רצועת חוף הים התיכון הישראלית הקצרה, 196 ק"מ בלבד אורכה, נתונה ככל שהשנים חולפות ליותר ויותר סכנות שמקורן בפיתוח יתר והפקעת שטחי חוף מהציבור לטובת שימושי תעשייה (פעמים רבות מזהמת), התפלה, תחבורה, צבא, תיירות לעשירים בלבד, תחנות כוח וכעת גם אסדות קידוח הגז הטבעי ומתקני הטיפול שיוקמו לידן. כל אלה משאירים פחות מ-2 ס"מ חוף פנוי לכל אזרח - נתון שהיה נכון ללפני חמש שנים והדור הבא יוכל רק להתקנא בו.

ניתן להוסיף את ספינות דיג המכמורות, משבר זיהום הים מאשפה שנסחפת מהיבשה שהוא בעיה גלובלית שלא פוסחת גם עלינו, זיהומים תכופים של שפכי ביוב ותעשייה ומינים פולשים בין היתר בשל שינוי האקלים המאיימים על החיים העשירים בים. מימי מזרח הים התיכון של אזורנו הוא אזור ייחודי בפני עצמו בו חיים מינים רבים שיותר ויותר מהם נמצאים בסכנת הכחדה.
על מנת להעלות את המודעות הציבורית לנושא ולהניע את מקבלי ההחלטות הרלוונטיים לפעול, החלו בסוף השבוע פעילי ארגוני הסביבה "מגמה ירוקה" ו"אנשי הים התיכון" בשיתוף "החברה להגנת הטבע" ועמותת "צלול" בקמפיין ציבורי בדרישה ממנהל התכנון לאמץ את תכנית רשות הטבע להכריז על הקמת שמורות טבע ימיות חדשות ולהרחיב את השמורות הקיימות. מחקרים ברחבי העולם הוכיחו כבר ששמורות טבע ימיות הן האמצעי היעיל ביותר לשמירה על הים וכך נוצר מקום שבו אוכלוסיות של אלמוגים, אצות, דגים ושאר המינים יכולים להתרבות ולשגשג.

צילום: מגמה ירוקה
שמורות טבע ימיות הן גם הפתרון היחיד למגמת הרס חוף הים המתמשכת. כבר ב-2012 ניסחה רשות הטבע והגנים מסמך מקצועי מקיף שחיברו ד"ר רותי יהל וניר אנגרט, תחת הכותרת "שמורות טבע ימיות ככלי לשימור הסביבה והמגוון בים התיכון", אבל הממשלה מעולם לא אימצה את המסמך הזה כמדיניות סדורה.

בעוד על פי אמנות בינלאומיות עליהן חתומה ממשלת ישראל, כמו אמנת ברצלונה להגנה על הים התיכון מפני זיהום, התחייבה מדינת ישראל להכריז על לפחות 10% מחופי הים התיכון שלה כשמורות טבע עד לשנת 2020, אבל נכון להיום רק 0.3% משטחי הים התיכון בישראל מוכרזים כשמורות טבע ימיות והתקדמות לקראת היעד כלל לא נראית באופק. זאת בעוד בעולם מדינות כמו בריטניה וצ'ילה הכריזו זה מכבר על למעלה מ-20% מהשטחים הימיים שלהן כשמורות.

שיר גולדובסקי, מובילת המאבק להקמת שמורות טבע ימיות מטעם "מגמה ירוקה", אומרת למעריב: "2019 כבר בפתח, ומדינת ישראל טרם התקדמה בכל הקשור להקמת שמורות טבע ימיות נוספות. על מנת שנצליח לשמור על החי, הצומח וכל הסביבה החופית, על מנהל התכנון ומשרדי הממשלה הרלוונטיים לאמץ את תכנית רט"ג כדי שהמדינה תוכל לעמוד בהתחייבויותיה בנושא".