גיסתו של עדיאל קולמן: "כל פעם מחפשים תירוץ אחר לא להרוס בתי מחבלים"

אומרים שזה לא בטוח פיגוע לאומני, הוא סבל מבעיות נפשיות אז הוא דקר יהודים.

"החידוש זה לא העניין הנפשי, אותו כבר הכרנו. אבל מה שקורה בגלל המאבק המתמשך שלנו כי הם נשארים על העץ שאי אפשר להרוס, הייתה עבירה גוררת עבירה לטעון גם בגלל שהוא לוקה בנפשו אי אפשר להוכיח שהמניע הוא לאומני. ממשיכים עוד צעד קדימה עם העיוות הזה".

"פתאום גילינו שהבית לא נהרס, לא התעסקנו בזה וכשהגישו בקשה בשמנו להבין מה קורה גילינו שהבית לא נהרס והוגשה השגה של המשפחה. עד שלא ניג'סנו לא התקבלה תשובה".

"שאלה עצובה. אנחנו מתעסקים בנושא כבד משקל ואני לא מקלה ראש בדבר הזה אבל צריך להגיד אמירה פשוטה: נניח שהמדינה, צהל או הפוליטיקאים לא רוצים את הדבר הזה - אז שישחררו אותנו מהפארסה הזאת ולא כל פעם ימצאו תרוץ אחר למה לא הורסים כי זה המצב שהוא מצב ביניים וזה בעיני הכי גרוע.

"אתם רוצים לקבל החלטה שאתם לא מאמינים בהריסת בתי מחבלים? יאללה, בבקשה תשחררו אותנו רק אל תגרמו לנו לעוגמת נפש הזאת שבכל פעם וזה סיפור אחר שמצטרף לאיך  מוצאים מתחת לבלטה תירוצים למה לא להרוס. והשאלה האם זה אפקטיבי או לא צריך לשאול אותי. מומחי שב"כ אומרים שכן זה בהחלט מרתיע. נקמה או הרתעה? זה טריקי.

"מושג ההרתעה הוא מושג שחל על המפגע הבא ולא על המפגע שכבר פיגע, אז גם את הטענה הזאת אפשר לשמוט. צודק מנדלבליט אבל מדברים על אקט הריסת הבתים כאקט הרתעתי להבא ולא ענישה על מי שכבר פיגע אז גם ההיגיון פה מוטל בספק".

"כשקראנו אתמול את התשובה שאיזו פקידה במשרד המשפטים חתומה עליה זה היה מאוד כואב. כשעדכנתי את בנות המשפחה חמותי וכלתי, הבוקר היא שלחה לי הודעה: 'אני יודעת שזו הדרך המשפטית שלהם לא להרוס אבל זה כואב מאוד. מכה מהמדינה'.

"שאלתי את עצמי האם אני עושה פה טוב בסיפור הזה. אם לא הייתי נלחמת ולא היינו מובילים את המהלך הזה לא היינו מגיעים לידי אמירה כזאת עלובה ואומללה של משרד המשפטים. הם חייבים להתעלות על הדבר הזה אבל זה מלחמת התשה. אם אני עכשיו שאלתי את איילת אם היא רוצה שארד מזה, ואפסיק, זה לא לגמרי ההחלטה האישית והפרטית שלה כי אני חושבת שזה עניין לאומי ולא רק של משפחת קולמן. זה יותר גדול מאיתנו, אבל העליתי את השאלה הזאת בפניה. למה אני צריכה לגרום לה כזאת עוגמת נפש?"

"בתרבות הערבית כשאדם רוצח מחשבים את המרחק מהבית עד למקום הרצח כדי לדעת כמה זמן הוא חשב עליו ועל פי זה משלמים את הפיצויים ועושים את הסולחה. במקרה שלנו לטעון שזה לא על רקע לאומני זו בדיחה אחת גדולה. מצאנו חוברת שירים אנחנו עובדים על התרגום שלה הג'יהאד ואל אקצא ומה שעושים ליהודים מוזכר עשרות פעמים. זה מסע רצח מתוכנן ועכשיו כשמשרד המשפטים אומר את המשפט הזה שאי אפשר לקבוע שזה לאומני כי הוא לוקה בנשפו זו סטירת לחי מצלצלת וחוסר הבנה של איך בתרבות הערבית מתייחסים לרצח".