במסגרת "כנס המנהיגים" של מעריב שהתקיים היום (רביעי) שוחח מגיש חדשות 12, דני קושמרו, עם ילדי עוטף עזה, אור מסטר בת ה-9 משדרות, משי יעקבי בת ה-12 ממושב מלילות ואגם מלכה בת ה-10 משדרות, בפאנל שעסק במציאות הבלתי נסבלת שבה הם חיים.


דני קושמרו משוחח עם ילדי עוטף עזה. קרדיט: אלוני מור

ספרו לי למה כיף לגור בעוטף עזה.

אגם: "בגלל החברים בבית הספר והפעילויות שיש בשדרות, למרות שאני לא הולכת אליהן הרבה בגלל המצב הביטחוני".

משי: "מה שהכי טוב זה האנשים והחברה, והפעילויות בבית הספר. אני אוהבת את המרחבים הפתוחים במושב, את האוויר, וכמובן את האנשים שהם חלק מהנוף".

אור: "כיף במועדניות, יש הרבה פעילויות כיפיות, אני אוהבת בעיקר את שיעור אנגלית".

אגם, למה את לא הולכת לפעילויות?
"היו הופעות בקיץ שעבר באצטדיון בשדרות, וכשהגענו להופעות נשמעו פיצוצים מעלינו. לא שמענו את האזעקה בגלל המוזיקה. זו חוויה שלא אשכח בחיים. הפיצוצים האלה, אנשים צעקו שצריך לשים ידיים על הראש. הרגשתי שאני בפיגוע, ראיתי אנשים מתעלפים לי מול העיניים. חברות שלי ואני בכינו".

איך את מתמודדת עם הטראומה הזו?
"אני ילדה עם חרדות בגלל המצב. אני מטופלת במרכז חוסן, שם המטפלת שלי עושה לי תרגילי נשימה. אחרי כל סבב, כשאנחנו חוזרים לשגרה המחנכת שלי מאפשרת לי ללמד את החברים שלי בכיתה".

אור, למה הבאת איתך ארנבון?
"הוא עוזר לי ברגעים קשים, כשאני בוכה למשל. כשאני בלחץ אני שרה. הצבע האדום נעלם כשאני שרה, זה לא חשוב בכלל".

משי: "אני נלחצת ובוכה הרבה פעמים. כשנרגע המצב אני מנסה לחזור לדברים שאני אוהבת לעשות כמו ללכת להצגות ולעשות פעילויות חברתיות. שיחה עם חברים בווטסאפ ושיתוף חוויות לא קלות, זה גם משהו שעוזר לי".

את זוכרת מקרה שבו נבהלת ממש?
"יש המון. זה יותר מלחיץ כשאתה לבד. הממשלה צריכה להרים את הכפפה. אני לא פונה לאדם ספציפי, אבל אומרת שמישהו צריך לעשות משהו. אנשים שלא גרים פה לא באמת מצליחים להבין את התחושות, אי אפשר באמת להסביר או לתאר את זה. כולם צריכים לבוא לפה ולהרגיש איך זה להיות במצב כזה. אנשים מאבדים את זה במצבים כאלה".

אתם חושבים לפעמים מה עובר על הצד השני?

אגם: "אני חושבת שהם חיים באותן חרדות, הם גם רוצים שיהיה שלום ושיפסיקו המלחמות, אבל אני לא מאמינה שיהיה שלום".

משי: "אנחנו אמורים להיות אנשים נורמליים במצב לא נורמלי".