אנשים רבים נחלצו בשנים האחרונות כדי לסייע לפז ולסעוד אותו. כאלה שהוא כלל לא הכיר לפני התאונה הקשה. "יש לי ארבעה ילדים וככל שהזמן עובר אני מרגישה שאלון הוא כמו הבן שלי", מספרת הלל־מוגמי. "אני מגיעה אליו פעמיים-שלוש בשבוע אחרי העבודה שלי בשופרסל. אם אני עושה אצלי בבית סלטים או בראנץ', אני מביאה גם לו. אנחנו מדברים, אני מגלחת אותו, מספרת אותו, עושה לו ציפורניים, מסאז' בידיים. אני בוכה על קשקושים קטנים שקורים לי, והוא אף פעם לא בוכה, אף פעם לא אומר שקשה לו'. הרבה אנשים יוצאים ממנו מחוזקים".