"אין יותר גיבור ממנו", אומר בנו מישה. "הזיכרון של אבא היה יותר טוב משל הצעירים. הוא זכר שמות, תאריכים, פעולות. היה חשוב לו לספר, אמר שכולם חייבים לדעת מה זה סוביבור, כדי שאף פעם לא יהיה, חס וחלילה, עוד מקום כזה. הוא היה מסתובב ברחבי הארץ ומדבר עם צעירים, עם חיילים. מסביר להם שצריך להגיע לשלום כדי שלא תחזור על עצמה מלחמה. אבל יותר מהכל אבא אהב את הנכדים, שהיו מבקרים אותו הרבה והיו כל חייו". הלוויה של סמיון רוזנפלד תתקיים מחר בשעה 17:00 בבית העלמין בני עייש.
יובל פרנקל, שמלווה אותו שנים רבות, מאז עבר רוזנפלד להתגורר בבית גיל הזהב בדרך השלום בתל אביב למשך 25 שנה, נזכר: "כשמלאו לו 90 שנה, שאלנו אותו מה הוא רוצה ליום ההולדת. הוא ביקש שנקים אנדרטה לזכר אלכסנדר פיצ'רסקי, שהיה מפקדו במרד. היה אירוע גדול בהשתתפות התקשורת הרוסית, שרים וחברי כנסת, הגיעה גם נכדתו של פיצ'רסקי. האנדרטה הוקמה בחצר הבניין והייתה מוקד עלייה לרגל לצעירים, שלהם הוא היה מספר את סיפורו".
פרנקל מספר כי "הוא נשא עמו את זיכרון מחנה המוות, אבל היה גם איש של חיים, היה נעים לבוא אליו. הוא היה יו"ר ועד הדיירים וניהל חוג לוטו, שהזקנים פה היו מחכים לו פעם בשבוע בכליון עיניים. הוא אהב מסיבות. גם אחרי שהוא עבר לדיור המוגן ביד בנימין שמרנו איתו על קשר. הייתי לצדו בשבועות האחרונים. הבוקר, כשנפטר, הוזעקתי למיטתו".
גם ראש המועצה האזורית נחל שורק, שם בילה רוזנפלד את ימיו האחרונים, הרגיש קרוב מאד לשורד של סוביבור. "אדם יקר, גיבור בקנה מידה עולמי", הוא מספיד. "הוא הגיע אלינו לפני שנה, ליד בנימין. ידע מעט עברית והרבה רוסית. זכיתי לפגוש אותו כל בוקר, כי הוא יש ליד חמי. תמיד חייך, תמיד אופטימי. צלול עד הרגע האחרון. תמיד הוא היה אומר שהוא לא גיבור, שהיה לו תפקיד במהלך המרד - והוא ביצע אותו".
התרעות פיקוד העורף