"חלקם שמעו עלינו, חלקם הוזמנו, חלקם מצאו אותנו במקרה במהלך טיול. למשל בזמן השריפות הגיעו למעגל המון אנשים שבאו בהתחלה כדי לראות את השריפות. הם ראו אותנו פתאום ונוצר קשר. גם תוך כדי טיולים בדרום של ‘דרום אדום’ הגיעו אלינו המונים. אנחנו מאמינים שעד כה לקחו חלק במעגל אלפי אנשים. אין כאן התלהמות למרות ניגודי ההשקפות. לפעמים אני אומר לעצמי – מה, עוד יום שישי? אבל זו החלטה חד משמעית להמשיך כאן".
"הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לי הוא שמישהו יחליט שהוא לא מדבר איתי בגלל זה, ולמזלי אני גרה בקהילה מקבלת. הסיכון בצד השני משמעותי בהרבה".
צור: "אני לא חש שאני משלם מחיר, למרות שבהפגנות שערכנו בצומת יד מרדכי חשתי שנאה ברורה מהנהגים, למרות שכל המפגינים היו תושבי האיזור".
עלי הגיע למעגל בפעם השנייה, היום גם עם אשתו וילדיו. לפני עשרות שנים, בהיותו ילד, עברה משפחתו מרפיח לישראל וכיום הוא אזרח ישראלי ומתגורר בשגב שלום עם משפחתו. "כמה אפשר לסגור את עזה? כמה אפשר להחזיק ככה אנשים?", הוא שואל. "לאנשים בעזה אין היום חיים, אף ממשלה קודמת לא אכפה סגר כזה, אנשים היו יוצאים, עובדים בישראל. כמה זמן אתם חושבים שאפשר יהיה להחזיק אותם ככה?".
"אני מוצא שדווקא המעגל, ההתמודדות והשיתוף בו עוזרים לי, שיש בזה הליך ריפוי. ברור שיש בנו כעס, ויש תסכול וייאוש אבל יש גם תקווה ואמון. פתאום באמצע הכל מגיע קול מעזה, מגיע סמס או טלפון, מישהו שואל אם אנחנו בסדר, זה האור. לפני מספר חודשים הגיע אלינו פלסטיני מעזה, הוא יצא לטיפול רפואי בישראל, שמע על המעגל, וביקש בדרך חזרה לעבור כאן. הוא אמר לנו שזה היה היום המשמעותי בחייו - לגלות שיש אנשים בצד השני שרוצים לדבר. מאז שחזר לעזה יוצרים איתנו קשר פעילים בארגוני סיוע שיוצאים מעזה ומגיעים למעגל. מגיעים גם אנשים מחו"ל ששמעו עלינו. ברור לי לגמרי שבתוך הסערה הזו משייטות ספינות שמחפשות חוף מבטחים, יותר ויותר אנשים נעים לכיוון האור, גם אם זה קשה".
התרעות פיקוד העורף