"כמעט בכל נושא. החל מטיפים איך למצוא חתן או כלה, סוגיות פוליטיות של שמאל וימין, הפלסטינים, יוקר המחיה, אשכנזים ומזרחים. אני רואה בבהירות את כל מה שקורה במדינה הזאת, בעוד שרבים מנפנפים בסיסמאות חסרות תוכן ואני עם שתי רגליים על הקרקע. אני בא מהעם, אני לא רואה את עצמי כסלב. אני זה העם".
"אני רוצה להפריך את השקר הגדול שהפלסטינים הם עם. אין דבר כזה. רק מי שילמד את ההיסטוריה וילמד מזרחנות, כמו שאני למדתי, יראה את האמת מול העיניים. לפני הקמת המדינה הארץ הייתה ריקה. היו שם 250 אלף יהודים ונוצרים ואז החל המנדט. הבריטים, עם היהודים והנוצרים, התחילו להפריח את השממה, ונחשו מי פתאום קפץ על העגלה? כל הערבים מסביב, מירדן, מצרים, לבנון, סוריה וערב הסעודית, שבאו לפה בגלל הפרנסה. הם היו מהגרי עבודה. הם התחילו להתנחל פה ולשבת במדינה. אין עם פלסטיני. זו המצאה, שקר. הם מהגרי עבודה ופליטים ממדינות מסביב. כל השמאלנים שאומרים שאנחנו עם כובש, על איזה שטחים הם מדברים? תקראו היסטוריה, תלמדו מה היה פה. אתם לא יודעים בכלל מה זה שטח A, B, C. השמאלנים סתם זורקים סיסמאות לאוויר. רצינו להתנתק מעזה ולעוף משם, אבל ההיסטוריה מלמדת אותנו שמאיפה שאנחנו יוצאים, אנחנו מקדמים אותם עוד שלב קדימה. הם זורעים רצח והרג. אף אחד לא מזכיר ש־%80 מהפלסטינים רוצים לחזור לבתים שלהם בתל אביב וביפו, אבל הלו, זה לא שלהם. יום הנכבה שלהם הוא יום הקמת המדינה שלנו. זה בדיוק כמו כל הפליטים שמגיעים עכשיו לאירופה ולאט־לאט יגרשו את מי שגר שם ויגידו שזה שלהם. אותו דבר יקרה לנו בעתיד".
"אני טוען שבמוזיקה אין חלומות. מי שמקבל כפיים בערב קריוקי מהמשפחות ומהחברים שרק מרימים, לא יכול לבוא לריאליטי מוזיקלי ולא לקבל את האמת. אנחנו שומעים את המתמודדים ושופטים באופן מקצועי. אני לא רוצה לסבן מתמודד ולהגיד לו 'תקשיב, זה לא מתאים' או 'זה פחות'. אני חושב שככה רק עושים עוול לאותו זמר. הוא ייצא החוצה וימשיך להקליט ולחלום להיות זמר ויוציא כסף לחינם, ולצערי גם לא יצליח. אני בא ואומר למתמודד בפנים כדי שיתקדם הלאה ולא יבזבז את הזמן המיותר ואת הכסף שלו. זה התפקיד שלנו כאנשי מקצוע".
לאון, שחתום על כמה מלהיטיו הגדולים של אייל גולן, כמו "מלכת היופי שלי", "יפיופה", "סטטוס מאוהב", ו"מי שמאמין לא מפחד", הוא גם חבר קרוב של הזמר. בבית "האח הגדול" הוא ייאלץ ככל הנראה להתמודד עם לא מעט ריקושטים, על פרשיית הקטינות שהסעירה מדינה שלמה. “אני חבר טוב שלו", הוא אומר. "אנחנו מדברים באופן חופשי על הכל, הוא מאוד עממי ורואה דברים בבהירות ובחוכמה ולכן כיף להתייעץ איתו. אני מכיר את כל הסיפור לפרטי פרטים. בגדול, העוול שנעשה לו וכל העליהום התקשורתי זה פשוט משהו שלא מתקבל על הדעת. לקחו תלונה שהסתיימה במהרה, תוך שלושה חודשים, משהו שלא קרה, סגרו את התיק כי כל הבנות שם שיקרו. השיימינג והעוול שנגרם לו - לא היה כזה דבר במדינה. הוא סובל מזה עד היום".
“כשאנחנו מגיעים למופעי קיץ, תמיד יחכו ארבע שמאלניות עם שלטים. זה כבר הפך לנוהל קבוע. אבל אנחנו לא מתייחסים אליהן כי זה כבר נדוש ומשעמם. אני חושב שהפרס שהוא קיבל עכשיו בכנסת הכי מגיע לו. הרמתי לו טלפון ואמרתי לו 'אוי ואבוי אם אתה חושב בטעות לא לקחת את הפרס'. הוא הלך כמו גדול וקיבל אותו. אייל הוא הזמר הכי טוב בארץ. ותאמיני לי שאני יודע על מה אני מדבר כי אני מכיר את כל הזמרים מבחינה קולית. הוא משהו שקורה אחת לדור".
"אני סומך על עצמי שזה לא יקרה. אני חושב שאני אדם נהדר פלוס, חבר טוב, אמיתי בלי הצגות. כשאני אוהב, אני נותן את הנשמה שלי והלב שלי באהבה, וכשאני מתעצבן ואני צודק, העולם יתהפך כי אני אלך עם זה עד הסוף, אין לי אמצע. אני אתן 200% ומאמין שאנשים יתחברו אלי. הצופים יגלו דברים שלא ראו בי עדיין, כמו המון חמלה ואהבה לאנשים, המון עזרה, בדיוק כמו שאני עושה בחיי הפרטיים. אני עוזר להמון אנשים. יש לי חמלה מאוד גדולה לאנשים שאין להם ומנסים להתקדם. לפעמים מגיעות אלי לאולפן אמהות עם ילדות שאין להן כסף ורוצות להקליט, ואני רואה את העצב בעיניים שלהן וישר עוזר להן, כי זה מזכיר לי את העצב בעיניים שלי כשהייתי ילד".
"הילדות שלי לא הייתה פשוטה. לא היה כסף בבית, לא היה לנו כסף לבגדים יפים. גרנו בבת ים הישנה, ב־1980, ארבעה אחים, שלושה גרים בחדר אחד קטן. הוריי עבדו בעבודות שחורות מהבוקר עד הלילה, לא הייתי רואה אותם, כל השכונה שלי הייתה שכונת פשע ונרקומנים, ובקלות יכולתי להפוך להיות אחד מהם. הייתה לי תקופה שהייתי מסתובב עם הכנופיות והיינו עושים שטויות. קראנו לזה 'בוטיק החבל', מכינים חתיכת עץ גבוהה, הולכים לרחובות של עשירים וגונבים מהם מהייבוש כביסה, ג'ינסים כמו ליוויס. אמא שלי לקחה עבודה נוספת כדי שאלמד מוזיקה. היא הייתה חוזרת הביתה מותשת בשש בערב, נחה שעה וחוזרת לעבוד, לנקות משרדים עד הלילה, כדי שתוכל לממן לי את החלום: לימודי מוזיקה. הדבר הזה גורם לי לבכות בצורה שאני לא יכול לברוח ממנה. זה הסיפור האמיתי שלי, זאת תעודת הזהות שהפכה אותי למי שאני היום. בזכות העבודה הנוספת של אמא שלי התחלתי ללמוד מוזיקה. הייתי כישרוני בלקלוט שירים ולנגן אותם. כינו אותי ילד פלא, הייתי מנגן על קלידים ואורגן עם שתי קומות, עובר מהופעה במתנ"ס אחד להופעה במתנ"ס אחר, ולאט־לאט הפכתי לשם דבר. מוזיקה היא החיים שלי".
"אני מאמין שאגיע לגמר. אני ציוני בדם, יהודי גאה במדינה שלי ואין סיבה שלא אקבל את זה מהמדינה שלי בחזרה".
התרעות פיקוד העורף