אני נאחזת באמונה", אומרת ציפורה אוחנה, אמם של רפאל בן החמש ואלעזר בן השלוש שנספו בשריפה בביתם בשבוע שעבר. "אין מה לעשות - אף אחד לא יחזיר את הילדים שלי".

שישה ילדים גידלו ציפורה (30) ואופיר (39) ביחידת הדיור הקטנה והצפופה ברחוב שרעבי בנתניה, מתחת לבית שבו מתגוררים הוריו של אופיר. הילד הגדול שלהם בן שבע, הקטן רק בן חודש. כדי שיהיה עוד חדר לילדים הם ביצעו הפרדה ביחידת הדיור, יצרו חדר מאולתר ללא חלון ועם גג מפח. ביום שישי, רגע לפני כניסת שבת פרצה שריפה בחדר הזה. "השעה הייתה רבע לארבע", משחזרת אוחנה. "הייתי צריכה להכין את השבת, להדליק את המיחם. כבר הכנתי סירים, חצי שבת הייתה כמעט מוכנה. הייתי בחדר השינה שלי ופתאום ראיתי עשן שחור נכנס לסלון. לקחתי את התינוק, יצאתי מהחדר שלי ושמעתי את בעלי צועק 'הכל נשרף, הכל נשרף'. הוא קרא לאחיו הגדול שנכנס אלינו הביתה. שלפנו ארבעה ילדים ויצאנו. כשהייתי בחוץ, התקשרתי לבעלי ושאלתי אותו איפה אלעזר ורפאל. לא ידעתי שהם נמצאים בחדר. חיכיתי בחוץ עד שהשכנים הזמינו מכבי האש. תוך שניות הגיעו מלא צוותים. לא עיכלתי מה קורה".

הילדים שחולצו בידי המשפחה מהבית הבוער נפגעו באורח קל בלבד. כוחות ההצלה חילצו את אלעזר ורפאל במצב אנוש מחדרם והבהילו אותם לבתי החולים לניאדו ומאיר, שם נקבע מותם. "הייתה לי ציפייה שהם יהיו בסדר, וזה לא קרה", היא אומרת. "אני לא עושה חשבונות שמיים. אם כתוב, כתוב. זה לא בידיים שלי".

מבדיקה של צוות חוקרי הדליקות של שירותי הכבאות וההצלה עולה כי האש התחילה בחלק בבית שנבנה ב"בנייה קלה", שבו הותקנה מערכת חשמל מאולתרת ולא תקנית. השריפה פרצה כתוצאה מקצר חשמלי במנורת לילה שהותקנה בצורה כושלת והוצבה מעל המיטה, שהייתה מוקד השריפה.

"חמתי נתנה לנו לגור ביחידה הזאת כי לא היה לנו כסף לשכור דירה בחוץ", מסבירה אוחנה. "כבר מ־2012 אנחנו מחכים לדיור ציבורי, ופשוט דחו אותנו בכל פעם. לפני שנולד הילד השני עבדתי בסופר ובכל עבודה שמצאתי. אחרי הלידה נשארתי בבית. בעלי טכנאי מחשבים והמשכורת שלו לא הספיקה לנו גם לשכור דירה וגם להאכיל את הילדים. המחיה יקרה מאוד וממש קשה לנו. אנחנו לא עומדים בהוצאות כאלה ואין לנו מאיפה להביא את הכסף. אז בינתיים גרנו אצל ההורים של בעלי וחיכינו שמשהו יזוז. בפועל לא קרה שום דבר".


מנחמים ובוכים

אלעזר ורפאל הובאו לקבורה בשעות הלילה בבית העלמין "ותיקים" בעיר נתניה. בהלווייתם השתתפו מאות אנשים. "הם היו ילדים חמודים, תמיד משחקים ביחד, וגם אהבו לשחק עם שאר האחים", מספרת האם. "עכשיו הילדים לא מבינים מה קרה, קשה להם. הם לא יודעים מה היה שם. אני רואה שהם מחפשים את אלעזר ורפאל, אבל הם לא שואלים. אני לא אומרת להם מה קרה. קשה לי להגיד להם".

את השבעה עשתה משפחת אוחנה בבית קרוביה בנתניה, לשם הגיעו אלפי מנחמים. "קרוב ל־3,000 איש", אומר שרון יומטוביאן, שבביתו ישבה משפחת אוחנה שבעה. "כל הזמן באו אנשים עם שקיות, ארגזים, אוכל מוכן, כסף, מתנות, מטרנה, טיטולים. אנשים באים ובוכים. אין אדם שבא לכאן בלי דמעות בעיניים. מכל הארץ הגיעו, גם כאלה שהמשפחה לא מכירה. אפילו חיילים ממשמר הגבול באו. היו גם שרים, חברי כנסת. אריה דרעי היה כאן".

"מחמם את הלב שכל עם ישראל בא ועוזר", אומרת ציפורה. "מגיעים הרבה מאוד אנשים שאני לא מכירה, אומרים מילה טובה. אנחנו מתעודדים גם בעזרת החיזוקים של הרבנים".

השריפה בנתניה. צילום: כבאות והצלה לישראלהשריפה בנתניה. צילום: כבאות והצלה לישראל

השבעה הסתיימה ביום שישי האחרון. בהיעדר פתרון דיור ממשיכה המשפחה האבלה להתגורר בבית שבו ישבו שבעה, בתקווה שבמהרה תימצא דירה מתאימה שאותה יוכלו לרהט בעזרת הציוד שאנשים רבים תרמו להם. "עכשיו אנחנו מתמודדים עם השאלה לאן הם ילכו", מוסיף יומטוביאן. "בינתיים הם ממשיכים להיות אצלנו בבית. בזמן השבעה באו נציגים של משרד השיכון ועמידר, אמרו שיש למשפחה זכאות לקבלת דירה אבל דירה בפועל לא קיבלו. אמרו להם 'תשכרו דירה לכמה חודשים, עד שיהיה לנו מה לתת לכם'. גם ראש העיר הייתה פה. הבטיחה שתסייע, שתזרז את הצוותים".

"אני לא יודעת איפה אהיה בהמשך, לא יודעת לאן נלך מפה", נאנחת אוחנה. "עוד לפני האסון היה לנו לא קל להסתדר מבחינה כלכלית, ועכשיו אנחנו עם הטרגדיה. המצב קשה. אני מצליחה לצבור כוחות בזכות עם ישראל, בזכות החיזוקים שלהם".


פינה לחזור אליה

בימים אלה מתנהל קמפיין גיוס המונים לטובת המשפחה שנותרה ללא קורת גג. הקמפיין באתר giusim.co.il החל לפני כשבוע ביוזמת עמותת "חסדי נעמי", והיעד הוא 250 אלף שקלים שיגויסו בתוך חודש ימים. נכון לכתיבת שורות אלה נתרם כרבע מהסכום. "אני, מהצניעות שלי לא יכולה לבקש", אומרת אם המשפחה. "אבל אנשים מבקשים עבורנו ואני מקבלת זאת בעין יפה. אני מודה לעם ישראל על מה שהם עושים בשבילנו, אין לי מילים לתאר. זה לא מובן מאליו. אנחנו מקווים שבעזרת הכסף שייאסף תהיה לנו פינה לחזור אליה".

משה כהן, מנכ"ל "חסדי נעמי" מספר על הקמפיין: "מנהל הסניף שלנו בנתניה פנה אלינו וביקש שנעזור למשפחה. פתחנו גיוס המונים ואני מקווה שנגיע ליעד. יש כאן זוג הורים וארבעה ילדים שצריכים כסף למחיה, למכולת, לכל הצרכים הבסיסיים שלהם וגם לסיוע נפשי. הלוואי שנצליח לעזור להם. מחכה להם שיקום ארוך ולא פשוט. לא רק מבחינת דיור, גם מבחינה נפשית. גם לחזור לעבודה לא יהיה להם קל. אנחנו יודעים מניסיון העבר שבזמן השבעה המשפחות האבלות מוקפות באנשים. כך גם במקרה הנוכחי, כל עם ישראל הגיע לנחם. הביאו להם ציוד שיכול לאכלס כמה בתים. אבל בסופו של דבר, אחרי מקרה כזה שבו הורים ראו את הילדים שלהם שרופים, הם וילדיהם יצטרכו לעבור טיפולים נפשיים במשך תקופה ארוכה. כך שהכסף מיועד גם לליווי נפשי. שמעתי שהציעו להם כל מיני הבטחות בנושא הדיור, אבל עד למעשה יש קצת מרחק. מהניסיון שלנו אנחנו יודעים שאנשים בהתחלה מתלהבים ומבטיחים לעזור, ואחר כך ההבטחות לא מגיעות לכדי ביצוע. אדרבא, כל מי שיכול לעזור בכל תחום יבורך".

בינתיים ציפורה מנסה להחזיק מעמד, בשביל הילדים ששרדו. "אני נשברת", היא אומרת. "זה לא קל. אני מוצאת את עצמי בוכה הרבה, חושבת הרבה על הילדים. גם לפני האסון הייתי עם מיליון עיניים עליהם. הייתי שומרת עליהם ודואגת לכל. עכשיו אני משתדלת להראות לילדים שהכל כרגיל. דואגת להם יותר ממה שאני דואגת לעצמי. גם לבעלי מאוד קשה, ואני מנסה לדבר איתו. להיות איתו. אני מאמינה שאמצא את הכוחות להמשיך הלאה, למען הילדים ולמען המשפחה".