לא פחות משליש מכלל הפניות שמגיעות לקו הסיוע של נט"ל מדי שנה העוסקות בהתמודדות נפשית של לוחמים מגיעות ביוזמת הוריהם של אותם חיילים או בנות זוגם, מאות סיפורים של משפחות ששלחו בן לצבא כלוחם 'מורעל', בטוח בגבריותו ובקשיחותו, שחזר הביתה שבר כלי, גבר צעיר שחזר באחת להיות הילד שזקוק בפועל לכל התמיכה של בני המשפחה ובהם ההורים, לא פעם הורים מבוגרים שמוצאים עצמם מתגייסים להציל, פשוטו כמשמעו, את המשך מסלול חייו התקין של הבן.
האב ממשיך ומספר: "עם הזמן שמנו לב לשינויים, זה לא הילד ששלחנו. פתיל קצר, חוסר סבלנות. מה שהדאיג אותי וגרם לי לפנות לנט"ל זו ההסתגרות שהלכה והחמירה עם הזמן, יכולתי לספוג את הכעס וחוסר הסבלנות כלפינו כי חשבנו שעם הזמן זה יעבור, אבל זה רק החמיר והשפיע על כל המשפחה. הרגשתי שאני צריך ללכת איתו על ביצים. כשניסיתי קצת לדבר איתו הוא זרק 'אבא אין לך מושג מה קורה שם ומה עברתי.. לא רוצה לדבר על זה.. זה לא מה שאתה מכיר'. לא היה לי פשוט לפנות אבל הסבל שלו והאמת שגם שלנו גייס אותי והרמתי טלפון לנט"ל. משם כבר הדריכו אותנו ונתנו לנו כלים איך לגרום לבן שלנו לפנות אליהם, ואכן הוא היה משהו כמו שנה וחצי בטיפול כשרק היום אנחנו מתחילים להרגיש שהוא חוזר לעצמו".
למעלה מ90% מהפניות של לוחמים לסיוע בנט"ל הן של חיילים משוחררים שאינם מוכרים על ידי משרד הביטחון כנפגעי פעילות מבצעית ונכי צה"ל. משך הטיפול הפסיכולוגי הממוצע בחייל הוא כשנתיים. ד"ר חנה חימי, פסיכותרפיסטית ומנהלת היחידה הקלינית בנט"ל מספרת: "התגובות השכיחות אצל לוחמים נחשבות כתגובות נורמליות למצב לא נורמלי. רוב החיילים מצליחים לגייס כוחות אבל אחרים מפתחים תגובה פוסט טראומטית בעוצמות שונות, במהלך הזמן לאחר שחרורם.
לעיתים, אירועי חיים כמו מעברים, פרידה, מוות במשפחה, שינויים תעסוקתיים, לחץ בלימודים או מחלות גופניות, ובוודאי שילוב של מס' טריגרים באותה נקודת זמן, מציפים ומעצימים סימפטומים פוסט טראומטיים. כדאי שנהיה עם היד על הדופק, רגישים לשינויים בהתנהגות ובתפקוד של הלוחם המשוחרר כמו קושי להירדם, קושי להתרכז בלימודים או בפעילויות אחרות, רגישות לרעש, היזכרות באירועים קשים ותחושה שהם חווים אותה שוב, הסתגרות בבית, צמצום הקשרים החברתיים, ירידה במצב רוח, תחושות של כעס ואשמה וגם בושה. באם ההתרשמות של הקרובים היא שעוצמת התגובה יוצאת דופן יחסית להתנהגות השכיחה אצלו, מומלץ להתייעץ מידית".
קודם כל לתת לשינוי בהתנהגות הבן ביטוי מילולי מולו, להכיר במצוקה שלו ויחד איתו לבדוק במה אפשר לסייע. רצוי שהסיוע יינתן בשני מישורים לפחות, אחד - תמיכה רגשית, לגיטימציה, ומסר חזק וברור שהוא לא לבד. במישור השני אם נדרשת עזרה בהתארגנות יומיומית בכל הקשור לתחומי החיים.
אם חלף יותר מחודש מסיום ההשתתפות בלחימה, או השהות באזור הקרוב ללחימה, ועדיין לא נראה שהתגובות חלפו, כדאי לשקול פניה לגורם מקצועי כדי לקבל עזרה. ניתן להיעזר בגורמים השייכים ליחידה בה משרת החייל אם הוא בסדיר, ואם הוא במילואים ניתן להפנות אותו לקו הסיוע של נט"ל.
קו הסיוע וגם המענה ביחידה הקלינית (טיפול פרטני, זוגי ומשפחתי) של נט"ל נותנים מענה גם לנפגע הישיר וגם למעגלים הקרובים. הקו פתוח לחיילים וגם להוריהם שצריכים תמיכה. אל תישארו עם זה לבד. התקשרו: 1800-363-363
התרעות פיקוד העורף