זיהום קטלני: כמעט שליש מהחוף הצפוני של המדינה, המשתרע מדרום לחוף אכזיב ועד צפונית לחופי נהריה, אסור לרחצה עד הודעה חדשה מאז ליל חמישי בשל זיהום הים בביוב. מבדיקת "מעריב" עולה כי מכון טיהור השפכים של נהריה עלה על גדותיו בחמישי האחרון בשל ספיקת הגשמים הגבוהה ואי הביקוש לשפכים המטוהרים להשקיית השדות החקלאיים באזור.

לרשות המים לא נותר אלא לאשר את הזרמת השפכים לים כשמשרדי הבריאות והגנת הסביבה עומדים מן הצד. ברשות מדגישים כי מדובר בתרחיש קיצון אבל מתברר כי מכוני טיהור השפכים בישראל כלל לא ערוכים לאפשרות של גלישה או אי ביקוש. ברירת המחדל, במקום הקמת מתחמי אגירה משמעותיים, הדורשים עוד קרקע יקרה ואינם "כדאיים" בשיקולי עלות-תועלת שאינם לוקחים בחשבון את הגנת הסביבה הימית, היא הזרמת השפכים לנחלים ולים וזיהומם תוך פגיעה קשה בבתי הגידול הטבעיים של בעלי החיים הימיים, בבריאות הציבור ובאיכות חייו. 
ההודעה יוצאת הדופן של משרד הבריאות לציבור פורסמה לראשונה ביום חמישי בערב כשהמשרד עצמו מגדיר את היקף זיהום הים הפעם כ'חריג': "בשל זיהום חריג בחופים הצפוניים משרד הבריאות ממליץ שלא להיכנס למים בקטע הים מדרום לחוף אכזיב עד צפונית לחופי נהריה עד לקבלת הודעה חדשה". בדיקת המשרד להגנת הסביבה העלתה כי רשות המים אישרה לעיריית נהריה את המהלך בשל גלישת מאגר מי הקולחים. 

מכון טיהור השפכים של נהריה ויישובי האזור הוקם כדי למנוע הזרמת ביוב לחופים הצפוניים, אבל מה קורה כשלראשונה זה שנים החקלאים לא זקוקים למי הקולחים שלו, הביוב המטוהר המשמש להשקיית השדות בגליל המערבי? את ההיערכות לתרחיש הזה אף אחד ממשרדי הממשלה המעורבים בשלבים השונים של תכנון ואישור הקמת מכוני טיהור שפכים, לא דורש מהיזמים ומהרשויות המקומיות המתקשרות עמם כתנאי לאישור הקמת התשתיות החשובות הללו. אף שרק רשות המים מוסמכת לאשר הזרמת שפכים לנחלים ומהם לים, במקרה כזה אין לה כל ברירה. למשרד הגנת הסביבה לא נותר אלא לעמוד מנגד, משרד האנרגיה והמים כלל לא בתמונה אף שהתשתיות הללו נמצאות באחריותו העקיפה, מינהל התכנון וועדות התכנון כבר לא מעורבים ומשרד הבריאות יכול בשלב כזה רק לעשות את מה שעשה – לסגור את חופי הרחצה עד יעבור זעם וריכוזי הזיהום יפחתו בהדרגה. 


מט"ש נהריה. צילום: אקודיק בע"מ
 
ברשות המים אומרים למעריב בתגובה: "לצד השמחה והברכה בכמויות הגשם שעברו בחורף את הממוצע בחלק מהמקומות, אנו מתמודדים גם עם הצד הבעייתי שבכך. המאגרים התמלאו גם במי הגשמים וחלקם אף גולשים, החקלאות לא מושכת מהם מים ואין בשלב זה ברירה אלא לבצע הזרמות מבוקרות. הפתרון הוא בהקמת מאגרים נוספים לאיגום נוסף, דבר הנעשה במרבית המקומות. כיום נמצאים בפיתוח מעבר לקיים, מאגרים בנפח של 22 מיליון קוב, ומתוכננים מאגרים נוספים בנפח של 100 מיליון קוב", אבל ברשות המים בוחרים להאשים דווקא את התנגדותם ארוכת השנים של תושבי הגליל המערבי להרחבת תשתיות המים באזורם ומוסיפים: "דווקא באזור הגליל המערבי אנחנו נתקלים בבעיות בכל הנוגע לפיתוח תשתיות המים והביוב. תושבים מהאזור מתנגדים ומערימים קשיים להקמת מאגרים נוספים שימנעו מצבים מסוג זה, כשם שהם התנגדו והערימו קשיים להקמת מתקן התפלה באזור, "נימב"י" (NIMBY) קלאסי. דבר זה פוגע ומזיק לסביבה, אך גם פוגע בכל תושבי הסביבה. לחקלאים של האזור אין מספיק מים במהלך הקיץ, ובמהלך החורף הנחלים והים מזדהמים". 
מאיה יעקבס, מנכ"לית עמותת "צלול" להגנת הסביבה הימית, אומרת ל"מעריב": "הזיהום בנחלי וחופי הצפון הוא תולדה של כשל רחב היקף של מספר גורמים, ובראשם רשות המים. 'צלול' מתריעה כבר שנים על בזבוז המים שנגרם מהמחסור במאגרים. ניתן היה למנוע את הזיהום החמור אם רשות המים הייתה מקימה מאגרים חדשים כנדרש, אם המשרד להגנת הסביבה ומשרד הבריאות היו דורשים לטפל בביוב באיכות גבוהה יותר ואם הרשויות המקומיות היו מטפלות במי הנגר העירוני ולא מאפשרות להם להגיע למאגרים. הגיע הזמן שמשרדי הממשלה והרשויות יבינו שאנחנו בבעיה רצינית והציבור לא מוכן לשתוק יותר על זיהום הנחלים והים".