בית המשפט העליון החליט פה אחד לחייב את יורשי עו"ד מרדכי בעהם ז"ל, כותב טיוטות מגילת העצמאות, להשיבן לידי רשות המדינה והפקדתן בגנזך המדינה. בכך הפך העליון את פסיקת בית המשפט המחוזי שקבע כי טיוטות אלה הינן הנכס הפרטי של בעהם ז"ל וזכותם של יורשיו לעשות בנכסים היסטוריים אלה כרצונם.

הכל החל לפני כשלוש וחצי שנים כאשר בית מכירות הפומביות "קדם" הודיע על כוונתו לבצע מכירה פומבית של חומרים אלה. "קדם" הוציא קטלוג בו הוצעו למכירה מספר מסמכים של בעהם תחת הכותרת "הטיוטות הראשונות של מגילת העצמאות – כתובות בידי בעהם". המסמכים שהוצעו למכירה כללו את "טיוטת הפסוקים", אליה העתיק בעהם מקורות שסבר כי הם ראויים לשמש בסיס להכרזת העצמאות; "הטיוטה האנגלית" של הכרזת העצמאות; "הטיוטה העברית", שלושה עמודים בכתב ידו של בעהם הנושאים את הכותרת "הצהרה בדבר מדינה יהודית"; "ההצעה הראשונה", הגרסה המודפסת של הטיוטה העברית; "תזכורת בעהם", במסגרתה כלל בעהם הסברים לנוסח המוצע להכרזת העצמאות.

בעקבות פרסום הקטלוג החליטה המדינה להגיש תביעה לבית המשפט המחוזי ודרשה לקבל לידיה את החומרים ההיסטוריים. המדינה טענה כי הטיוטות חוברו במסגרת עבודתו של בעהם עבור מנהלת העם והמדינה שבדרך. משכך, יורשי בעהם היו מנועים מלהציע את המסמכים למכירה והיה עליהם להפקידם בגנזך המדינה.

מנגד, היורשים טענו כי אביהם כתב את הטיוטות כאדם פרטי ובהתנדבות וכי אביהם החל לעבוד במשרד המשפטים רק לאחר קום המדינה. על כן המסמכים הם קניינו האישי ולא קניינה של המדינה. עוד טענו כי עילת התביעה התיישנה ואף אם לא התיישנה היא לוקה בשיהוי קיצוני המצדיק את דחייתה.

בית המשפט המחוזי דחה את תביעת המדינה והצדיק את טענות היורשים. אולם המדינה, באמצעות היועמ"ש, לא אמרה נואש וערערה לבית המשפט העליון. היום פסקו שלושת שופטי העליון, מינץ, הנדל ווילנר להפוך את החלטת המחוזי ולחייב את השבת הטיוטות לידי המדינה.

השופט מינץ כתב כי העובדה שבעהם לא הוגדר כעובד של "מנהלת העם" איננה הופכת את יצירתו לרכושו הפרטי. מינץ הרחיב על הנסיבות החומריות והארגוניות בהן קמה המדינה. לאור זאת הוא כותב כי "מסופקני אם מנהיגי היישוב ומי שמונו לעמוד בראש מוסדות המדינה שבדרך דקדקו דקדוקי עניות בשאלת סטטוס העוסקים במלאכת הקמת המדינה ומוסדותיה. סביר להניח כי היה "גיוס כללי" בקרב חברי היישוב, כאשר כל מי שיכל תרם, מי בארגוני המחתרת ומי בסיוע בהקמתם של מוסדות המדינה שבדרך. בנסיבות אלה, בחינת הסטטוס של בעהם במשקפי דיני העבודה של שנת 2017 – מועד מתן פסק הדין – היא, כאמור, במידה רבה, אנכרוניסטית".

מינץ קבע כי טיוטות בעהם אינן פרי יוזמתו הפרטית אלא הונחה לבצען על ידי המחלקה המשפטית של "המדינה שבדרך". "די באמור להוביל למסקנה כי המסמכים היו שייכים ל"מוסד ממלכתי שקדם להקמת המדינה" ומקומם בגנזך המדינה, בהתאם להוראת סעיף 4)א) לחוק הארכיונים".

מינץ אף דחה את טענת היורשים כי השתהתה שנים רבות בהגשת התביעה, ומשום כך יש לדחות את התביעה. לדברי מינץ "נראה כי בענייננו מדובר במקרה מובהק אשר בו התביעה קשורה בטבורה לאינטרס ציבורי בעל משמעות רחבה וייחודית, אשר לא ניתן לאפשר לו לסגת מטעמי שיהוי בלבד".