את היום ההוא, בצהרי שישי בחודש יוני 2015, שבו יצא למעיין שליד היישוב דולב בבנימין עם חברו הטוב דני גונן, נתנאל חדד (28) לא ישכח לעולם. שני בחורים צעירים בני 25, כל החיים לפניהם. פלסטיני שעצר לידם סימן להם כי נתקע בלי מים. הם האטו את רכבם כדי לעזור לו, והוא שלף נשק וירה בהם מטווח אפס. נתנאל אושפז במצב קל עד בינוני. דני נפצע אנושות, ומותו נקבע בבית החולים. השבוע גזר בית המשפט הצבאי 21 ו־17 שנות מאסר על שני מחבלים שהיו חלק מהחוליה שביצעה את הפיגוע.



"האירוע היה טראומטי ומטלטל, וביחד איתו הגיע גם האובדן של דני. היה די ברור שהחיים הולכים להיראות אחרת. בין כל הבלגן והקושי שפתאום נכנס אלי לחיים, איכשהו השגרה היומיומית הצליחה להישמר בעיקר בזכות הסביבה החמה שעטפה אותי", אומר חדד. "הסביבה החמה", כלומר בני המשפחה, החברים ואנשי הקרן לסיוע לנפגעי טרור של הסוכנות היהודית, הפועלת הודות לתרומות של יהודי התפוצות שמבקשים להביע תמיכה וסולידריות עם אזרחי ישראל בשעות הקשות שבהן הטרור מכה.



מיד אחרי כוחות הביטחון וההצלה מגיעים נציגי הקרן להגיש לנפגעי פעולות האיבה סיוע כספי ראשוני בסך אלפי שקלים, כדי לממן את הצרכים המיידיים שהתעוררו - מרכישת משקפיים שהתנפצו ועד מימון הסעות לבני משפחה לטובת ביקור בבית החולים, ובהמשך מענק כספי עד 25 אלף שקל למי שהוכרו על ידי המדינה כנפגעי פעולות איבה. הזכאות לקבלת סיוע נשמרת עד שלוש שנים מיום הפגיעה. המענק נועד לעזור לנפגעים בתהליך השיקום ולהגשים חלומות ומשאלות שהתעוררו בעקבות הפיגוע.



על הקרן המיוחדת שמפעילה הסוכנות היהודית שמע חדד מדבורה גונן, אמו של דני ז"ל. "דבורה שמעה שאולי הם יכולים לעזור עם שכר הלימוד, ולכן דחפה אותי להתקשר אליהם. מהרגע שיצרתי קשר הם פשוט היו מדהימים וניסו לעזור בכל כך הרבה דברים", מספר חדד. "שאלו על הלימודים, על תהליך השיקום והציעו המון תמיכה ותמיד עם חיוך ואהבה. הם עזרו עם הלימודים, עם מימון לקבוצת ריצה לזכרו של דני שהשתתפתי בה, וניסו לדחוף אותי להיעזר בהם כמה שרק אפשר, גם כשהרגשתי מאוד לא נעים פתאום להיות בצד המקבל. כשהעבירו לי את המלגה, ניסיתי להימנע בנימוס, והם חיזקו ונתנו תחושה מדהימה. האובדן, כמו שאמרתי, הוא תמידי, אבל מספיקה ההבנה שישנם עוד אנשים מדהימים, כמו ההוא שאיבדת, כדי לעשות קצת טוב על הלב.



בוז'י הרצוג. צילום: חגי פרידבוז'י הרצוג. צילום: חגי פריד



"האובדן של דני זה משהו שילווה לתמיד את כל מי שקצת הכיר אותו. החיסרון מוחשי והוא מורגש כמעט בכל צומת בחיים. הפיגוע תפס אותי קצת לפני שהתחלתי ללמוד מדעי המחשב במכון הטכנולוגי בחולון. בגלל הפיגוע דחיתי את הלימודים ועזבתי את העבודה לתקופה של בערך חצי שנה. בסופו של דבר התחלתי את התואר ובמקביל עברתי לעבוד במרכז הפיתוח של מיקרוסופט בישראל. לפני כמה חודשים סיימתי את התואר ויצאתי עם אשתי תמר לטייל במזרח. לפעמים זה מרגיש כמו לעלות איזה הר גבוה שאין לך באמת דרך לדעת כמה ארוכה עוד הדרך למעלה, אז אתה פשוט הולך, לאט־לאט. מתישהו אתה מסתכל אחורה ורואה כמה התקדמת".



"כולנו שליחים"


חדד הוא אחד מבין רבים. מאז הקמת הקרן, הסוכנות היהודית סייעה לכ־7,000 בתי אב בהיקף של מאות מיליוני שקלים. יעל רז, מנהלת האגף לשעת חירום ונפגעי טרור בסוכנות היהודית, מסבירה כי פרופיל התורמים לקרן מגוון מאוד: "המסלול המרכזי הוא דרך הפדרציות היהודיות בצפון אמריקה, ומסלול שני דרך קרן היסוד. יש לנו גם אנשים פרטיים שמגיעים לביקורים בארץ ומחפשים דרך לתרום, יש מי שמרימים טלפון מיוזמתם, ויש גם בנות ובני מצווה מהקהילות היהודיות, חתנים וכלות שתורמים את המתנות מהאירוע שלהם".



מאז צאתה לדרך של התוכנית לסיוע לנפגעי טרור באינתיפאדה השנייה בשנת 2002 ביוזמת יהדות התפוצות, היא עברה גלגולים שונים. המתכונת הנוכחית פועלת משנת 2013, ומאז ניתנים לנפגעים יותר ויותר מענקי חירום, תוך 24 שעות. "הפגיעות הישירות בבתים של תושבי עוטף עזה היו הגורם לכך, והיום אנחנו מבינים שמהירות התגובה מאוד משמעותית לא רק מבחינה חומרית וסיוע כספי מיידי, שעומד על 4,000 שקל, אלא גם מבחינה רגשית", אומרת רז.



"העובדה שאנחנו מגיעים אליהם למיטת חוליים או חלילה לניחומים במקרה של הרוגים, היא בעלת חשיבות גבוהה ביותר. אחד מעקרונות ההתערבות בכל הנוגע לטיפול בנפגעי טראומה, הוא התחברות למשאבי קהילה ב־72 השעות שמיד אחרי האירוע. אנחנו מגיעים עם עולם יהודי שלם מאחורינו, ואומרים לנפגע: 'אתה לא לבד. אנחנו יודעים שזוהי שעה קשה, באנו להציע לך עזרה כספית מיידית למה שאתה צריך, וניפגש בהמשך לסיוע נוסף לצרכים שיקומיים שיהיו לך'. התגובה המיידית היא דמעות ופליאה נוכח זה שמישהו שלא חייב להם דבר חושב עליהם. נוסיף על כך את העובדה שאנחנו נטולי בירוקרטיה כמעט לחלוטין: לאנשים קשה מאוד להתארגן בזמן אמת כשקורה אסון. במקרה שלנו, הם מקבלים ללא בירוקרטיה סיוע מהיר. אנחנו עושים את העבודה, אם זה דרך השירות הסוציאלי בבתי החולים, שירותי הרווחה העירוניים דרך הרשות המקומית והמוסד לביטוח הלאומי. יש לנו רשת.



"כשאנחנו שומעים על אירוע טרור, אנחנו מוצאים את המוטב. הצוות שלנו קטן מאוד, אבל למעשה כל אחד מעובדי הסוכנות עובד בקרן לנפגעי טרור. כולנו שליחים. יש לנו מוטת שליטה רחבה מאוד בכל הארץ ובכל פינה בעולם. יש התגייסות גדולה מאוד של כל המערכת בימי שגרה, וודאי כשאנחנו מדברים על סבבי הסלמה או מטחים כבדים. עובדים מהשטח כבר מתקשרים אלינו ומציעים את עצמם. העובדות ביחידה לכספים של הסוכנות היהודית, שאחראיות על הנפקת הצ'קים, מיומנות ברמה כזאת שתוך חצי שעה יש צ'ק".



"הקרן אינה מפרידה בין יהודים ללא יהודים", מדגישה רז. "על כך יעידו סיפורים מרגשים על תיירים שנרצחו בישראל באירועי טרור. קרה שהשליח שלנו הגיע לכפר נידח שלוש שעות נסיעה מלונדון והתייצב שם. במקרה זה המשפחה לא הייתה כלל יהודית, והסולידריות שלנו חוללה משהו מאוד משמעותי".



לבחור לחיות


ב־13 באוקטובר 2015 נסעה מאיה רחימי (בת 28) בקו 78 בדרכה משכונת מגוריה, ארמון הנציב בירושלים, למקום עבודתה במשרד החשב הכללי, כששני מחבלים חמושים באקדח ובסכין פתחו בירי לעבר הנוסעים, פצעו שבעה נוסעים ורצחו את אלון גובברג, חיים חביב וריצ'רד לייקין, פעיל שלום אמריקאי־ישראלי. רחימי נפצעה באורח בינוני מסכין שנעצו המחבלים בכתפה וניקבה את הריאה.



"ניסיתי לברוח בזמן ששני המחבלים היו מאחורי וחטפתי דקירה. אחר כך גם הבנתי שכנראה גם היה לי מזל, כי הקליע שחדר לתיק שלי פספס אותי בכמה סנטימטרים", היא משחזרת. מאז עזבה את ירושלים ועברה להתגורר במודיעין, וכיום היא עוסקת בתחום הבנקאות. "המעבר נתן לי שקט נפשי. אין לי יותר חשש להסתובב ברגל בחושך".



אחרי הפיגוע אושפזה למשך כשבוע בבית החולים שערי צדק. "טיפלו בי בשיא הרגישות, ועד היום אני שומרת על קשר עם ד"ר עופר מרין, הרופא שטיפל בי. זו לא הייתה המעטפת היחידה. באותה תקופה, שהייתה בראשית גל הפיגועים, היו פרסומים בתקשורת על סיוע ראשוני לנפגעי טרור. עוד כששכבתי בבית החולים, הילה מלמוד, נציגת הקרן לנפגעי טרור, יצרה קשר עם אמא שלי. היא מסרה לנו 4,000 שקל בשם יהודי התפוצות. אחר כך עזרו לי במימון רכישת מחשב נייד ללימודים ובמימון סדנת העצמה אישית לחיזוק תחושת המסוגלות, ועזרו לי לרכוש מינוי שנתי לחדר כושר עם אימונים אישיים. לא הייתה לי סבלנות להתאמן לבד, אבל הייתי מוכרחה לשקם את הכתף שנפגעה.



אומנם הלכתי לפיזיותרפיה, אבל ויתרתי לעצמי בגלל חוסר חשק. נציגות הסוכנות היהודית נתנו לי את האמצעי להמשיך, שמרו על קשר, תמכו, עודדו, גילו דאגה כנה, והעניקו לי יחס אנושי וחם. כשלא ניצלתי את מלוא הסכום, הן בדקו אם יש עוד דברים שאני רוצה לעשות למען עצמי. שום דבר כאן לא מובן מאליו ואני מודה לקרן ולתורמים היקרים".



ורד אדרי הייתה בת 22 בספטמבר 2017, בזמן שחזרה משיעור אזרחות שהעבירה בנושא "מדינה דו־לאומית וזכויות המיעוטים". בתחנת האוטובוס בנופי ממרא שבקריית ארבע הבחינה במחבל מתקרב לעברה ובידו סכין. "התחלתי לצרוח ונמלטתי כשהוא דולק אחרי ואוחז בסכין, עד שנתקלתי בגדר ולא היה לי לאן להמשיך". השניות הבודדות עד שנשמעה ירייה של חיילים שהכניעו את המחבל נדמו לה כנצח. "אחרי הטראומה הנוראית הרגשתי שאסור לי להיכנע, שאני פשוט חייבת להמשיך הלאה, ליצור משהו חדש", היא אומרת.



בתמיכת הקרן לנפגעי טרור של הסוכנות היהודית נרשמה אדרי ללימודי קונדיטאות, שבמהלכם התגברה על החשש להחזיק סכין. בכל יום היא לומדת לאפות דבר חדש ומתקדמת צעד נוסף לעבר הריפוי. "מאוד מבלבל להיות בעולם של נפגעי פעולות איבה. זה מושג שלא הכרתי. מה זה בכלל אומר? ברגע שדיברתי עם נציגי הסוכנות היהודית, כבר בשיחה הראשונה הרגשתי שהגעתי למקום שנותנים לי בלי שאני מתחננת, כי רוצים לתמוך בי. זה היה רגע מאוד חזק".



"בעיני אין ברירה אחרת, אלא לבחור לחיות", אומרת אדרי. "הייתי בבית יומיים, וכבר ביום השלישי חזרתי לעבודה באולפנת אוריה בגוש עציון, ועברתי דרך אותו מקום, מלווה בהורים שלי. עבור אחרים זו תחנת אוטובוס רגילה. אני רואה אמבולנס, צבא, מחבל רץ, מחבל על הרצפה, זו זירת הקרב שלי. יש עדיין התמודדויות, אבל היה לי מקרה של הצלה, וניתנה לי ההזדמנות לחיות. אני לא יכולה לוותר עליה".



"את שואלת מה בין קונדיטוריה למשל לשיקום", אומרת רז. "התשובה ברורה. השיקום שלה הוא לחזור ולבטוח באנשים שהטראומה הרחיקה ממנה. הצוות שלנו יושב וחושב, דן בכל מקרה ומקרה ומסתכל על היריעה הרחבה של תהליך השיקום. בצוות הזה יושבים, אגב, אנשי הביטוח הלאומי, ויחד איתם אנחנו בונים תוכנית שיקום. מטבע הדברים למערכת הגדולה יש מגבלות, ופה אנחנו יכולים להיכנס, כדי לתת את הפוש הנוסף שיכול להקל על הנפש. פעולות כמו ללכת אפילו לתיאטרון ולשבת בין אנשים או לשבת עם המשפחה בבילוי משותף, יכולות להיות לא טריוויאליות לאדם שעבר אירוע טרור. הדברים הקטנים האלה הם חלק מתהליך הריפוי והחזרה למעגל החיים".



יו"ר הסוכנות היהודית, יצחק הרצוג, מסכם: "הקרן לסיוע לנפגעי טרור היא מיזם מרגש של סולידריות יהודית וישראלית. יחד עם גופים נוספים שלנו, כמו חברת עמיגור, אנחנו משקפים ביטוי מוחשי לשותפות החזקה של העולם היהודי עם נפגעי הטרור בישראל. השותפות הזו תימשך בכל העוצמה ואף ביתר שאת, ומגלמת את המושג היהודי הנכון כל כך של כל ישראל ערבים זה לזה. זו הזדמנות להודות לשותפינו במוסד לביטוח לאומי, במשרד הביטחון וברשויות המקומיות על הדרך המשותפת בליווי נפגעי הטרור".