"בגלל שאנחנו יודעים מה זה כאב, אנחנו ממש לא רוצים לראות אתכם מצטרפים אלינו. יש כמונו כבר מספיק", נאמר בקמפיין גיוס ההמונים שהושק אתמול תחת הכותרת "בוחרים בחיים, משיבים מלחמה".
קמפיין הגיוס, המתנהל בפלטפורמת jgive.com, הוא יוזמה של פורום "בוחרים בחיים", שהוקם על ידי דבורה גונן, אמו של דני גונן ז"ל שנרצח על ידי מחבל בשנת 2015. חברי הפורום מבקשים לבנות חבילת הרתעה שתמנע את הרצח הבא. "מספיק עם החיוכים שלהם כשהם יושבים מולנו בבית המשפט; מספיק עם החיים הטובים של המחבלים בכלא, עם התואר הראשון והקנטינה", אומרים ההורים השכולים בסרטון הקמפיין.
ההורים החליטו לצאת למאבק נגד הטרוריסטים ומשפחותיהם, ונגד העובדה שלדבריהם, מבחינה כלכלית משתלם לרצוח יהודי. חבילת ההרתעה שהם פועלים לקדם כוללת בין היתר הריסת בתי מחבלים, ביטול ביטוח לאומי למשפחה הגרעינית, הקשחת תנאיהם של המחבלים בבתי הכלא, אי־החזרת גופות מחבלים ועוד. כדי לקדם את מאבקם, הם מבקשים כעת סיוע כספי מהציבור.
"אחרי הרצח של שיר החלטנו שאנחנו לא מוכנים לשתוק. אמרתי שאני הולך לשנות את המשוואה שמבחינה כלכלית שווה לרצוח יהודי", אומר הרצל חג'אג', אביה של סגן שיר חג'אג' ז"ל, שנרצחה בפיגוע דריסה בטיילת ארמון הנציב בירושלים בשנת 2017. "חשבנו שזה מאוד פשוט, חשבנו שכולם איתנו, הממשלה, העם. אבל מהר מאוד הבנו שאנחנו נלחמים בכוחות מפלצתיים, כל מיני קרנות וארגונים הפועלים כביכול בשם זכויות האזרח. אני קורא לזה זכויות המחבל. הארגון שלנו נלחם בכל כך הרבה כיוונים שאנחנו חייבים כסף, אם זה לתקשורת, ליחסי ציבור, להפגנות. עבדנו עד עכשיו בתקציבי אפס, אבל ככה אי אפשר לשנות דברים. תקציב יעזור לנו. היום אין אף גוף ציבורי שתומך בנו. לפעמים אנחנו גם מרגישים שאנחנו מציקים לכל מיני גופים. אומרים לנו: 'רגוע עכשיו, נהרגו רק 17 ישראלים'. אבל אנחנו לא מוכנים לזה".
"השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, הקים בשנה שעברה ועדה בלחץ המשפחות השכולות, שהייתה צריכה לבחון את תנאי המחבלים בכלא", אומר לוברסקי. "יש מסקנות של הוועדה ואנחנו רוצים להגיע למצב שיישמו אותן. בהרבה מקרים נותנים למחבלים כל מיני הטבות תמורת שקט".
"יש לנו עשרה סעיפים שאנו רוצים לקדם בחבילת ההרתעה. רק שניים מהם מתקיימים חלקית כיום: הריסת בתי מחבלים מתקדמת לאט מדי וחלקית מדי; וגם קיזוז כספי משכורות למחבלים, מתבצע באופן חלקי מאוד", אומר בועז קוקיא, אביו של סמל רון קוקיא ז"ל שנרצח ב־2017 בכיכר המרכזית בערד על ידי תושב כסייפה. "יש עוד הרבה דברים שאפשר לעשות. למשל עונש מוות למחבלים; גירוש מחבלים ומשפחותיהם, שכבר הוכח שזה מאוד מרתיע; אי־החזרת גופות מחבלים. אין טעם להחזיר גופות מחבלים עד שהגופות של החיילים שלנו לא מוחזרות. יש עוד כמה סעיפים: למשל לא לשלם ביטוח לאומי למשפחות מחבלים תושבי ישראל. יש הרבה עמותות שעוסקות בשכול, מארגנות ימי כיף למשפחות, מסייעות כלכלית, אבל אותנו מעניין להפחית את הטרור. שיהיו פחות נפגעים, פחות נרצחים".
"העולם שלנו מתהפך"
"אחרי שהבן שלי נרצח התחלתי להיות פעיל בפורום 'בוחרים בחיים'", מספר ולדימיר לוברסקי, אביו של לוחם דובדבן סמ"ר רונן לוברסקי ז"ל, שנרצח בשנת 2018 כשפלסטיני השליך לוח שיש שפגע בראשו בפעילות במחנה הפליטים אל־עאמרי שבפאתי רמאללה. "המטרה שלנו היא מלחמה בטרור. לדעתנו, הכנסת וממשלת ישראל לא פועלות מספיק בעניין של הרתעה. לכן נולדה חבילת ההרתעה שכוללת הרבה פעולות שאפשר לנקוט בלי לחוקק חוקים חדשים.
למשל, הריסת בתי מחבלים. לא צריך שום חוק נוסף, רק נחישות ועבודה מול אותם ארגונים שמגישים עתירות לבג"ץ ומקבלים מימון מהאיחוד האירופי ומהקרן החדשה לישראל. יש כל מיני ארגונים שהפעילות שלהם היא הגנה על מחבלים. ישנו גם הנושא של אי־החזרת גופות מחבלים. פעם מיישמים זאת, פעם לא. אפשר גם לשלול תושבות ואזרחות ממחבלים ומשפחותיהם. כל אלה הם צעדי הרתעה. אנחנו לא מדברים על ענישה, אלא על הרתעה".
ההרתעה הזו תשפיע לדעתכם על מחבלים?
"היום ללכת ולהרוג יהודי זה מאוד כלכלי. אם המחבל נשאר חי, זה הופך להיות עסק כלכלי. הוא נעצר, מקבל איזשהו עונש, הרבה פעמים קל, הולך לכלא, אוכל טוב, מקבל גם תואר אקדמי. יש חוק קיזוז, אבל עדיין מקזזים במקרה הטוב אולי שליש ממה שצריך לקזז. אני רוצה ליצור הרתעה, שכל מחבל שחושב לצאת לבצע פיגוע, ידע שמשפחתו תינזק מכך".
אחת ממטרות גיוס הכספים היא העסקת דובר, שיעסוק בהסברה של רעיונותיהם וטענותיהם. "היום אני מדבר עם הרבה אנשים על נושאים הקשורים למלחמה בטרור, ורוב האנשים בכלל לא יודעים מה קורה בנושא הזה", אומר לוברסקי. "הכסף שנגייס נועד גם כדי להעלות מודעות לכל הנושאים הללו. אנחנו צריכים גם מחלקה משפטית. יש היום עורכי דין שעוזרים לנו, אבל אתה לא יכול לפעול מסודר אם אין לך מישהו אפילו בחצי משרה".
"חשובה לנו מאוד התודעה הציבורית בקרב מקבלי ההחלטות והציבור הרחב", אומר קוקיא. "אנחנו רוצים שהמאבק של הפורום יפורסם ויתפרסם. בכסף נפעל מול הכנסת, בפעילות ציבורית, בהפגנות".
היעד שהוצב בקמפיין, שמתנהל בסיוע ארגון "בומרנג", הוא 300 אלף שקלים, אבל המטרה היא להגיע ליותר. נכון לכתיבת שורות אלה גויסו כעשרה אחוזים מהסכום. "כל מי שפועל נגדנו ממומן בתקציבים מאוד גדולים, ובנו, בפורום שלנו, אף אחד לא תומך. אנחנו צריכים את הכסף כדי לעבוד יעיל יותר", אומר לוברסקי.
"העולם שלנו, המשפחות השכולות, מתהפך", אומר חג'אג'. "אנחנו בטוחים שאפשר למנוע את הרצח הבא על ידי חבילת הרתעה. אם החבילה תיושם על מחבל ומשפחתו, המחבל הבא יחשוב ארבע פעמים אם לבצע פיגוע. היום הם מקבלים משכורות מהרשות הפלסטינית, בית מלון בשב"ס, כבוד אצלם בחברה, כיכרות על שמם. מובן שחבילת ההרתעה לא תמנע לגמרי את הפיגועים, אבל היא תפחית בהרבה. אמרתי תמיד שאם הממשלה תחליט שלא יהיו פיגועים, לא יהיו פיגועים. מדינת ישראל זה המקום הכי לא בטוח ליהודים בעולם. אנחנו מתעצבנים שבצרפת צבעו מצבה של יהודי בצבע שחור. זו אכן אנטישמיות, אבל פה, בישראל, רוצחים יהודים והמדינה מרשה את זה. לא יכול להיות שהם יעשו הלוויות של שמחה וששון ושלאמא שלהם יהיה מקום ללכת לבכות. הם לא צריכים לקבל את זה. שיקברו אותם בקבר אלמוני ושלא יקבלו בחיים את הגופות".
"תנו לנו את הגב הזה"
חייה של כל אחת מהמשפחות השכולות התהפכו כמובן אחרי רצח ילדיהן. "זה מאוד אישי וכל אחד לוקח את זה לכיוון שונה", אומר לוברסקי. "יש כאלה שחיים סביב הקבר ויש כאלה שמחליטים לחיות ביותר עוצמה. במשפחה שלי כל אחד החליט שהוא חי חיים מלאים לזכרו של רונן, לעילוי נשמתו. זה בטוח מה שהוא היה רוצה. כל אחד מאיתנו משתתף בכל מיני מיזמים לזכר רונן. הכאב הוא עצום, אבל אנחנו חיים חיים מלאים. רונן תמיד איתי, אני מדבר איתו בלבי".
"עם כל הכאב והצער, אנחנו ממשיכים כרגיל וממנפים את הכאב כדי לעשות פרויקטים לשותפות ואחדות בחברה הישראלית ובנושא המאבק בטרור", אומר קוקיא, שבעת שיחתנו היה בדרכו להדלקת נר ראשון עם תושבי ערד, ולטקס חנוכת אנדרטה לזכר בנו, המוצבת בכיכר שבה נרצח.
רוצחו של רונן נידון למאסר עולם ועוד 20 שנה. משפטו של אחי הרוצח, המואשם בעבירה של ניסיון לרצח, עדיין מתנהל. "כלא אמור להיות עונש. לא בית הבראה ולא מקום שמרגישים בו נוח ומחכים לעסקת שבויים. לא לשחרר מחבלים זה דבר נוסף שאנו פועלים שיקרה", אומר האב השכול, ומוסיף ש"כששמענו שזה בדואי שרצח, הקמתי יחד עם משרד הביטחון וחטיבת הנח"ל את תוכנית 'אוהל אברהם', שעיקרה היכרות הדדית בין חיילי צה"ל בחטיבת הנח"ל שנמצאת במרחב ערד ובין הבדואים שבסביבה. המטרה היא גם היכרות וגם עידוד הגיוס לצה"ל".
"אני לא נלחם בשבילי", מבהיר חג'אג', שהקים יחד עם רעייתו, מירב, את "עמותת שיר", שמבצעת פרויקטים רבים למען הקהילה ובין היתר מחלקת 120 סלי מזון לתושבי מעלה אדומים פעם בשבועיים. "את שיר שלי איבדתי. אני נלחם עכשיו למען המשפחה שהולכת ברחוב והיא לא יודעת שהיא תהיה המשפחה השכולה הבאה. זה מגיע בהפתעה. אנחנו לא רוצים שאף אחד יצטרף אלינו. את הרוצח של שיר למזלנו הרגו במקום. ראיתי את הרוצחים של לוברסקי וקוקיא באים שמנמנים ומבסוטים לדיון בבית המשפט, וזה פשוט מפוצץ אותי. אנחנו גם שומעים שרוצחים מבריחים זרע, עושים ילדים. זה מקומם. אחרי רצח יש יום־יומיים קצת רעש בתקשורת, וזהו".
אתה מצפה מאזרחי ישראל שיתגייסו לקמפיין?
"אנחנו רוצים לשנות את המצב ואנחנו צריכים כסף. אני מצפה מאזרחי ישראל שיעזרו. תנו לנו את הגב הזה ונעשה את העבודה. כמעט אחרי כל פיגוע, אני הולך לשבעה ואני מרגיש שאני נכשל. אני אוכל את הלב. אני רואה את הפרצוף שלהם ומבין מה הולך לעבור עליהם. אני מקווה שעם ישראל, מעבר לאהבה למשפחות שכולות, ייתן גם כסף ויעזור לנו להילחם".
"מההתחלה הסתובבתי בהרגשה שהפיגוע שבו נרצחה בתי, היה יכול להימנע אם היו ננקטים מספר צעדים של חבילת ההרתעה", אומרת מירב חג'אג', אמה של שיר. "זה אחד הדברים שגרמו לי לקום ולהצטרף לפעילות. מתוך אמונה שלמה שאפשר למנוע עוד רציחות של יהודים. אפשר למנוע כאב של אמא נוספת. כל העולם של המשפחה שלנו בעצם מטולטל. החיים שלנו כבר לא יהיו מה שהיו. אסור לנו לקבל ש'זה המצב ואין מה לעשות'. אם המחבל שרצח את שיר היה יודע שהמשפחה שלו תגורש ושהילדים שלו ירעבו ללחם, בתור אבא הוא היה חושב פעמיים".