יודעים על רונית תירוש שהייתה בראשית שנות ה־2000 מנכ"לית משרד החינוך, התרבות והספורט, תחת השרה לימור לבנת, ולאחר מכן כיהנה בשתי כנסות מטעם קדימה. הרבה פחות ידוע שהייתה קפטנית נבחרת הכדורסל של בית הספר "הס" בתל אביב, "אף על פי שאני די נמוכה", לדבריה.
 

כתחרותית מטבעה, הספורט בדם שלה. מנעוריה היא זוכרת איך שהגיע לבית ספרה כדורסלן צעיר, עולה חדש, בעל מבטא אמריקאי בולט, כדי להעביר כמה אימונים. זה היה טל ברודי, בכבודו ובעצמו. “הוא לימד אותנו חדירה לסל”, מציינת תירוש. בגילה, 65, שכלל לא ניכר בה, היא קמה להדגים בביתה הנאה ברמת גן את התרגיל ההוא.
 

העלבון הגדול 

בימים אלה קיבלה תירוש תפקיד בספורט הישראלי ששום אישה לא ביצעה לפניה - יו"ר איגוד שופטי הכדורגל, ארגון שנחשב למעוז גברי. "לא חלמתי על התפקיד הזה", מבהירה הפוליטיקאית בדימוס, המשמשת כיום כמרצה לממשל במרכז הבינתחומי הרצליה. "אמנם שיחקתי כדורסל והתעניינתי בכדורגל, אבל לא הייתה לי שום נגיעה בשיפוט. הסיפור החל להירקם כשעוזי יצחקי, מי שהיה מנכ"ל משרד התחבורה בזמן שניהלתי את משרד החינוך, התמנה ליו"ר האיגוד. הוא הציע לי להיות חברת הנהלה כדי שיהיה בה ייצוג נשי. כשעבר לתפקיד אחר, הציע לי להחליף אותו. לאחר ששקלתי והסכמתי, העדיפו על פניי את משה קראדי, מפכ"ל המשטרה לשעבר".


נפגעת?

"מאוד. בהחלט נעלבתי. לא ביקשתי את התפקיד. אם הציעו לי, לא ציפיתי שיעשו ממני צחוק. הרי אני לא תפאורה של אף אחד. כשקראדי התפטר כעבור חודשיים, עם מינויו למנכ"ל 'דלק', חזרו אלי - וסירבתי. התחיל מסע של שכנועים. כשעלה עניין כיבוש המעוז הגברי, לא יכולתי להישאר אדישה כלפי הטיעון הזה. אם שליחות, אז קדימה".


את חובבת כדורגל?

"אני רואה משחקים. אצלי הטלוויזיה מכוונת לערוץ הספורט או לנשיונל ג’יאוגרפיק, לא לסדרות ולחדשות. כשאני חוזרת הביתה ורואה דשא, זה עושה לי שקט נפשי. לעומת הלחץ משטף האירועים בכדורסל, שם אני אוהדת מכבי תל אביב, בכדורגל לוקח זמן עד שנכנס גול. אנחנו משפחה שעושה ספורט והולכת לראות ספורט. הילדים שלי מוטרפים על כדורגל. הבן הבכור שלי, איתי, מכיתה ד’ היה נוסע בשבת במונית לכיכר המושבות בתל אביב ולוקח מונית שירות לחיפה כדי לצפות במשחקים של מכבי חיפה. אין לי מושג מדוע בחר אותה מכל הקבוצות, ושני אחיו הלכו בעקבותיו. בעלי יוחאי אוהד הפועל תל אביב ואני אוהדת בני יהודה, כיאה למי שהייתה מנהלת תיכון עירוני ט', קרוב לשכונת התקווה. יום אחד הייתי במשחק בבלומפילד ומשם המשכתי בערב לאופרה, כלומר, אחזתי בשני קצוות התפקיד שלי, כמנהלת משרד החינוך, התרבות והספורט. זה היה שינוי מדהים, לעבור מהרעש של הכדורגל אל אווירה שונה לגמרי באופרה".
 

תפקידך החדש יחייב אותך ללכת יותר למשחקים?

"כפי שאמרתי, אני הולכת להנאתי, כשמתחשק לי, אבל אם זה יהיה כתכתיב, שישכחו ממני, אמרתי באיגוד. מה גם שלאחר שכל השבוע אני נותנת מעצמי, חשוב לי להיות עם המשפחה".
 

תירוש מצהירה כי "בשום פנים ואופן לא אסכים לאלימות במגרשים. ישבתי עם ראשי ההתאחדות לכדורגל וביקשתי החמרה בענישה כלפי כל סוג של אלימות, כולל מאמנים שמדברים לא יפה על שופטים לאחר משחק, וגם בעלי קבוצות. במקרה כזה יש להטיל קנסות כבדים, ואת הכסף נעביר לקרן שתוקדש לפעילויות בבתי ספר למניעת אלימות. אם הענישה תוחמר, גילויי האלימות יפחתו מעצמם".


ועוד משהו. "מפריעה לי תדמית שופטי הכדורגל בעיני הציבור, המשוללת יסוד מציאותי", היא מספרת. "אני יודעת שיש כעסים על שופטים, אבל הזוי כמה שזה מוגזם. מאז שמוניתי לתפקיד באיגוד אני נפגשת איתם ומתפעלת מכך שכמעט כולם אקדמאים. העליתי הצעה שכאשר מציינים את שמות השופטים לצד שמות השחקנים, ייכתב גם המקצוע שלהם באזרחות - וכך הקהל יבין שלא מדובר בחבר'ה שאספו אותם ברחוב ותקעו להם משרוקית בפה".


אז מדוע תדמית השופטים אינה במיטבה?

"אולי מרוב התעסקות עם ההיבטים המקצועיים, לא ניתנה באיגוד תשומת לב מספקת להיבטים יח"צניים, שיש להם מקום חשוב בעיצוב דעת קהל".


נראה שיש יותר מדי שערוריות שיפוט במגרשים. החלטות שגויות של שופטים מכריעות משחקים.

"כדי למנוע את זה הובא ארצה ה־VAR החדיש, שבוודאי יביא לכך שיהיו פחות טעויות. לשופט כדורגל יש בסך הכל שתי עיניים, ותלוי גם היכן הוא עומד במגרש בזמן קבלת ההחלטה. תמיד יהיו טעויות שיפוט, לא ניתן למנוע אותן לגמרי, כי בסופו של דבר מדובר בבני אדם. מי שמצפה שה־VAR יתפוס את מקומם של השופטים, שוגה באשליות".
 

ומה עם שופטות כדורגל? האם יש דור המשך ללילך אסולין, הראשונה בתחום? 

"יש מעט בנות שהן שופטות כדורגל, וכדי שיהיו יותר נצטרך לעבור תהליך. כמו שלקח זמן עד שכדורסל הנשים התחיל למלא אולמות, יהיה דור המשך ללילך אסולין. נחפש מועמדות בבתי הספר ונפתח את המודעות לנושא. זה שאני כעת בראש האיגוד, אמור להביא מסר לבנות".
 

יו"ר איגוד שופטי הכדורגל עושה ספורט בעצמה?

"פילאטיס. הלכתי לחדר כושר, אם כי אני פחות מתחברת לזה. אני רוכבת באופני שטח, בעיקר לאורך הירקון. בעלי יותר רציני ממני בעניין. זה קטן עליו. כל אחד מאיתנו רוכב לכיוון שלו. אנחנו נפגשים בפינאלה ומחזירים קלוריות בקפה".

"לא ישנה את מעמד השופטים". צילום: אודי ציטיאט

 

באה מאהבה

תירוש באה אל הספורט מהחינוך. לאחר שירות צבאי בחיל המודיעין, למדה באוניברסיטת תל אביב בהצטיינות לתואר ראשון בשפה ובספרות ערבית ולתואר שני במינהל החינוך. 20 שנים עברו עליה בתיכון עירוני ט' בתל אביב, ממורה ועד מנהלת התיכון. ב־97’ מינה אותה רוני מילוא, ראש העיר תל אביב, כמנהלת מינהל החינוך, התרבות והספורט בעירייה. במהלך תפקידה זה מונתה על ידי השרה לבנת כמנהלת משרדה. בהמשך כיהנה כחברת כנסת מטעם קדימה בכנסת ה־17 וה־18. בין השאר עמדה בראש ועדת המדע והטכנולוגיה.
 

"הופתעתי כשראש הממשלה שרון הציע לי להצטרף לפוליטיקה. הוא ידע שהפוליטיקה ממני והלאה, בהיותי שנים אדם מקצועי בתחום החינוך", היא משחזרת. "כמנכ"לית משרד החינוך נוצר בינינו קשר אישי. בשיחות הלא רשמיות בינינו גיליתי את הצדדים הפחות מוכרים שלו, כולל אהבת הספרות והשירה לצד אהבת התנ"ך, שהתבטאה בקריאת פרק תנ"ך בבוקר. על הנושאים האלה דיברנו בעיקר בימי שישי, לפני כניסת השבת, נוהג שאימצנו לעצמנו. יש לי געגועים אליו. כמה שנראה מחוספס וגדול, היה מאוד רגשן".
 

איך זה עבד בקדימה?

"כמו שזה יעבוד אצל גנץ. ככל שאני לא רוצה להביע כאן דעות פוליטיות, אני לא צופה למפלגת כחול לבן אריכות ימים. יש בעיה במפלגת מרכז שהיא לא שמאל ולא ימין, כשיש בה חיבור בין קצוות פוליטיים".
 

הרגשת בבית בסיעת קדימה?

"מבחינתי יש בית אחד והוא המשפחה. בפוליטיקה אין משפחה ואין נאמנויות. יש תחמנות, יש מחנות. ההתרסקות הייתה צפויה. בוודאי כשציפי לבני, שהחליפה את אהוד אולמרט, לקחה את המפלגה באופן טוטאלי שמאלה, מה שאריק שרון בכלל לא התכוון אליו כשהקים אותה".

הפוליטיקה חסרה לך?
"לא. אין בי שום געגועים".
 

מה עבר בך כשראית בטלוויזיה את אבי גבאי מעיף את לבני בשידור חי?

"לא שמחתי לאידה, אבל הבנתי את גבאי, כי ידעתי בדיוק עם מי היה לו עסק. הרי לבני עשתה אותו דבר לאולמרט. זה כאב לי ועד היום כואב לי, והיא עשתה אותו דבר לשאול מופז. אף פעם לא אהבתי את הסגנון הזה".
 

נראה שאין בך חמלה עליה.

"יש חמלה. לא נעים לראות אדם שפוגעים בו בפומבי בצורה כה לא נעימה. הופתעתי? לא. ככה היא התנהלה בעצמה".

"יש חמלה" - ציפי לבני. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90


היחסים שלך עם לימור לבנת עלו על שרטון. את ושרת החינוך יולי תמיר לא הייתן חברות. 
"עם יולי תמיר בכלל לא הסתדרתי".

גם את שי פירון לא הערצת.

"לפי דעתי, פירון הרס את מערכת החינוך. הייתי הראשונה לומר את זה. אני תולה את זה בחוסר ניסיונו הניהולי, עם כל הכבוד לו כאדם מאוד אינטליגנטי, בעל תובנות נהדרות בחינוך ורצון לעשות שינויים, ששיתפתי איתו פעולה בכתיבת המצע של קדימה. עם זאת, כמי שלא ניהל מערכות גדולות, לא ייתכן שאדם יקום ובכל בוקר יכריז על רפורמה כזו או אחרת. זה יצר אי־שקט וחוסר אמון במערכת. אנשים ראו שהכול נובע מגחמות אישיות ומחוסר הבנה שרפורמה היא משהו שלוקח זמן. איך שר יכול להכריז כי הוא מבטל מהיום למחר מקצוע בבגרויות? הרי זה לא משחק. שי פירון רצה הכל מהר־מהר. הוא השאיר מאחוריו שברים של מערכת".
 

החינוך במשבר?

"בוודאי. יש איזושהי תחושה שהמערכת לא עומדת בדרישות המאה ה־21, של העולם הטכנולוגי המתקדם, וזה שנים יש בה פערים. לא משקיעים מספיק בגיל הרך ולא משקיעים בו נכון, לכל שר חינוך חשוב להראות לפני הכל את אחוזי ההצלחה בבגרויות. קודם כל צריך להשקיע בילדים, לתת להם את המורים הכי טובים והגננות הכי טובות, להפחית את מספר הילדים בכיתת לימוד בגיל הרך".
 

ונפתלי בנט?

"כשר החינוך, הוא התחיל בכיוון הנכון. נדיר ששר ירצה להשקיע בגיל הרך כפי שהוא רצה, בפרט כשהוא יודע שלא יקצור את הפירות בכהונתו. אבל הוספת סייעת בגן ילדים יותר טובה מכלום. אף שהראש שלו היה בביטחון, בנט בהחלט עשה כמה דברים מאוד טובים בחינוך".
 

למה את מתגעגעת? 

"לתקופה שבה ניהלתי את תיכון עירוני ט’, על גבול שכונת התקווה וכפר שלם. מבחינתי זה היה אתגר לא נורמלי לנהל בית ספר ששידר אהבה לתלמידים, מה שמנע כל אלימות. זה מה שאני מצפה שיהיה גם בספורט".