מחקר חדש מציג לראשונה השוואה בין בני נוער למבוגרים ביחסם לאנשים עם מוגבלויות, וממצאיו חושפים תמונת מצב מטרידה בנוגע ליחסם של צעירים מתחת לגיל 18 לאוכלוסייה זו, המונה 1.6 מיליון ישראלים, שמתוכם כ־220 אלף ילדים ובני נוער.
הנתונים המתפרסמים כאן לראשונה מובאים מתוך מדד הנגישות העירוני בחסות הקרן המשפחתית ע"ש תד אריסון וקרן משפחת רודרמן. על פי הנתונים עולה, בין היתר, כי בני־נוער בישראל נמנעים הרבה יותר ממבוגרים מקרבה חברתית וגופנית לאנשים עם מוגבלות. אחד מכל שלושה בני נוער (33%) מסרב להיות חבר של אדם עם מוגבלות, פי שניים ממבוגרים (16%). 72% מהצעירים מתנגדים לקיים קשר רומנטי עם אנשים עם מוגבלות, אחד מכל חמישה בני נוער (19%) נרתע אפילו לחבק או לנשק אדם עם מוגבלות לעומת 16% מהמבוגרים.
בעידן שבו מערכת החינוך נוטה להפרדה ברורה יותר בין החינוך המיוחד לחינוך המשלב, עצוב במיוחד הנתון שלפיו אחד מכל שלושה בני נוער (36%) מעדיפים שבכיתתם לא ילמדו תלמידים עם מוגבלות. התעלמות מאנשים עם מוגבלות במקומות ציבוריים ותחושת אי־נוחות מהם רווחות כמעט פי שניים יותר בקרב בני נוער לעומת מבוגרים (17% לעומת 9%).
בני נוער אף מדווחים על יותר התנהגויות פוגעניות של נערים ונערות כלפי בני אדם עם מוגבלות בפער ניכר מהמבוגרים (22% מול 14%). 24% מסבירים שלגלוג על אדם עם מוגבלות הוא נורמה חברתית מקובלת, 31% חושבים כי צעיר עם מוגבלות אינו יכול להיות מקובל חברתית ו־10% סבורים שתמיד יהיה דחוי חברתית בשל מוגבלותו.
אין שיח ציבורי בנושא החשוב
המחקר אף מציג תמונת מצב עגומה ביחס לנעשה במערכת החינוך. 88% מבני הנוער מעידים כי רק לעתים נדירות, אם בכלל, מתקיים בבית הספר שלהם שיח על צורכיהם וזכויותיהם של אנשים עם מוגבלות. לעומת זאת, תנועות נוער וחוגים הם המסגרת החינוכית, שבה העיסוק באנשים עם מוגבלות הוא הגדול ביותר עם 33% מהמשיבים שטענו כי נחשפו בהן לשיח בנושא.
מדד הנגישות העירוני, פרויקט משותף לקרן אריסון ולקרן רודרמן, נערך זו השנה הרביעית ומבוסס על ממצאי מחקר שנערך על ידי פרופ' עירן הלפרין וד"ר ליאת נצר מהמרכז היישומי לפסיכולוגיה של שינוי חברתי במרכז הבינתחומי הרצליה. המחקר השנה הוא הראשון שבודק את יחסם של בני הנוער בישראל כלפי אנשים עם מוגבלות בעשרים ערים נבחרות שפזורות בכל רחבי הארץ.
שירה רודרמן, מנכ"לית קרן משפחת רודרמן, אומרת ל"מעריב": "הממצאים חייבים להדליק נורה אדומה לגבי חוסר המודעות בקרב הדור הצעיר על חשיבות השוויון לאנשים עם מוגבלות".
לדבריה, "אומנם בשנים האחרונות נרשמו הישגים משמעותיים במאבק לשוויון בתחום, אבל השיעור הגבוה יחסית של בני נוער הנרתעים מקיום קשרים חברתיים וממגע כלשהו עם אנשים עם מוגבלות מוכיח, כי לפנינו עוד דרך ארוכה. כדי לנתץ את הסטריאוטיפים ואת הדעות הקדומות נדרשת השקעה משמעותית בחינוך ובטיפוח מודעות לזכויות אנשים עם מוגבלות בקרב הגילאים הצעירים ובקרב הוריהם".