בצל המחאה של יוצאי אתיופיה ביומיים האחרונים על הרג סלומון טקה ז”ל מירי שוטר, נשמעו לא מעט אמירות על כך ש”נעשו מאמצים בשנים האחרונות לשלב את בני העדה”. אפילו ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר שלשום: “עשינו מאמץ גדול לשלב את הקהילה היטב בחברה הישראלית, ויש עוד הרבה עבודה לעשות”. “יש הרבה השקעה ותוכניות לשיפור המצב”, מודה רוני מוהר, מנהלת תוכנית יואל לקידום אקדמי של יוצאי אתיופיה. “חלקן מיושמות בהצלחה רבה וחלקן לא התקדמו. נותרה כברת דרך לעשות”.
 

בתחום החינוך, למשל, ילד ממוצא אתיופי מקבל סיוע לימודי ותוכניות תגבור בבית הספר ובמסגרות אחר הצהריים. ובכל זאת, אחוזי הבגרות נמוכים בקרב מסיימי התיכון, ואין עלייה משמעותית לעומת הדור הקודם. במקביל, ישנה תת־הישגיות וחוסר ידע לגבי אפשרויות שמציעה האקדמיה. כיום ישנם כ־2,000 סטודנטים ממוצא אתיופי באקדמיה. צעירים ממוצא אתיופי זוכים למעטפת שלמה בלימודים גבוהים: מלגת קיום, סבסוד שכר לימוד מלא, מעטפת לימודית ומימון מלא של מכינה, ועדיין יש בקרבם אחוז נשירה גבוה וייצוג חסר. רק 30% ממסיימי המכינות ממשיכים אחר כך לאקדמיה בפועל. 
 

“הגישה לא השתנתה בצורה מהותית”, ממשיכה מוהר. “הבעיות נשארו – הפצת מידע והנגשת מידע לצעירים וסגירת הפער בין התיכון לאקדמיה. לא בטוח שסלומון טקה היה שומע על השכלה והכשרה מקצועית ברמה גבוהה אחרי הצבא. ואם לא ילכו אליו, לדבר איתו, הוא לא ידע. אנחנו פועלים אקטיבית, מדברים עם מאות צעירים בשנה כדי שידעו מה האפשרויות שעומדות בפניהם ומסייעים לסגור את הפער בעזרת המכינה. לצערנו, רק 30% ממסיימי המכינות ממשיכים לאקדמיה. 70% נושרים בדרך. תחשבו איזה בזבוז. השקענו 30 אלף שקלים בשנה בבן אדם, והם לא ממשיכים לאקדמיה. אנחנו נותנים להם כלים שיסייעו בהצלחה, שינוי של הרגלי למידה, סיוע לימודי, ליווי אישי במקצוע ובמקום הלימוד, מלמדים איך להכין הרצאה, להגיע לראיונות קבלה וכו’”.
 

 מעבר חד

העלייה מאתיופיה לפני 30 שנה הובילה את העולים למפגש בין־תרבותי לא פשוט. הקהילה שהגיעה מעולם אגררי, ברובה אנאלפביתית, נאלצה להיטמע בתוך חברה מערבית מתקדמת וטכנולוגית. “רובם לא ידעו קרוא וכתוב, לא הכירו את העולם המערבי, ולהורים לא היו כלים כלכליים או תוכניים להשתלב בחברה”, אומרת מוהר. 
 

שלל התוכניות שנהגו בשנים האחרונות לטובת העדה האתיופית נולדו מתוך מציאות מדאיגה של אבטלה, היעדר תעסוקה הולמת, פערים בזכאות לבגרות ובפסיכומטרי ועוד. בסוף 2009 יצאו לדרך כמה תוכניות שנועדו לסייע ליוצאי אתיופיה בתחום האקדמיה, בהן תוכנית פוירשטיין, המאפשרת לצעירים מהפריפריה וליוצאי אתיופיה להתקבל לחוגים יוקרתיים; תוכנית “טק קריירה” שמכשירה אותם לתעסוקה בהייטק, תוכנית “עולים ביחד” שעוסקת בשילוב; וכאמור תוכנית יואל שעוסקת בשלב המקדמי: שיפור תנאי הכניסה לאקדמיה. במקביל, החלו לפרוח עמותות פרטיות שפרשו חסות על הקהילה בתחומי חיים שונים. 

הלוויתו של סלומון טקה. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90הלוויתו של סלומון טקה. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

 

“עמותת פידל קמה ב־1997 כדי לקדם את שילובם החברתי של ילדים והורים ממוצא אתיופי באמצעות תוכניות חינוכיות וחברתיות”, מסבירה מיכל אברה-סמואל, מנכ”לית העמותה. “מטרתנו היא להעניק כלים חינוכיים, חברתיים וכלכליים ולשלבם בחברה הישראלית ובעשייה. אנחנו יודעים ששינוי חברתי אמיתי מגיע מתהליך קהילתי בר קיימא, שמשלב ומערב את כל בני הקהילה, כך שאף אחד לא נשאר מאחור – ילדים, הורים והמורשת המפוארת של יוצאי אתיופיה”.
 

בין היתר, בעמותת פידל מפעילים מרכזי נוער, תוכניות מנהיגות וסדנאות הורים. “אנחנו פועלים למניעת נשירה מבתי הספר, עידוד ההורים למעורבות, יש לנו 60 מגשרים ב־187 בתי ספר, 100 בני נוער במנהיגות, פעילות בתחום הבריאות, 40 קבוצות הורים בשנה, ופעילות הסברה ומפגש בין יוצאי הקהילה לארגונים ופרטים בחברה הישראלית”.
 

לצד הטענות על אפליה, שיטור יתר ואלימות מיותרת כלפי הקהילה, גם ממשלת ישראל הבינה לאורך השנים את הצורך ביוזמות ובתוכניות שהוקצו לקהילה בתחומים כמו סיוע בדיור, מלגות לימודים, שכר לימוד, הכוונה תעסוקתית, טיפול במוקדי אפליה וייצוג הולם. ב־2015, בעקבות מחאת יוצאי אתיופיה, הוקמה ועדה בין־משרדית בראשות ראש הממשלה בנימין נתניהו, שבחנה כיצד לשלב בצורה מיטבית את יוצאי אתיופיה בחתך רחב של משרדי הממשלה השונים. הוועדה מתכנסת אחת לכמה חודשים בראשותו של ראש הממשלה.
 

בנוסף, הוקמה גם יחידה לשילוב מיטבי של יוצאי אתיופיה בחברה, תחת משרד ראש הממשלה. כמו כן, במשרד המשפטים הוקמה היחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות, שאף הגישה במרץ האחרון דוח שנתי המשקף את התלונות והטיפול בשטח. היחידה, שהוקמה כחלק מהמלצות ועדת פלמור במטרה להוביל את המאבק בגזענות, הציגה לראשונה נתונים המצביעים על מגמת ירידה עקבית בהיקפי השיטור כלפי קטינים יוצאי אתיופיה בשלוש השנים האחרונות, זאת בין היתר בעקבות יישום נרחב של המלצות הוועדה למיגור הגזענות. משרדי הממשלה הללו סירבו להעביר לידינו מידע וראיונות עם הממונים על היחידות על מנת לתאר את אופי ופירוט התוכניות ויישומן בפועל.
 

“לפני שמונה חודשים הייתה ישיבה במשרד ראש הממשלה שבה חברים נציגים ממשרד המשפטים”, מסר יצחק טיים, פעיל חברתי ואיש חינוך מאשקלון, בן העדה. “הם עצמם ישבו שם וטענו שאין להם כלים, אין חקיקה ואי אפשר ליישם את הדברים בשטח. זה שיש נציג בכל משרד זה לא מרשים, כי אין לו כלים והכל הצגה. יש תקנים, יש פעילויות, אבל אין חקיקה וכלים פרקטיים. אי אפשר לשנות באמת. לדוגמה, קצין מכבי האש שנצפה מתעלל בכבאי אתיופי עמד רק לדין משמעתי. כך שבפועל כלום לא מיושם”.
 

לאחר מחאת יוצאי אתיופיה נולדה גם תוכנית של משרד ראש הממשלה, בתקציב של 100 מיליון שקלים, שמטרתה שיפור המצב של יוצאי אתיופיה באקדמיה. הוועדה בראשות פרופ’ יוסי שיין, שהתכנסה בעקבות התוכנית, פרסמה לאחרונה את נתוניה וקבעה כי התוכניות הייעודיות לשילוב סטודנטים יוצאי אתיופיה באקדמיה, המבדלות בינם לשאר הסטודנטים, יבוטלו. “מדובר בבלוף. זה פלסטר שמנסה להרגיע את הציבור”, אומר ח”כ גדי יברקן מכחול לבן. “אנו יושבים במפגשים בין המשטרה והקהילה, אבל זה פרימיטיבי ומזלזל באינטליגנציה שלנו כי אם לא מלמדים שוטרים ומחנכים אותם מעבר למה מותר ואסור להם, אז לא הועילו בכלום. ממשלת ישראל ממשיכה לעשות דה־לגיטימציה לקהילת יוצאי אתיופיה וטוענת שהיא משקיעה בקהילה בשעה שהיא עושקת אותה ומגייסת בשמה מיליוני דולרים שלא מגיעים לקהילה בכלל. הגיע הזמן שהממשלה תפסיק להתבטא ב’הם' ו’אנחנו’ ותסתכל עלינו כאזרחים לכל דבר”.

עוד ועוד ועדות

על פי הדוח שהתפרסם במרץ האחרון, במהלך שנת 2018 התקבלו ביחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות 230 תלונות מהציבור הנוגעות לגזענות או אפליה. כ־40% מהפניות התקבלו מיוצאי אתיופיה. בתחום הבריאות, למשל, הוגשו תלונות של הורים ממוצא אתיופי שנדרשו לחסן את ילדיהם נגד שחפת, למרות שהם עצמם נולדו בישראל; עובד ביחידת הסייבר במשרד ראש הממשלה התלונן כי זומן לשימוע על רקע מוצאו האתיופי; כמו כן, במשרד העבודה והרווחה עלה חשד לאפליית עובד ומניעת קידומו בשל מוצאו האתיופי. 
 

בגלל מקרים כאלה ואחרים הוקמה בשנת 2000 עמותת "טבקה", שפירושה “סנגור של צדק” באמהרית. העמותה מספקת ייצוג משפטי ליוצאי אתיופיה ופועלת למיגור הגזענות על ידי עתירות לבג”ץ. “גילויי הגזענות וחוסר הצדק בישראל הגיעו לסף הדורש מכל אזרח לגלות התערבות ומעורבות”, אומר מנכ”ל העמותה פנטהון אספה דויט. “טבקה מגנה על זכויותיהם ותורמת לבניית חוסנה החברתי של קהילת יוצאי אתיופיה, בעזרת מתן כלים משפטיים ועל ידי פיתוח מנהיגות מקצועית וקהילתית. אנחנו מטפלים בכל שנה בכ־1,000 תיקים, פניות של יוצאי אתיופיה הסובלים מתופעות אפליה וגזענות. הסיוע ניתן ללא תשלום ומאפשר הסרת חסמים כלכליים ולשוניים”.
 

אבל רוב הטענות הנשמעות בקרב הקהילה האתיופית בארץ, והן אלה המציתות את המחאות הגדולות, הן כלפי משטרת ישראל. לפי אותו דוח, מצד אחד, שיעור הקטינים יוצאי אתיופיה המעורבים בפלילים הינו גבוה ביחס לשיעורם מכלל האוכלוסייה. ומצד שני, ישנה כאמור מגמת שיפור ברוב המדדים של המשטרה מול קטינים יוצאי אתיופיה. כך למשל, יש ירידה של 50.4% במספר המעצרים של קטינים יוצאי אתיופיה (לעומת ירידה של 29% במעצרי קטינים בכלל האוכלוסייה); ירידה של 31% במספר התיקים שנפתחו לקטינים יוצאי אתיופיה על עבירות מגע (הפרעה ותקיפה שוטר); וירידה של 8.3% במספר כתבי האישום שהוגשו נגד קטינים יוצאי אתיופיה בשנת 2018 בהשוואה לשנת 2015.
 

“בדיון שנערך בכנסת לפני כשנה, טענו נציגי המשטרה כי בפיילוט נרכשו 116 מצלמות גוף לשוטרים, כאשר בפועל אמורות להיות 500”, מסביר טיים. "המשרד לביטחון פנים עשה רעש גדול מהמצלמות, ובפועל זה מיושם חלקית ביותר. אנחנו דרשנו עוד מצלמות, אבל זה לא קורה. במקביל, אני רואה מה קורה בחדרי חקירות של בני נוער. קורעים אותם במכות. גם שם דרשנו מצלמות, אבל זה לא מיושם. ואני יודע שאין כי אני מלווה שם ילדים ונוער, ולא ראיתי אף אחת. אני רואה את החניכים שלי חוזרים עם עין נפוחה או שריטות”.
 

במשטרת ישראל, מצדה, טוענים כי יש קשב רב לכאבם של בני הקהילה ומתקיימות תוכניות מגוונות בהיבטי חיים שונים. בשנת 2015 הוקם צוות היגוי שפועל בקהילה, נערכות הכשרות לשוטרים בתחום הרב־תרבותיות, מוקמות תחנות בשילוב מנהיגי הקהילה, יוצאי אתיופיה מגויסים לשורות המשטרה, וכיום משרתים 873 שוטרים מהקהילה. לטענתם, מתבצעות גם פעולות להסרת חסמי שפה, הגברת ההתנדבות והפעלת תוכנית נע”מ (נעלה על מדים) למנועי גיוס בכל תחנות הליבה.
 

אחת ההמלצות המרכזיות של דוח פלמור למאבק בגזענות הייתה למנות ממונים למניעת גזענות במשרדי הממשלה וביחידות הסמך. היחידה פיתחה קורס הכשרה לממונים והסמיכה את המחזור הראשון שכלל 14 ממונים. בשנת 2018 קיימו הממונים מעל 60 פעילויות בנושא מיגור ומניעת גזענות במשרדים שלהם. עד כה מונו 51 ממונים למניעת גזענות במשרדי ממשלה וביחידות הסמך. המשרדים אשר טרם מינו ממונה למניעת גזענות הם משרד החינוך, משרד הכלכלה, נציבות שירות המדינה ובית החולים אסף הרופא.
 

“מקימים ועדות כדי למשוך זמן”, מסכם טיים. “זו פרקטיקה למשוך זמן ותירוץ להגיד שיושבים איתנו ופותרים בעיות. מאז שנות ה־90 קמות ועדות וכלום לא נסגר”.
 

ממשטרת ישראל לא נמסרה תגובה עד למועד סגירת הגיליון.