"חלק מהשאלות נשארו בלי תשובות", מודה רנ"ג דודו לוי, ראש צוות חקירה ביחידה המרכזית של מחוז ירושלים, מי שליווה את תיק רצח הנערה נועה אייל כמעט מתחילתו ועד שבוע שעבר, אז הרשיע בית המשפט את דניאל נחמני ברצח. "עד היום אנחנו לא באמת יודעים מה היה שם, האם הרוצח תכנן את הרצח מראש. היינו רוצים לקבל תשובות, להבין את התמונה המלאה ואולי לשחזר את מה שאירע, אבל הוא שומר את התשובות אצלו".
מאחורי לוי - המכונה "הכומר" בשל היכולת שלו לגרום לחשודים להתוודות - עשרות רבות של שעות חקירה אחד על אחד עם נחמני. בימים שבהם סופגת המשטרה ביקורת קשה בנוגע להפעלת לחץ פסול על נחקרים, תופעה אשר עלולה להוביל להודאות שווא, שמר נחמני על שתיקה. החוקר הוותיק ניהל שיחות רבות עם הרוצח, שהסתיר את מעשה הרצח במשך שנים ארוכות. את "אם כל הראיות", הודאה מלאה, הוא לא קיבל מנחמני. חשמלאי הרכב הירושלמי, שניהל חיים שנחשבים נורמטיביים מאז הרצח ועד שנעצר, מתעקש עד היום כי לא הוא ביצע את המעשה, וכי ראיית הדנ"א החותכת שהובילה להרשעתו, מקורה בטעות איומה.
ובכל זאת, לוי (51) מביט אחורה בסיפוק ומשוכנע שהשיג את מטרתו: סגירת התיק הכואב של רצח נועה אייל וכליאת הרוצח שלה מאחורי סורג ובריח. "קשה להיכנס לראש של אדם כזה", הוא מסביר. "זה דבר מורכב לניתוח מבחינה פסיכולוגית. יש נחקרים שרוצים להוריד מעצמם את הסלע שיושב עליהם, אבל במקרה של נחמני הוא התעקש להכחיש עד הסוף. בסופו של דבר יש לו זכויות".
28 שנה הוא משרת במשטרת ישראל, רובן כחוקר במחוז ירושלים. בעבר טיפל בתיקים קשים שבהם חקר טיפוסים כמו דניאל מעוז, מי שרצח בדם קר את הוריו והאשים את אחיו התאום במעשה. עברו תחת ידיו תיקים מתוקשרים, בהם רצח הנער מוחמד אבו ח'דיר והרצח המחריד של סמי קורל בשכונת ארמון הנציב בירושלים. "זאת העבודה", הוא פוסק. "להיות חוקר זה מקצוע, ולהיות חוקר טוב זו תכונה מולדת. תמיד יש את החשודים שביצעו עבירות שנקרא להן לא אנושיות, אבל במסגרת העבודה אנחנו מקהים חושים ומסתכלים על התיק מבחינה מקצועית בלבד. גם אם זה מחליא אותנו, אנחנו מתגברים ויושבים עם החשודים. במקצוע שלנו אי אפשר לברור את הפציינטים".
ניכר בלוי שהוא אוהב מאוד את המקצוע שלו. "העבודה מעניינת ומאתגרת. כל תיק הוא סיפור בפני עצמו, שונה לחלוטין מקודמו. הקושי העיקרי הוא במפגש עם המשפחות של הקורבנות, וגם עם בני המשפחות של החשודים, שהרבה פעמים לא מבינים איך נחת עליהם כרעם ביום בהיר מעצר של אדם אהוב עליהם".
לדבריו, תרגיל "השוטר הטוב - השוטר הרע", שיטת חקירה שבה אחד החוקרים מתנהג בקשיחות כלפי הנחקר ואחר מתיידד עמו כדי לסחוט ממנו הודאה, "עובד רק בסרטים. אנחנו לא משתמשים בדבר הזה, להפך. המטרה בחקירה היא שיתוף פעולה מצד החשוד, ושיתוף פעולה כזה יבוא רק כשיש כימיה. ועם כל הקושי וכמובן שאין אמפתיה לאדם שעשה מעשה כזה, החקירה מחייבת יצירת כימיה. עם נחקר כמו נחמני כל משחק או ניסיון לעשות עליו מניפולציה יכול לשבור את האמון. מהניסיון שלי - ויש לי הרבה ניסיון - בלמעלה מ־90% מהמקרים הגישה הזאת עובדת. זאת לעומת הגישה הקשוחה, שהנחקר מפרש כהורדת ידיים, מה שגורם לו להיסגר".
איך יוצרים כימיה עם רוצח אלים?
"קודם כל לומדים אותו. עושים שיעורי בית. מי הוא, מה אורח חייו. אצל נחמני היה לנו פער של 16 שנים. היינו צריכים להבין איך אדם שומר סוד כזה במשך כל כך הרבה שנים מהאנשים שהכי קרובים אליו".
והוא בחר בזכות השתיקה.
"ברור שיש לו זכות לשמור על שתיקה, אבל המטרה שלנו כחוקרים היא להגיע לחקר האמת, לכן אני מנסה להבין את השפה שלו ולדבר איתו בגובה העיניים, ואם צריך אז גם ברמה חברית. להסביר לו שגם אם עשה טעות בעבר הרחוק, כדאי לו לספר, שההודאה שלו תביא הקלה למשפחת הקורבן, וגם המשפחה שלו תרצה לדעת למה ומה קרה שם בדיוק".
כמו פצע פתוח
"כמו ברצח רבין, בירושלים כולם זוכרים איפה הם היו כשנודע דבר הרצח של נועה אייל", לוי משחזר. "הייתי בלש ביחידה המרכזית של מחוז ירושלים, ובאמצע העבודה, באמצע הלילה, קיבלנו הודעה שיש נערה נעדרת. יום לאחר מכן נמצאה הגופה שלה. המקרה היה חריג בנוף של ישראל, במיוחד בירושלים, שאין בה הרבה מעשי רצח".
המקרה אירע בליל 22 בפברואר, 1998. אייל, נערה בת 17 משכונת רמות בעיר, לא שבה לביתה לאחר בילוי בסינמטק עם חבר. החבר סיפר כי נפרד ממנה לפני חצות בכיכר הדוידקה, הסמוכה לשוק מחנה יהודה, משם הייתה אמורה הנערה לנסוע באוטובוס לביתה. מאוחר יותר סיפר עד ראייה כי ראה את אייל עולה לרכב מסוג פורד אסקורט, שהשמשה האחורית שלו מכוסה מדבקות, בין היתר של גדוד גולני. העד אף מסר את מספר לוחית הרישוי של הרכב כפי שזכר.
ככל שנקפו השעות והימים הקריטיים שלאחר הרצח, הבינו במשטרה שהרוצח הולך ומתרחק מהם. "ברור שכולנו נכנסנו לעבודה סביב השעון, לא הנחנו לתיק לרגע", משחזר לוי. "הייתה הרבה עבודת בילוש ומודיעין, תצפיות על יער רמות, כי אולי הרוצח יחזור לזירה, וגם מחסומים של שוטרי סיור ובלשים וחיפושים אחרי רכבים שתאמו את התיאור של עד הראייה. כל מחוז ירושלים נרתם לתיק, זה היה עוצמתי. בגלל הדרך האלימה שבה בוצע הרצח והמיקום של הזירה נבדקו גם כיוונים לאומניים".
היו לכם חשודים?
"היו הרבה חשודים פוטנציאליים. אני לא חושב שהיה בעל רכב פורד אסקורט שלא בא במגע עם חוקר. סרקנו את כל המוסכים של פורד, והיינו מוקפצים לכל רכב שהיו עליו מדבקות של גולני. נחקרו מאות אנשים. כל מי שהייתה לו גישה לאזור הדוידקה, מוכרים בחנויות, נהגי אוטובוסים, בעלי עסקים".
בשלב מסוים נשלחו ממצאים מהזירה למומחים לפרופילאות בחו"ל. "לא היה משהו שיכול להצביע על כיוון", מגלה לוי. "באחד הדוחות נאמר שהוא יכול להיות איש צבא, רווק. לא משהו שקרוב לרוצח האמיתי".
העבודה המשטרתית העלתה חרס. צוותי חקירה הוקמו והתחלפו, הזמן חלף ולא היה קצה חוט אמיתי שיוביל לרוצח. תיק רצח נועה אייל הפך לתיק הדגל של משטרת ירושלים, הגביע הקדוש שכל אחד היה רוצה לפצח.
בינתיים דניאל נחמני התחתן, הביא לעולם שתי בנות ועשה חיל בעבודתו במוסך מוכר בבירה, כשבין היתר טיפל ברכביהם של אנשי משטרה. נראה היה שהותיר מאחוריו עבר פלילי ישן של עבירות מין בנערות. לא הוריו, לא אחיו, לא אשתו, לא בנותיו ולא החברים המעטים שהיו לו ידעו את הסוד הנורא שהסתיר.
"לאורך השנים זה היה פצע פתוח, והפצע הזה ליווה אותנו", מודה לוי. "הייתה הרגשה של תסכול, בעיקר כי יש לנו הראיה, הזרע של הרוצח (שנמצא על גופתה של אייל - מ"ש). ראינו את התסכול של המשפחה שהיינו איתה בקשר רציף, אבל תמיד הייתה תקווה שיבוא יום ונגיע לרוצח. וזה למעשה גם מה שגרם לנו לא לסגור את התיק. זה, והחשש שאדם שעשה מעשה כזה יתקוף שוב".
אחת ועוד אחת
כדי שתיק רצח ישן יפוענח, כמה דברים צריכים להתרחש במקביל. למשל התקדמות הטכנולוגיה ושמישהו מבני המשפחה של הרוצח יעשה טעות. שני הדברים הללו חברו יחדיו 16 וחצי שנים אחרי שנועה אייל איבדה את חייה.
ההתפתחות בחקר הדנ"א הביאה למצב שבו אפשר למצוא מתוך מאגר הדגימות הנמצאות בידי המשטרה קשרים בין בני משפחה. הטכנולוגיה מאפשרת גם לפענח פשעים ישנים באמצעות דגימות דנ"א מהזירה, אפילו עשרות שנים אחרי שנלקחו. זו הסיבה לכך שכיום המשטרה לוקחת לא רק טביעת אצבע מחשודים אלא גם דגימות רוק לצורך שמירה במאגר דנ"א.
זה גם מה שקרה כשאביו של נחמני נחקר באזהרה במשטרה. נלקחה ממנו דגימת רוק, וזמן קצר לאחר מכן הגיעה שיחת טלפון מהמעבדה הביולוגית במטה הארצי עם ההודעה: נמצא אדם בעל קשר דם לרוצח של נועה אייל. "הקפיץ נמתח ונכנסנו לדריכות", נזכר לוי. "הבנו שאנחנו כנראה קרובים. בדקנו ומצאנו שלאדם הזה יש שני בנים, אחד מהם הוא דניאל נחמני".
החוקרים בדקו את הרקע של נחמני וגילו את עברו הפלילי. הם מצאו שבתקופת הרצח הוא אומנם נהג ברכב רנו ולא בפורד, אך שחמש מבין שבע הספרות של לוחית הרישוי של הרכב שלו תואמות את הספרות שמסר עד הראייה. איכון הטלפון הסלולרי של נחמני הצביע על כך שבליל הרצח, סמוך לחצות, הוא היה באזור כיכר הדוידקה. "התחלנו לחוש את ההתרגשות, להרגיש שזה כיוון חקירה מעולה, להבין שאחת ועוד אחת זה לא רק שתיים, זה הרבה יותר. אבל עדיין לא פתחנו שמפניות".
החוקרים הבינו שחסר להם פרט מהותי ביותר להשלמת הפאזל, ועליהם להשוות בין הדנ"א של נחמני לזה שנמצא על גופתה של אייל. שוטרים עקבו אחריו בדרכו לעבודה, וכשהוא ירק על המדרכה, הם אספו את הרוק ורצו עם הדגימה למעבדה. את הימים שחלפו בין מסירת הדגימה לבין ההודעה מתאר לוי כ"מורטי עצבים. היה חשש שבזמן הזה דניאל ייעלם, אז דאגנו לא לתת לזה לקרות".
ערב יום הכיפורים. לוי ואשתו נמצאים בביתם בירושלים. "אחד הקצינים של הימ"ר התקשר אלי", הוא משחזר בהתרגשות. "באותו רגע החסרתי פעימה. הסתכלתי על אשתי ופערתי עיניים. קיבלנו הודעה שיש התאמה ודאית בין הדנ"א של נחמני לדנ"א שנמצא בזירת הרצח. בשפה שלנו זה נקרא 'בינגו'".
אבל החוקרים לא מיהרו. הם לא ניגשו מיד לעצור את נחמני. הם ארבו לו, ממתינים ומתכוננים.
הכחשה מלאה וגורפת
למפגש הראשון שלו עם דניאל נחמני לוי הגיע מוכן. "במשך שבועיים למדתי אותו. רציתי להבין מי הוא. מה החוזקות שלו, מה עקב אכילס שלו. מי עוטף אותו, מה אורח החיים שלו. כשאתה מגיע לחקירה, אתה לא נפגש עם החשוד בפעם הראשונה. יש לך כחוקר את המידע הרב ביותר על האדם. אדם אחד קצר רוח, אחר אוהב קפה שחור, אחד אוהב כדורגל, אחד אוהב לדבר על סרטים, אחד על ספרים. הכל כדי שאוכל להתקרב אליו".
מה למדתם על נחמני?
"שהוא בעל למופת. אבא לבנות. אחד המוסכניקים המוערכים בירושלים. איש משפחה עם חוג חברים מצומצם. ללא אירועים חריגים. מאז הרצח הוא לא הסתבך פעם אחת עם המשטרה, אפילו לא עם שוטר תנועה. כל מה שלמדנו לא העיד על האדם שעשה מעשה מחריד כל כך 16 שנים קודם לכן, ושמר סוד כל כך גדול. זה בלתי נתפס".
ההיכרות האינטימית עם נחמני הביאה את החוקר שלו לתובנה נוספת. "המעשה שלו בלתי נתפס קודם כל למשפחה שלו", הוא אומר. "כאבא וכבן זוג חשבתי מה יהיה בנפשן של אשתו ושל בנותיו, שלמעשה חיו עם דניאל אחר. תהיתי איך תשפיע עליהן העובדה שהוא הולך להיעצר להרבה מאוד זמן".
באוקטובר 2014 נחמני עוכב והובא לתחנת המשטרה במגרש הרוסים, שם פגש לראשונה את לוי. "אמרתי לו שהוא נחקר בחשד לרצח, הודעתי לו שיש לו זכות לשמור על שתיקה. הוא הגיב בהכחשה מוחלטת. ניסה להיראות מופתע. הוא ידע שהיום הזה עלול להגיע, אבל לא נראה שהוא חיכה לו.
"כבר ביום הראשון לחקירה הוא ביצע מספר פעולות שחיזקו את החשד שלנו. שאלתי אותו כמה שאלות בסיסיות כמו מה ידוע לו ואיפה הוא היה ביום האירוע, ובשלב מסוים נתתי לו לשתות כוס מים ויצאתי מהחדר. הוא לקח את כוס הפלסטיק וניגב אותה עם החולצה המלוכלכת שלו מהעבודה".
נחמני, שכנראה חשש שהדנ"א שלו יילקח מהכוס, המשיך להכחיש. "הכחיש היכרות, הכחיש שפגש אותה, שאסף אותה ברכבו. הכחשה מלאה וגורפת על כל מה ששאלנו אותו. הוא לא היה אדם פתוח, לא אחד שאוהב לדבר. הטחתי בו את שאלת מיליון הדולר: איך ייתכן שנמצאו ממצאים שלו על הגופה. 'אם אתה לא מכיר ולא ראית אותה ולא באת במגע ואין לך קשר אליה, איך הזרע שלך הגיע לגופתה של נועה אייל?'. 'אני לא יודע להסביר', הוא ענה".
זכות השתיקה
ימים ארוכים עברו על החוקר והנחקר בחדר החקירות, אך החשוד לא נשבר למעט רגע אחד, שבו, כפי שחושף לוי, היה נדמה כי הוא על סף הודאה. "היה שלב שבו אמרתי לו, 'אם עשית טעות, זה הזמן לספר. יהיה יותר קל למשפחה של נועה וגם למשפחה שלך אם תסביר מה גרם לך לעשות את זה. אתה היום דניאל אחר, לא דניאל של לפני 16 שנים'. ואז הוא הפתיע אותי ואמר משהו כמו 'מי יבין אותי, איך הילדים שלי יבינו, איך אני אסביר את זה לאמא שלי'. חשבתי שזאת תחילת הודאה.
"ואז הוא אמר לי, 'דודו, אתה כבר מכיר אותי. אתה יודע שאני לא יכול לקבל החלטות לבד. אני רוצה להתייעץ עם עורך הדין שלי'. ברגע הזה קראנו לעורך הדין שלו, חשבנו שלאחר מכן הוא יתוודה. אבל אחרי השיחה עם עורך הדין ובכל השלבים מאוחר יותר הוא עבר לשמור על זכות השתיקה ולא ענה על אף שאלה יותר".
עורך דינו של נחמני דאז, יהודה שושן, מסר בתגובה: "תחושותיו של החוקר שמורות עמו. יפה היה שלא יסיק מסקנות לגבי תוכן השיחות שלי עם הלקוח שלי. אלא אם כן הוא האזין לשיחה. לגופו של עניין, דניאל נחמני מתחילת הדרך ועד סופה שמר על גרסתו. זאת האמת שעמה הוא חי, וזאת האמת שבה דבק גם במסגרת חקירתו ומשפטו".
שתיקתו של נחמני לא עזרה לו, וייתכן שאף הזיקה לו. ב־13 בנובמבר 2014 הוגש נגדו כתב אישום לבית המשפט המחוזי בירושלים. על כתב האישום חתום מי שהיה אז המשנה לפרקליט מחוז ירושלים וכיום פרקליט המחוז, עו"ד דני ויטמן.
בית המשפט אומנם קבע בעבר כי ניתן להרשיע נאשם על סמך ראיית דנ"א בלבד, אך הפרקליטות צירפה שורה של ראיות נוספות להוכחת אשמתו של נחמני ברצח. בין היתר העידה חברתו לשעבר כי אף על פי שנחמני הכחיש שהיה אי־פעם ביער רמות, הם דווקא ביקרו במקום כמה פעמים ואף קיימו שם יחסי מין. גם לוי העיד במשפט וסיפר על השעות הרבות שבהן בילה במחיצת הנאשם. מאז לא הופיע לדיונים, מאחר שכעד בתיק נאסר עליו לעשות כן.
בשבוע שעבר נחמני הורשע. השופטים הסכימו עם העובדות שהופיעו בכתב האישום: נחמני עצר את רכבו סמוך לתחנה שבה המתינה אייל ולאחר זמן מה היא נכנסה לרכבו. במהלך הנסיעה החליט נחמני לסטות מהכביש, נסע לשביל בתוך יער רמות ושם ביצע בה מעשה סדום בעודה נאבקת בו. לאחר מכן רצח אותה, בכוונה תחילה ובאכזריות. השופטים זיכו אותו מחמת הספק מסעיף אונס.
פסק הדין נאסר בפרסום בשל הפרטים הקשים שהוא מכיל. נועה אייל נשארה בת 17, פניה הנעימות ניבטות מתמונותיה, מעלות תהיות על מי הייתה יכולה להיות היום, אילו הייתה בת 38.
כשקראו השופטים את הכרעת הדין, רנ"ג דודו לוי היה שם. "הוא הסתכל עלי", לוי משחזר. "איך אוכל להגדיר את התחושה? הכל חוזר אליך, גם התמונות הקשות שראינו מזירת הרצח. בניגוד לחדר החקירות, שם הוא היה בוכה, הפעם לא מצאתי הרבה רגש בפנים. אלה היו פנים קרות, הפנים של הרשע".
עו"ד עופר אשכנזי ומיכל רובינשטיין, שמייצגים את נחמני מטעם הסנגוריה הציבורית, מסרו בתגובה: "מר נחמני ממשיך ועומד על חפותו. בכוונת נחמני להגיש ערעור לבית המשפט העליון".