שבוע עבר מאז רצח הנערה סילבנה צגאיי בשכונת התקווה בתל אביב. חברותיה הטובות סיפרו הערב (שני) על תחושותיהן בשיחה עם "החדשות". לואם אטקלטי בת ה-14 שיתפה ברגע שבו נודע לה על רצח חברתה: "באותו ערב ילדה אחת שלחה הודעה: אם מישהו יודע איפה סילבנה, ולפי מה שאני יודעת סילבנה... כאילו אמא של סילבנה היתה תמיד מתקשרת אליה, כל שעה בערך, ושואלת אותה איפה היא נמצאת. ואז אחרי כמה זמן, ילד אחד שלח קישור לכתבה שעשו עליה, שהיא נרצחה".

אטקלטי הוסיפה כי "פעם אחת סילבנה היתה אצלי, ואז אמא שלה התקשרה אליה, כרגיל, ואז היא שאלה אותה איפה היא, ואז סילבנה אמרה לה שהיא אצלי, ואז אמא שלה אמרה לה להישאר אצלי ולא לצאת מהבית שלי, כי הוא חיפש אותן". סינית משה בת ה-14 אמרה כי היא לא מרגישה שהיא נמצאת במקום בטוח. "אני יודעת שלא שומרים עלי, אני מרגישה שאני לא קיימת בשביל אחרים", אמרה. פטחוויט סימון בת ה-13: "את גם כל פעם שומעת שמישהי נאנסה, נרצחה, אלימות, וזה לא בטוח. כאילו לא מרגישים כל כך בטוח. אנחנו לא יכולות לעשות עם זה כלום. זה החיים שלנו, זה הגורל. כאן אנחנו גרים, וזהו".

משה הוסיפה: "אנחנו לא רוצות להישאר פה בארץ כשנגדל, גם ההורים שלנו יודעים שלא כיף לנו ואנחנו לא מרגישות בטוחות". היא ציינה כי "היחס שמתקבל הוא כאילו אנחנו לא שוות, לא קיימות, לא בן אדם באמת". אטקלטי הדגישה: "אנחנו פליטים ומבקשי מקלט, ובאנו לפה לנסות לחיות ולשרוד את החיים האלה. אנחנו רוצים שיתייחסו אלינו בצורה רגילה". משה סיכמה: "אנחנו חוות שני סוגי גזענות - גם מהגברים וגם מהמדינה".