קיר אבן בגובה של כמטר, שנבנה לפני כ-7,000 שנה והתגלה ביישוב הניאוליתי המוצף תל-חרייז שליד קיבוץ החותרים של ימינו, מהווה את העדות האנושית הקדומה ביותר עד כה לניסיון להקים קיר הגנה כנגד עליית מפלס מי הים, כך עולה ממחקר חדש של אוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת פלינדרז באוסטרליה ורשות העתיקות והתפרסם בכתב העת היוקרתי plos one.



קיר הגנה מול קיבוץ החותרים. קרדיט: ד"ר אהוד גלילי

בסופו של יום, קיר המגן לא הצליח להגן לאורך זמן על אבותינו הקדומים והכפר ננטש בסופו של דבר – ונכנע לגלים. "מדהים לראות איך אותן סוגיות שמעסיקות אותנו כיום בנוגע לעליית מפלס מי הים והדרך להתמודד עימה, העסיקו גם את אבותינו הקדומים לפני כ-7,000 שנים. כמו היום גם אז, המאבק באיתני הטבע הכריח את כל הקהילה להתארגן יחדיו ולקבל החלטות קשות. במקרה של הכפר בתל חרייז, ההחלטה הייתה להקים מונומנט יוצא דופן מבחינת ההשקעה והמשאבים בהשוואה לשאר המבנים של הכפר", אמר ד"ר אהוד גלילי מהמכון לאריכיאולוגיה על שם זינמן באוניברסיטת חיפה, שהוביל את המחקר.

הכפר הניאולותי תל חרייז, שנמצא כיום מוצף מתחת לגלים מול קיבוץ החותרים נחפר בשנים האחרונות על ידי ד"ר גלילי, יחד עם חוקרים מאוניברסיטת פלינדרז וד"ר ורד אשד מרשות העתיקות. במהלך השנים נחשפו בו מבנים, מתקנים, עצמות חיות, קבורת אדם וכלי חרס השייכים לשלהי התקופה הניאולתית הקיראמית. יישוב זה הוא אחד מ-14 יישובים מוצפים מהתקופה הניאוליטית שנחשפו ברצועה שבין חיפה וחוף הבונים – תקופה שבה פני הים היו נמוכים ורחוקים בצורה ניכרת בהשוואה לימינו, כך שניתן היה להקים על החוף כפרים. מהממצאים שהתקבלו עד כה הגיעו החוקרים למסקנה שהכפר ננטש עוד לפני שהוצף.

קערת אבן. קרדיט: ד"ר אהוד גלילי

אבן לטחינה. קרדיט: ד"ר אהוד גלילי

לפני כשנה גילו החוקרים בצידו המערבי של הכפר, ששוכן כיום כ-80 מטר בתוך הים ובעומק של כ-3.5 מטרים, ממצא יוצא דופן בהשוואה ל-13 היישובים האחרים: קיר אבן באורך של כ-100 מטרים ובגבוה של כמטר, שהורכב מסלעי ם מעוגלים ובלתי מהוקצעים, בגובה של כמטר, ברוחב שנע בין חצי מטר למטר ובמשקל של מעל לטון.

לדברי החוקרים, בוודאי שהצורה הישרה והעובדה שהקיר מוקם אל מול החוף רומזים לכך שמדובר בסוג של קיר-ים, שהוקם כדי לחצוץ בין חוף הים הקדום לכפר, אבל היו עוד מאפיינים נוספים. ראשית, הגודל והמשקל של הסלעים שהרכיבו את הקיר היו יוצאי דופן, בהשוואה לאבני הכורכר במשקל של בין 10-50 ק"ג בהן השתמשו בני הכפר הקדום כדי לבנות את בתיהם. שנית, המיקום הקרוב ביותר ממנו ניתן היה להביא סלעים בגדלים כאלה היה מנחל אורן או נחל גלים, המרוחקים כארבעה ק"מ מהכפר.

"ברור לנו שבניגוד לבניית מבנים אחרים בכפר, בניית קיר האבן היה פרוייקט כלל קהילתי. רק מספר רב של אנשים היה יכול לסחוב את האבנים הכבדות הללו למרחק כה רב, בתרבות שלא הכירה את הגלגל כמובן. התגייסות כזו מרמזת על כך שבניית הקיר הייתה חשובה מאוד לבני הכפר", אמר ד"ר גלילי.

לאור כל העדויות, סברו החוקרים כי מטרת הקיר הייתה להגן על הכפר אל מול עליית פני הים, שהתרחשה באותה תקופה. לדבריהם, במהלך התקופה ניאוליתית, קצב עליית פני הים התיכון היה של 4 עד 7 מ"מ בשנה או כ-12-21 ס"מ במהלך החיים. "מבחינת בני הכפר, עליית גובה פני הים התבטאה בתדירות הסערות ההרסניות הפוגעות בכפר. אנשים היו יכולים עוד לזכור איך כשהיו צעירים סערה קשה הייתה פוגעת בכפר אחת לכמה שנים ואילו כעת, כשהם מבוגרים, יש 3 או 4 סערות שפוגעות בכפר מידי שנה. ההבנה הזו גרמה להם לתכנן ולהקים את הפרוייקט העצום מבחינתם של הקמת קיר המגן", אמר ד"ר גלילי.

כאמור, בסופו של דבר, הפסידו בני תל-חרייז במאבקם נגד הים וכשהמים המשיכו לעלות הם נטשו את הכפר. כעבור עוד כמה מאות שנים של עליית גובה פני הים, היישוב שלהם, יחד עם האחרים על קו החוף, הוצף על ידי המים.

"כמו אז, גם היום – אנחנו שוב עוסקים בעליית פני הים ובדרכים שלנו להתמודד עימה. אם קצב עליית פני הים ימשיך בקצב שבו חלק מהקהילה המדעית מזהירה, יכול להיות שגם אנחנו נלך בדרכם של אבותינו הקדומים – נשקיע סכומי כסף אדירים כדי לנסות ולהאבק בעליית המפלס ואולי בסוף גם אנו נאלץ לנטוש חלק מהיישובים", סיכם ד"ר גלילי.