מאז שנת 1955 גדלה אוכלוסיית המדינה פי 4.8, ואוכלוסיית בני 65+ גדלה פי 11 (מ-85,200 ל-978,400 בני 65+, בסוף שנת 2016); כלומר, קצב הגידול של בני 65+ היה כפול מזה של האוכלוסייה הכללית. הזדקנות האוכלוסייה היא בעיה נפוצה בעולם המערבי ולמרות שיעור הפריון הגבוה בישראל, מקומנו אינו נפקד ממנה. כך עולה מנתוני שנתון הזקנה לשנת 2017 המתפרסם הבוקר (שני) על ידי מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל זו השנה ה-20. 
בגלל הזדקנות דור הבייבי-בום (ילידי 1950-1945 שעוברים עכשיו את גיל 65) רואים גידול בחלקם היחסי של הזקנים הצעירים (בני 74-65) מכלל הזקנים ועל פי הדוח, כבר בעוד כעשור נראה גידול בחלקם של הזקנים המבוגרים יותר. אם חלקם של בני ה-75 ומעלה מבין האזרחים הוותיקים הוא כ-44% היום, ב-2030 הם כבר יעברו את סף 50%. בני ה-85 ומעלה שהם היום 12% מהזקנים, יהיו בתוך 30 שנה 21% מהם. אחוז המבוגרים הכולל באוכלוסייה גדל בקצב מסחרר של בין 1.5-2% כל עשור. כל זאת בעיקר משום ש תוחלת החיים בישראל ממשיכה לעלות בהתמדה, אבל לא איכות החיים שאמורה להילוות לה. תוחלת החיים הממוצעת של נשים בישראל עומדת על 84.2 שנים וזו של הגברים – 80.07. 
לא פחות מ-30% מכלל האזרחים הוותיקים בישראל רשומים בשירותי הרווחה (בהם כמעט מחצית מבני ה-75 ומעלה) בשל הידרדרות מובנית של המצב הכלכלי והבריאותי עם השנים בישראל. זלזול הממשלה בהשלכות התופעה מביא לכך שהזקנים יותר נופלים לנטל על ילדיהם, מבוגרים בעצמם. אחוז בני ה-65 ומעלה המטפלים בהוריהם עומד על 13% שממש מטפלים בהורים, 17% התומכים בהם כלכלית ו-37% שעוזרים להם בסידורי היום יום. כשבה בעת מדובר בשכבת אוכלוסייה שממשיכים לתמוך גם בילדיהם הבוגרים – 36% מבני ה-65 ומעלה תומכים בילדיהם בכסף או בקניית מוצרים (בהם 41% מבני 65-75 ולא פחות מ-29% מבני 75 ומעלה). 

המגמה שמראה הדוח מטרידה מאד ואמורה להדיר שינה מעיני קובעי המדיניות בממשלה. היא מהווה את "הכתובת שעל הקיר המתריעה באדום מהבהב מפני המשבר החברתי הגדול ביותר שיפקוד את ישראל בעשורים הקרובים" לדברי מומחים בתחום. אבל ממשלות לא מסתכלות כידוע יותר מדי קדימה והאדישות מקוממת. דוגמה מובהקת אחת לאדישות הזאת היא הגירעון האקטוארי של הביטוח הלאומי המאיים להביאו לקריסה וחוסר יכולת לשלם קצבאות כבר בתוך שלושה עשורים. עובדה זו כלל אינה מטרידה את ראש הממשלה נתניהו ושר האוצר כחלון אלא רק את שר הרווחה חיים כץ ואת הביטוח הלאומי עצמו. בתוך הממשלה בכלל ניטש ויכוח בין האוצר לרווחה עד כמה מצבו של הביטוח הלאומי רעוע, עד כדי כך ששני הצדדים מנהלים מלחמת עולם על אפשרות ביטול שר הרווחה בחודש הבא את ההסכם בן 40 השנים שבו מעביר הביטוח הלאומי את עודפי הגבייה שלו לאוצר המדינה המשתמש בהם (בכספי הביטוח שלנו) לכל צורך אחר, אבל לא על תכנית ייצוב מוסכמת לביטחון הסוציאלי של כולנו. 

"יוצר עומס על תשתיות מערכות השירותים". ד"ר שנור. צילום: יואב לף
דוגמה מובהקת שנייה הן ההתראות החוזרות ונשנות בשנים האחרונות של הנהלת משרד הבריאות על חומרת הזדקנות האוכלוסייה בכל הנוגע לצורך ההולך וגובר בתשתיות אשפוז סיעודי, מטפלים סיעודיים בקהילה, רפואה גריאטרית ועוד. בשטח קורה בדיוק ההפך - המשרד נאלץ לצמצם את חלקו בקניית מיטות אשפוז סיעודי מסובסדות ומביא למחסור גובר של מיטות לציבור ואת בתי האבות הסיעודיים לקריסה, סגירת מוסדות ומאבקים משפטיים נגד המשרד עליהם דיווחנו לראשונה במעריב רק בחודש שעבר. מצוקת המחסור במטפלים הסיעודים שגם עליה פרסמנו כתבה רק לאחרונה, ומצוקת השכר והתנאים של המטפלים עצמם, נמצאת בשיא של כל הזמנים וקיים מחסור הולך וגובר ברופאים גריאטריים. אבל התראות משרד הבריאות נופלות על אוזניים ערלות הן באוצר והן במשרד ראש הממשלה. 

אלו רק שתי דוגמאות שעל סדר היום. מהרפורמה הנחוצה בסיעוד הכוללת תוספת אלפי מיטות, הכשרת רבבות מטפלים ושיפור משמעותי של תנאי תעסוקתם, וכן פישוט הביורוקרטיה הבלתי נסבלת לאדם הזקן ומשפחתו בישראל, רפורמה אשר סגן שר הבריאות ליצמן הציב לפני ארבע שנים כתנאי לשבתו בממשלה, לא נותר כמעט דבר מלבד העלאה סמלית של מספר שעות הסיעוד הביתי בסבסוד המדינה. זאת אחרי שליצמן נכנע לכחלון ואנשיו והסתפק בפירורי האוצר. ראש הממשלה ואנשי המטה הכלכלי שלו, כמו מנכ"ל המשרד ויו"ר המועצה הלאומית לכלכלה, לא ערכו כל עבודת מטה כדי ליישב את המחלוקת על עתיד הביטוח הלאומי בין הרווחה לאוצר כשכספי הביטוח הלאומי של כל אזרחי ישראל על קרן הצבי. 
עוד נתון משנתון הזקנה מעלה מגמה הולכת וגוברת של בדידות בקרב בני 65 ומעלה כששיעור המדווחים על בדידות עולה עם הגיל:34% מבני +65 דיווחו על הרגשת בדידות מדי פעם או לעיתים קרובות וכך גם 42% מבני 5 75 ומעלה, זאת לעומת 24% בלבד מבני +20. העיר הזקנה ביותר היא בת ים 21.3% ; הצעירה ביותר היא מודיעין עילית החרדית עם 0.8% אוכלוסייה מבוגרת. בתל אביב 15.1% הם אזרחים ותיקים, בחיפה 20.1% ובירושלים 9% מהאוכלוסייה בלבד הם זקנים. 
"ההזדקנות העתידית המהירה של האוכלוסייה הערבית בשני העשורים הקרובים תהיה משמעותית מאד. מדובר בשינוי משמעותי שיחייב התייחסות של מערכת השירותים והתמודדות עם השינוי הזה" אומרים עורכי הדוח, ג'ני ברודסקי, ד"ר יצחק שנוּר ושמואל באר. ד"ר שנור, חוקר זקנה במכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל, מוסיף: "אנו עדים לגידול מהיר מאד באוכלוסייה בכלל ובאוכלוסיית הזקנים בפרט והדבר, שאינן גדלות בהתאם".