הטקס הממלכתי "לכל איש יש שם" לציון יום הזיכרון לשואה והגבורה התקיים היום (חמישי) במשכן הכנסת. ראש הממשלה בנימין נתניהו נשא דברים בתחילת הטקס וסיפר את סיפורו של אביה של רעייתו שרה, שמואל בן ארצי ז"ל, שאיבד את משפחתו בשואה.
"חמי האהוב, שמואל בן ארצי ז"ל, ניצל, כי אהבתו לארץ ישראל גברה על אהבתו למשפחתו. ב-1933, תלמיד ישיבה בן 18, החליט לעלות לארץ ישראל כשליח של ישיבת המוסר נובהרדוק, שהוא היה בה עילוי, ועל כן נשלח ככוח חוד לארץ הקודש. אביו רדף אחריו מעיירת הולדתו בבילגוריי בפולין עד תחנת הרכבת בוורשה, נתן לו מגש של עוגיות וניסה לשדל אותו להישאר, כדי שיוכל להמשיך לטעום מן העוגיות הללו. ושמואל, שמואל עלה על הרכבת, והגיע דרך טריאסט לארץ ישראל.
ראש הממשלה המשיך: "הוא פתח כאן את הישיבה, הוא היה אחד ממקימיה. במקביל עבד בפרדס, הוא היה חלוץ. לימים הוא היה האדם היחיד בארץ שקיבל גם את אות האצ"ל וגם את אות ההגנה, וזה משקף הרבה על אישיותו. הוא נעשה מורה וחוקר תנ"ך, הוא היה בחוג התנ"ך הראשון של בן גוריון, שהזמין אותו בגלל בקיאותו המופלאה. הוא היה לא סתם מורה, הוא היה מחנך גדול, דגול. אלפי תלמידים עברו דרכו".
"באזכרות לשמואל, באים תלמידים ותלמידות שלו שהיו בכיתתו לפני 60 שנים", אמר נתניהו. "כולם מספרים על ההשפעה הכבירה שלו על חייהם, על האור שבקע מעיניו, על האנושיות האדירה, על הבקיאות שאין לה סוף, על היכולת שלו להעניק להם את אהבת התנ"ך ואהבת הארץ. אבל כל זה לא מספר את החלל העצום שנפער בחייו של שמואל, שבהדרגה איבד קשר עם משפחתו ועם אחותו התאומה האהובה, יהודית. הוא היה שולח להם את המשכורות של מה שהרוויח בפרדס, ואחר כך לא היה לאן לשלוח. ושמואל הבין, הוא כתב שירים, כיוון שהוא גם משורר וסופר, הוא קיבל את פרס ק. צטניק לספרות השואה. והשירים שלו צורבים את הנשמה, אבל הם גם חושפים את התבונה שלו, לא רק את תבונת הלב. והוא כותב שיר בתחילת המלחמה כשעוד לא יודעים, וגם הסתירו, עוד לא יודעים, אבל הוא ידע".
"שמואל איבד את אחיו, הוא איבד את כל משפחתו הקרובה", אמר נתניהו." ממשפחה רחבה שמנתה כ-80 בעיר בילגוריי ובעיר טרנוגרוד, הוא כמעט היה השורד היחיד. לאחר מכן הקריא ראש הממשלה את שמות בני משפחתו של בן-ארצי שנספו בשואה, וכן שיר שכתב.
נשיא המדינה, ראובן (רובי) נשא גם הוא דברים בטקס: "בכל שנה, נחמה ואני היינו נוכחים בטקס וכואבים ביחד איתכם. לצערי, בשל מצבה הבריאותי, נחמה לא יכלה להגיע ועל כן, ברשותכם, אקריא היום בשמה את שמות בני משפחתה", פתח הנשיא את דבריו וסיפר את קורותיה של אמה של נחמה, קיילה מינץ ילידת 1907 בתם של רייזל ואלכסנדר מינץ מהעיירה בילוזירקה שבאוקראינה".
הנשיא המשיך את דבריו ואמר: "כשהייתה בת 20 קיבלה אישור כניסה לארץ ישראל והגשימה את חלומה להיות חקלאית ולעבוד את האדמה אליה הייתה כל כך קשורה. לימים נישאה למנחם שולמן, שנולד בעיירה מרינה גורקה באוקראינה, ולאחר נדודים משותפים, התיישבו במושב חירות יחד עם חברים נוספים יוצאי אוקראינה. שם נולדו להם שתי בנות, ורדה, ונחמה, אשתי. קיילה, דרורה, השאירה באוקראינה את כל משפחתה, אחיותיה, אחיה ואביה".
"החיים בארץ ישראל היו קשים ודרורה חשבה לתומה שבני משפחתה מפונקים ולא יצליחו לעמוד במעמסה", אמר הנשיא. "זו הסיבה שהיא לא טרחה לשכנע אותם לעלות ארצה. לאחר פתיחת מבצע ברברוסה על ידי הכוחות הגרמניים, נכבשה בילוזירקה ביולי 1941 בידי הנאצים. כבר בשבוע הראשון לכיבוש, נרצחו בפומבי מספר נערות יהודיות מהעיירה. באמצע אוגוסט 1942 הובלו יהודי העיירה, יחד עם יתר יהודי גטו לאניביצי לבורות ירי, בדרך המובילה לקרמניץ ושם נרצחו".
"ברשותכם אזכיר את שמות דודיה ודודותיה של אשתי וילדיהם: דודתה צילה לבית מינץ, בעלה וילדיהם. דודתה מניה לבית מינץ, בעלה וילדיהם. דודה דב מינץ, אשתו וילדיהם. דודה דניאל מינץ, אשתו וילדיהם. בעיירה מרינה גורקה, כיום בבלרוס, נרצחו דודיה של אשתי, אחי אביה מנחם שולמן, יעקב, משה, שמואל וישראל שולמן. יהי זכרם ברוך".
הנשיא סיים את דבריו ואמר: "מדי שנה אנו עומדים ביום השואה ומקריאים את שמות הנספים, 'לכל איש יש שם'. אך יש שמות רבים שלא ייוודעו אף פעם, למרות מאמצים בלתי-פוסקים לאתרם. בני דודיה של אשתי, ילדים, פעוטות, תינוקות, עוללים, נשארו ללא שם. אין אדם בעולם שיודע את שמם, הם היו כאן, ואינם. יהי זכרם ברוך".
במהלך הטקס הקריאו יו"ר הכנסת אדלשטיין, נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות, שרים וחברי כנסת - את שמותיהם של יהודים שנספו בשואה. לפני תחילת הטקס הוזמנו האורחים להדליק מאות נרות זיכרון עליהם שמות נספי שואה. יו"ר הכנסת יואל (יולי) אדלשטיין הדליק נר זכרון לזכרו של אביו אהרן דב שנספה במחנה אושוויץ בפולין.
בטקס הודלקו שישה נרות זיכרון על ידי יו"ר האופוזיציה המיועד ח"כ בני גנץ, ח"כ בצלאל סמוטריץ' (איחוד מפלגות הימין) ואביו, ח"כ קרן ברק (ליכוד) ואמה, ח"כ יבגני סובה (ישראל ביתנו) וניצולי השואה הרב חיים דרוקמן ואסתר לוי. הרבנים הראשיים הקריאו מזמורי תהילים ואמרו קדיש, ומ"מ החזן הראשי לצה"ל נשא תפילת "אל מלא רחמים". השחקנית נלי תגר, הקריאה בבמת הטקס את עדותה המרגשת של ניצולת השואה יהודית אשריאל, והזמרים לי בירן, דוד ד'אור ולהקת חיל חינוך שרו.
את הטקס שהתקיים זו הפעם ה־30 בכנסת, יזם בשעתו יו"ר הכנסת ה־12 דב שילנסקי ז"ל, ניצול גטו שאוולי בליטא ומחנות שטוטהוף ודכאו. השנה עמד הטקס בסימן "המלחמה שבתוך המלחמה – מאבק ההישרדות של היהודים בשואה". בטרקלין הכנסת הוצגה תערוכת "בונים זיכרון", מיצירותיהם של האומנים ניצולי השואה ברוך וינד ושרה מלצר.
קודם לכן, צפירת דומייה בת שתי דקות נשמעה ברחבי הארץ ואחריה נערך ב"יד ושם" טקס הנחת הזרים במעמד נשיא המדינה ראובן ריבלין וראש הממשלה בנימין נתניהו. באותה שעה החלו הטקסים במוסדות החינוך, מוסדות הציבור ובסיסי צה"ל.
