"אני האח של אלי סבהט. את אחי כבר איבדתי. את הבן שלי אני ממש לא מתכוון לאבד. בכל מחיר. כבד ככל שיהיה", כך כתב בסוף השבוע אמיר סבהט, שאחיו שם קץ לחייו לפני 22 שנים, לאחר חקירת משטרה שהותירה בו, לטענתו, טראומה קשה. אלי, ישראלי ממוצא אתיופי, נחשב על ידי מובילי מחאת יוצאי אתיופיה עוד קורבן לגזענות המשטרתית. בפוסט כואב וחושפני, שהפך ויראלי, מגולל אחיו את הסיפור הכואב ומביע חשש לעתידם של ילדיו. אלי סבהט נעצר בעת שרכב על אופנוע שבבעלות משפחתו, ללא רישיון נהיגה. הוא היה בן 16. השוטר, שחשד שהאופנוע גנוב, עיכב את הנער לחקירה בתחנה. למרות שהיה קטין, משפחתו לא קיבלה הודעה על מעצרו, שם שהה לילה ויום. לטענתו, חווה שם אלימות קשה.


"אלי יצא משם כשגופו מלא חבלות, מדדה ועם מבט מזוגג והלום ששיקף את האונס הנפשי שביצעו בו", כתב אחיו, אמיר, בפייסבוק. "הייתי האדם הקרוב לו ביותר. מעולם לא ראיתי אותו במצב כזה. אלי היה ילד חברותי להדהים, נבון, חרוץ, הישגי. הוא קרע את עצמו בעבודה כדי להגשים את חלומו לרכוש אופנוע שטח, לטייל בישראל, להשתתף בתחרויות ברחבי העולם ולראות עולם. חלם רחוק, גבוה ובגדול. ילד מחונן שהצטיינות בלימודים באה לו בקלות, באופן קבוע. ילד שהביא הרבה מאוד נחת וגאווה להורים ולמשפחה. אבל המעצר טלטל קשות את אלי, מהר מאוד נודע לנו עד כמה". 

שבוע לאחר שחרורו, שם אלי קץ לחייו בבית הוריו. "אלי השאיר אחריו מחברת גדושה בתיאורים על המעצר, החקירה הברוטלית, ההתעללות הפיזית, האיומים וההשפלות, ההתעמרות וההפחדות שעבר במשך לילה ועוד יום מרגע המעצר ועד ששוחרר. האמירות הגזעניות מהשוטרים מצוטטים שוב ושוב במחברת שאלי השאיר. אמירות נוראיות שקרעו לו את הנשמה הרבה יותר מהמכות הקשות שספג בכל חלקי גופו",  עוד כתב האח: "כן. אלי התאבד. זו סיבת המוות הפורמלית. הוא נשבר ו-ויתר על החיים שלו. הוא לא נרצח ישירות על ידי שוטרים. הם גרמו לו לשים קץ לחייו. לא יודע מה יותר נורא. ששוטר ירצח אדם או ששוטר יתעלל באדם עד שיגרום לו לשים קץ לחייו. התוצאה זהה. הוא מת".

אלי סבהט, צילום באדיבות המשפחהאלי סבהט, צילום באדיבות המשפחה


האח מזכיר את המקרה של סלמון טקה, צעיר ממוצא אתיופי שנורה למוות בידי שוטר. "גזרתי על עצמי שתיקה לאורך 30 ימי האבל על סלמון טקה. סירבתי לאינספור פניות להתראיין בתקשורת. בחרתי להתבונן היטב בשיקוף שהחברה הישראלית הכללית עשתה לעצמה בעקבות האירוע. הסתבר לי שלא קיימת אצלי איזה ציפייה דרוכה ממנה לחולל שינוי רדיקלי. הפנמתי סופית שאין לנו אלא את עצמנו ואת קומץ בני הברית שנמצאים שם בלי תנאים.

"ספרו לי עוד על שיקום יחסים ובניית אמון בין יוצאי אתיופיה למשטרה. דברו איתי עוד על שוויון בפני החוק, כשבאופן תדיר ופעם אחר פעם החוק נאכף סלקטיבית לנגד עיני, מנוצל לרעה ומופעל אגרסיבית כלפי אוכלוסיות מסוימות מאוד. אין בי שמץ של אמון, ולו הקלוש ביותר, לא במשטרה ולא בגופים נוספים שמכחישים מציאות אכזרית". 
 
האח ממשיך ומפנה אצבע מאשימה כלפי המשטרה, וכותב: "למעלה משני עשורים שהמשטרה מסרבת לקחת אחריות אמיתית לתקן את עצמה, ממשיכה לכתוש להתעלל ולהרוג ביוצאי אתיופיה, ללא עכבות וללא רסן. מדי פעם מייצרת מצגי שווא של עשייה תוך גלגול 'כשירות תרבותית' על יוצאי אתיופיה כאילו הבעיה מצויה אצל הקורבנות. אבל המחלה אצלכם. אנחנו התרופה.
 


 
"אחרי שאיבדו בן בנסיבות אכזריות, ההורים שלי אספו את עצמם ועשו מאמצים על-אנושיים כדי ללקט את השברים ולשמור שהילדים הנוספים לא יתרסקו ללא תקומה. נלחמו עלינו. כל הזמן. הקדישו את נפשם ואת חייהם שהמשפחה תמשיך לצעוד יחד למקום חיובי. כפי שעשו לפני כן כשצעדו לעבר הגשמת הייעוד שלהם מאתיופיה, דרך סודן, לעבר ציון-ירושלים. שלושה דורות של מסע מתמשך לבית שלנו, לארץ שלנו. גופנו וגופותינו נמצאים בציון כבר דור וחצי, אבל הנפש נמצאת עדיין במסע שלא נגמר. אחינו האבודים מייסרים אותה להמשיך לנדוד".
 
סבהט סיים וכתב כי "ההורים שלי מעוררי השראה וגיבורים אמתיים, עם עוצמות אדירות של דור ההורים ההוא, זה שהביא אותנו לארץ כיסופיהם. אבל לי אין החוסן ואת תעצומות הנפש ששיש להורים שלי. אין לי גם את שאר הרוח והאצילות שלהם להקריב קורבן נורא, כאילו היה זה חלק ממחיר הגשמת חלום ירושלים. חלום הבלהות הזה חייב להפסק. אני מסרב להקריב קורבן נוסף למולך הגזענות. את אחי כבר איבדתי. את הבן שלי אני ממש לא מתכוון לאבד. בכל מחיר. כבד ככל שיהיה".

ממשטרת ישראל נמסר: מדובר במקרה מצער של התאבדות שהתרחש לפני 22 שנה, אחד מבין מאות מקרי התאבדות המתרחשים בישראל מדי שנה. לצערנו היו מי ששייכו מקרה זה ומקרים אחרים של אובדנות בקרב קהילת יוצאי אתיופיה בעשורים האחרונים למשטרה, באופן מעוות שחוטא לאמת ומטעה את הציבור.
 
משטרת ישראל מעניקה שרותי משטרה, מבצעת אכיפה ומספקת הגנה וביטחון באופן הוגן ושוויוני ללא תלות בלאום, תרבות, דת או צבע עור. במסגרת בחינה מעמיקה שנעשתה בשנים האחרונות, יזמה המשטרה תכנית פעולה שמיושמת ומניבה תוצאות. בין היתר, נסגרו עשרות תיקים פליליים לנוער יוצאי אתיופיה, מתקיים באופן תדיר דיאלוג מול מנהיגים מן הקהילה, כלל השוטרים הוכשרו כיצד לפעול אל מול המגוון הרחב של הקהילות והעדות המרכיבות את החברה בישראל (כשירות רב תרבותית), וכן מתבצעת בשטח פעילות של עשרות שוטרים קהילתיים שהוכשרו במיוחד לפעילות בקרב הקהילה ועיקר עיסוקם במניעה ופתרון בעיות.
 
אנו מצרים כל התחושות המכלילות שהובעו בכתבה, ולצד זאת מתחייבים כי לצד המשך אכיפה נחושה של החוק ומניעת פשיעה על כל גווניה, אנו נמשיך לפעול במרץ יחד עם נציגי העדה, ע״מ להגביר את האמון בקרב יוצאי אתיופיה ולספק שירות וביטחון מיטביים לכל אזרחי מדינת ישראל באשר הם.