רון קובי: "אם לא שר הפנים אשאר ראש עיריית טבריה על אפו וחמתו של דרעי"

זאת החלטה צודקת. כשמגיע אדם שיש לו יריבות אישית, מפלגתית ומוסדית מולי והוא אמור לערוך לי שימוע – זה לא שימוע בידיים נקיות, אז אני הולך לבית המשפט ומבקש סעד. זאת ההחלטה ההגיונית היחידה שאפשר היה לקבל. אנחנו נמצאים בתקופת בחירות, ממשלת מעבר שנייה, המנדט הוא מנדט חלש לביצוע השפעה ישירה על הדמוקרטיה. הציבור לא מוכן שיתערבו לו בדמוקרטיה. איחוד מפלגות הימין לא מתקבל בציבור, הכפייה הדתית של דרעי לא מתקבלת בציבור. הציבור לא מעוניין להצביע למפלגת השלטון של נתניהו ולקבל את איחוד מפלגות הימין הקיצוניים ואת הכפייה הדתית של דרעי.

נכון, לגיטימי. אני לא מעל החוק, אני מוכן שיעשו לי שימוע, אבל שימוע הוגן בידיים נקיות, עם אנשים ענייניים. החוק גם אמר שעד ה-30.9 אפשר היה לדחות את הכול. למה הוא לא דחה? כי אצה לו הדרך והוא רצה את הראש שלי הפוליטי, יש יריבות אישית ביני לבין דרעי. אני רוצה להחליף אותו בקלפי והוא יודע את זה. בסקרי העומק אנחנו בין 6-10 מנדטים. הם מפחדים.

אני לוקח מליברמן, מהליכוד ומכחול לבן. אני מתבסס על סקרים של עשרת אלפים איש.

אחרי קובי עלה לדבר חבר הכנסת מש"ס, יעקב מרגי, שענה לטענות של קובי ותקף אותו על התנהלותו מול הציבור החרדי בטבריה ועל הליך הדחתו על ידי שר הפנים.

באמת מוזר ונפל דבר בישראל. הציבור החרדי מבין שהוא חשוף לחלוטין – אפשר לרדוף ולרמוס, לגדף ולחרף אותו .

קובי לא מעניין אותנו בתור ראש עיר. זה לא מעניין. מה שמעניין הוא שיש אדם שמחרף ומגדף בריש גלי, לא בחדרי חדרים אלא באופן ציבורי והוא רודף את הציבור החרדי ומפיץ את הסרטונים האלה. הוא רודף בצורה הכי מבישה והכי מבזה. לגבי העירייה – אלה תהליכים מפורשים בחוק, לאף אחד אין השפעה על זה. למה העליון קבע את מה שהוא קבע, אני לא יודע ושואל בחזרה. לי אין תשובה, אני המום.

איזה יחסים קשים? שר הפנים בכלל לא מתייחס אליו. הוא מנסה לגרור את דרעי אבל הוא לא נגרר. הוא לא יורד לרמה שלו.

ממש לא. אני לא מוחה עליה אבל לא מבין איך אפשר להחליט כזאת החלטה כלפי אדם שהם יודעים מה הוא רוצה. הם לא אמרו לו מילה וחצי מילה על מה שהוא עושה לחרדים. אם הוא היה פרומיל ממה שהוא עושה לחרדים הוא היה עושה לערבים – היית רואה עמודי פרוטוקול ודריסת העליון.