"מכירים רק מאותו היום. באותו היום הגענו למקום, יצאנו לריצה. נחים שעה וחצי בתוך האוהל ואז קורה האסון. השעה הייתה 18:40 כשהיה עדיין אור ולפתע שמענו צעקות של ילדים שהיו מחוץ לאוהל וקראו לנו לברוח. לא הבנו מה קורה באותם רגעים. שמתי לב לפתע שמשהו מזיז לנו את האוהל. ראיתי לפתע את הפנסים של הרכב, כמו מפלצת שנכנסת בנו. זה היה מטורף. האוטובוס נכנס באוהל, הופך את המיטות על הילדים שנשארו תלויים בין המיטות. באותו רגע לקחתי שני ילדים ויצאתי".
"ללא נהג. הוא הדרדר אלינו במהירות גבוהה יחסית. הוא עמד בעלייה והתדרדר כשהוא נכנס מהדלת הקדמית של האוהל ויצא מהאחורית. הוא לקח איתו את כל האוהל. איך שיצאנו מהאוהל ראיתי שהדלת של האוטובוס נותרה פתוחה. נכנסתי לאוטובוס, התיישבתי במושב של הנהג, לחצתי על הברקס והרמתי את בלם היד".
"אין לי רישיון לאוטובוס וזה קצת שונה מרכב רגיל. אני לא כל כך הבנתי איך הצלחתי למצוא את זה אך זה קרה תוך שניות".
"ליחידת דובדבן".
"הלוואי".