המתיחות בצפון: "כל מרכזי האוכלוסייה שלנו חשופים לטילים - ואין פתרון"

"הלוואי וזה היה יכול לקרות. קשה לי להאמין שאנחנו יכולים לעשות הפרד ומשול בתוך עזה. צריך להבין שהג'יהאד, שהוא כוח קטן בעזה, במשך הימים האחרונים הצליח לתקוע חצי מהמדינה וצריך להבין שחמאס חזק עוד יותר. יש לו טילים כבדים הרבה יותר שמסוגלים לנטרל את תל אביב באופן מוחלט. תארו לכם שפיצוץ כזה יוביל גם לעימות מול חיזבאללה וייצור חגורה כוללת של 1,500 ל-2,000 טילים ביום ואנחנו בעורף לא התכוננו לזה במשך עשר שנים. לא הכנסנו את העורף לתוכניות הרב שנתיות של צה"ל ובדקנו איך נתמודד עם הטילים הללו. לחיל האוויר אין שום יכולת לעצור אותם, כיפת ברזל מיועדת נגד הטילים הקטנים וברגע שיש ירי רב אזורי אין ביכולתנו לפזר את כל המשגרים".

"בעיה נוספת היא שאין הגדרה מדויקת של מי אחראי על העורף. הדברים נופלים בין הכיסאות בין פיקוד העורף והרשות לחירום לאומי. אין ביניהם שום שילוב. כשתהיה כאן מלחמה כוללת יהיה בלאגן טוטאלי, הכל ייפול בין הכיסאות. בעשר שנים ניסו לחוקק חוק שיהיה בעל בית לעורף, זה לא עבד כי אף אחד לא רצה לקחת אחריות. הבלאגן הוא כל כך גדול שחוששים שאחרי המלחמה תהיה ועדת חקירה ואף אחד לא ירצה לתת את ההסברים. כבר עשור לא מגיעים לחוק של מי אחראי על העורף ומי בעל הבית".

"קחי לדוגמה את תר"ש גדעון, התוכנית הרב שנתית שיצאה ב-2015 שבונה את הצבא לשלושים שנים הבאות. איך ייתכן שהעורף לא נכנס לתוכנית הזאת? צה"ל לא ראה בו כגורם מרכזי בתוך התהליך והוא לא מזוכר. אף אחד לא רואה את העורף כזירה המרכזית. אין מי שמתעסק בעורף, שהוא מרכז הלחימה הבא של מיליוני אנשים. עד רגע זה העורף לא נלקח בחשבון. רק עכשיו מתחיל ליפול האסימון. רק כעת ראש הממשלה צועק שאנחנו נמצאים באיום קיומי יותר מבמלחמת יום הכיפורים, הרמטכ"ל כוכבי אומר שעננים שחורים מכסים את השמיים. כולם מבינים את הבעיה אך במשך עשר שנים ישנו. לוקח שנים רבות להקים צריך להקים מיד ממשלת חירום לאומית. צריך להיכנס לתפיסת ביטחון לאומית".

"קודם יש להגדיר את האחריות. לאחר מכן הייתי פותח בשני פרויקטים מרכזיים – הגנת העורף ובחינת המכלול. בנוסף לזה הייתי נכנס לפרויקט לאומי של הגנת העורף נגד טילים. אחד שנושאים שרק היום מדברים עליו הוא תותח הלייזר. הוא הדבר היחידי שיכול להיות יעיל היום מול אלפי טילים ביום, היה צריך לפתח אותו לפני עשר שנים אך הוחלט להשקיע בכיפת ברזל במקום. אפשר היה לעשות את שניהם במקביל. עכשיו כבר כולם מבינים את החשיבות ואנחנו צריכים להתפלל שיהיה לנו את הזמן להכין את זה כאלמנט שנותן תשובות. איחרנו כבר את הרכבת, אני מקווה שעוד נוכל להתעשת ולזרז את התהליך כפרויקט לאומי".