רס"ר מורין בענאויה (26), מהכפר פסוטה ליד מעלות, שילמה מחיר כבד כדי להתגייס למשטרה. המשפחה התנגדה בהתחלה, אך בהמשך קיבלה את בחירתה, והארוס ביטל את הנישואים, אבל היא לא מתחרטת. היא מתכננת לצאת בקרוב לקורס קצינות ומשרתת במשטרה כשש שנים - תחילה במשרת סטודנטית במשל"ט תל אביב, ולאחר מכן התגייסה כחוקרת בתחנת מסובים. יש לה תואר ראשון בקרימינולוגיה בבר אילן, ובימים אלו היא מסיימת תואר שני ביהדות בקריה האקדמית אונו.

בסופו של דבר, המשפחה הבינה כי מדובר בחלום וכי יש בו מסר חשוב מאוד לחברה. בענאויה מביאה עמה מסר חשוב לכל הנשים שסופגות אלימות: לא לוותר, ולהתלונן, בעיקר במגזרים בהם השתיקה היא חלק מנורמת התנהגות. 

"גדלתי בכפר שכולו ערבים נוצרים", היא מספרת. "סיימתי תיכון שבו לומדים רק נוצרים. למדתי אלקטרוניקה, פיזיקה וכימיה. בכתה י"א היה לי המפגש הראשון עם המשטרה, לאחר אירוע אלימות במשפחה עם הדודה שלי. הייתי עם אבא שלי והיא הזעיקה אותו . נסענו לבית החולים רמב"ם בחיפה ומצאנו אותה פצועה עם שבע דקירות, בעלה בהתחלה היה בבריחה והמשטרה ביצעה את מעצרו. אבא ואני התבקשנו להגיע לתחנת המשטרה בחיפה למסור עדות. נכנסתי פעם ראשונה לתחנת המשטרה, עוד עם הבגדים של בית הספר, ועלינו לחדר החקירות. הבחנתי באישה מהמגזר שהיתה עם סימני אלימות על הפנים. הבנתי מהחוקר שהיא לא משתפת פעולה ומסרבת להתלונן כי היא חוששת לחייה מבעלה. התחלתי לשוחח איתה בערבית, בשיחה של אישה לאישה סיפרתי לה מאיפה בדיוק הגענו כשהדודה שלי מאושפזת עם דקירות. הבנתי שזה משהו מעניין מעבר לאירוע וזה סוג של שליחות שאני יכולה להשפיע על חיים של אנשים ולהציל חיים בעצם. הבנתי שאני רוצה להיות במשטרה".  
 

ואיך הגעת למשטרה?

"סיימתי תיכון ובחרתי להתנדב בשירות לאומי במשטרה. הייתי במשך שנתיים בתחנת מעלות, בסיור ובחקירות. תוך כדי התארסתי כשהייתי בת 19, ובגיל 20 עברתי למרכז כדי ללמוד תואר ראשון וגם העתקתי את מקום מגוריי לגבעת שמואל. לקראת סוף התואר קבענו הארוס שלי ואני תאריך לחתונה אבל באותו זמן גם קיבלתי תאריך לגיבוש למשטרה".
 

החלטה לא קלה.

"על הפרק עמדו בפניי שני אתגרים: האחד להינשא לבחיר ליבי, והשני להגשים חלום ולהתגייס למשטרה. בחרתי בחלום, ושילמתי מחיר יקר, אבל אני לא מצטערת. רבתי עם הוריי ובני המשפחה, הנישואין בוטלו, עברתי את הגיבוש יצאתי לקורסים של המשטרה ואז השלמתי עם הוריי אחרי שהבינו שזו הבחירה שלי ומאז אני מתגוררת בבית השוטר בתל אביב, משרתת בתחנת מסובים כחוקרת ועומדת לפני היציאה לקורס קצינות".


את בתפקיד די רגיש. מה הכי בעייתי מבחינתך?
"כן, אני שייכת למחלק הפשעים, וחלק מהאנשים שמגיעים לחקירה מהמגזר מסרבים שאני אחקור אותם בכלל. גם כשאני פונה אליהם בערבית הם עונים לי בעברית. אבל, מצד שני, אני מקבלת המון פניות בפייסבוק ובאינסטגרם מבנות מהמגזר, שאומרות שזה גם חלום שלהן אבל אין להן את האומץ והן חוששות. עד היום, חוץ ממני אין שוטרות מהכפר". 
 

מה את אומרת להן?

" אני מוכנה לסייע להן, לתמוך וללוות. להסביר את התהליך ובסופו של דבר זה משתלם".
 

לאן את שואפת להגיע?

"להמשיך להתקדם, לשרת כקצינה. יש המון תפקידים עם הרבה עניין. אני אהיה המפכ"לית הראשונה".
 

"אני מטפלת בתיקי חקירה מורכבים", היא משתפת. "היה לי תיק של אונס קטינות והדחת קטינים לשימוש בסמים. נסעתי לגבות עדויות מקטינות בכל ההוסטלים כי הייתי די קרובה לגיל שלהן. לחשוד היה קשה שאני חוקרת אותו".