוצע. ארגון OECD המליץ כבר ב-2016 לממשלה לבצע רפורמה בקצבת הזקנה.



אל לשכתו של ח"כ שמולי מגיעות פניות של מאות קשישים כמו רונית שחיה מ-2800 שקלים בלבד המורכבים מקצבת זקנה בתוספת עלובה של קצבת נכות, מקורבנות תיקון חוק תוספת קצבת הנכות שהעבירה הממשלה אחרי מאבק הנכים וזנח את הנכים הקשישים, או דוד, ערירי מירושלים בן 81 שהיה עצמאי שלא הפריש לפנסיה בצורה סדירה ומתקיים מקצבת זקנה בלבד וגר בדיור ציבורי. כך גם זוגות קשישים כמו מירי ואלי, עקרת בית ועצמאי לשעבר המתקיימים רק מקצבה ללא הכנסה נוספת.



איכות ורמת החיים של רבים מהאזרחים הותיקים בישראל יורדת בחדות עם היציאה לגמלאות, אבל הממשלה שדחתה את העלאת קצבת הזקנה לגובה שכר המינימום לא מוכנה אפילו לדון בשיפורים מינוריים והדרגתיים יותר  כדי להתמודד עם המשבר העמוק המאיים על החברה הישראלית.