דוח הפריון של בנק ישראל שפורסם בשבוע שעבר, והצביע שוב על כך שפריון העבודה בישראל נמוך ב-24% מאשר בממוצע במדינות המפותחות, התייחס גם לאחת הסיבות המרכזיות לכך – היותה של ישראל הצפופה ביותר בתנועת כלי רכב לקילומטר מבין מדינות ה-OECD, כששיעור השימוש בתחבורה ציבורית בה הוא הנמוך מבין המדינות המפותחות. במילים אחרות, הפקקים.

רבות דובר בשנים האחרונות על שעות העבודה האבודות למשק של מיליוני ישראלים בעומסי התנועה, ועל חוסר היעילות של קישוריות התחבורה הציבורית אל מוקדי התעסוקה מתחנות הרכבת, אבל מה לגבי "מוסד ההקפצות לבית הספר", שהוא חלק בלתי נפרד משגרת יומם של רבבות הורים בישראל ויוצר לא פעם עוד קודם לכן, את הפקק בדרך לבית הספר? האם מישהו טרח לכמת את השעות האבודות הללו של ההורים והתלמידים כאחד, שגוררות איחורים לא רק לעבודה אלא גם לפעמים לכיתה? לא ממש.

ארגון "אדם, טבע ודין" פרסם לפני הבחירות האחרונות לכנסת דוח המצביע על כך שבעוד חמש שנים ההמתנה בפקקי התנועה רק תתארך בשעה בממוצע מדי יום משום ש-70% מהישראלים פיתחו תלות ברכב פרטי, בין היתר בגלל הפיגור העצום בפיתוח תשתיות התחבורה הציבורית בישראל. מה שלא צפוי להשתנות בעתיד הקרוב הוא התכנון הלקוי של התחבורה בתוך הערים שאמורה להקל על הילדים ובני הנוער להגיע לבית הספר ללא תלות בהוריהם, בבטחה ובנוחות.

כיום, ההגעה לבית הספר והחזרה ממנו אינה שיקול בתכנון המקדים של אזורי מגורים במוסדות התכנון. מיקום מוסדות החינוך בתכניות אינו נקבע רק אחרי בחינת הדרך המובילה אליהם כנהוג בעולם המפותח, ולכן במצב הנוכחי פעמים רבות הדרך לבית הספר אינה מעודדת הליכה אליו ואף יכולה להיות מסוכנת.

על מנת להגביר את ההגעה העצמאית של התלמידים למוסדות החינוך, יש למקם את גני הילדים ובתי הספר היסודיים כמה שיותר קרוב לבתי המגורים ולהבטיח שהדרך אליהם תהיה בטוחה (כמה שפחות חציית כבישים), עם מדרכות רחבות, מוצלות וללא מכשולים. מכיוון שבישראל זה לרוב לא המצב, הורים רבים נוהגים להסיע את ילדיהם לבתי הספר מה שמכביד עוד יותר על התנועה.

אוטובוס ברגל
יעל דורי, ראש תחום תכנון ב"אדם טבע ודין", אומרת למעריב: "הדור שגדל כיום אינו נוסע באוטובוסים, לא רק בגלל התדמית אלא בגלל האיטיות הרבה, העדר קווים מתאימים וחוסר הנוחות בהגעה לתחנות. אם רוצים להפחית את השימוש ברכב הפרטי יש להבטיח כבר בשלב התכנון הליכה איכותית, רכיבה בטוחה על אופניים ותחבורה ציבורית זמינה, תדירה, מהירה ואיכותית. רק כך נוכל להגדיל את רמת העצמאות של הילדים כבר מגיל קטן, להימנע מנסיעות כל כך קרובות לבית ומיצירת עומסים בכבישים".

דורי מתנגדת לתרבות ה"הקפצה" לבית הספר ומוסיפה כי להורים עצמם יש תפקיד מרכזי בשינוי המציאות העגומה: "עצמאות הילדים היא הדבר החשוב ביותר והכל מתחיל מהתרבות הזאת של לעמוד על כך שיהיו אחראים להגיע ללימודים בכוחות עצמם גם כשהתכנון לא מעודד את זה. אם עד גיל 9 מומלץ שלא לתת לילד לחצות כבישים לבד או לנסוע לבד באוטובוס, אז יש גם לזה פתרונות שהורים מוצאים כמו 'אוטובוס ברגל' של הורה מלווה בתורנות בדרך לביה"ס היסודי שהוא בד"כ לא רחוק מדי מבתי התלמידים". 



עוד מוסיפה דורי כי "לרשויות המקומיות יש כאן תפקיד קריטי כי הן יכולות לייצר דרכי גישה ידידותיות לילדים לבית הספר עם מדרכות רחבות ומוצלות לקטנים ושבילי אופניים לגדולים, וגם ללחוץ על משרד התחבורה וחברות האוטובוסים לתכנן קווי אוטובוס תדירים ונוחים בבוקר לבתי הספר. אבל גם מולן על ההורים להיות אלה שפועלים ולוחצים כדי לייצר את המציאות הזאת כי ללא קהילה מעורבת זה פשוט לא קורה. הפתרון הוא לא להקפיץ את הילדים לבית הספר. אם צריך להפקיע כבישים בעיר לטובת תחבורה ציבורית נוחה לבית הספר בשביל התלמידים אז זה עדיף מאשר לאפשר את הפקק בדרך לבית הספר".