"המטרה שלנו היא לומר לצעירה הבריטית שאנחנו מאמינים לה. אני רוצה להגיד זאת גם כישראלית וגם כיהודייה", אומרת רוחמה וייס, פרופ' לתלמוד בהיברו יוניון קולג'. "היה לי ברור שאני טסה לקפריסין ועומדת ביום שלישי עם שלט ואומרת לבחורה שאני איתה. שזה בלתי נסבל בעיניי מה שעשו לה".

ביום שני האחרון הרשיע בית המשפט במחוז פמגוסטה שבקפריסין את התיירת הבריטית בת ה־19, שטענה בחודש יולי האחרון כי נאנסה על ידי קבוצה של 12 צעירים ישראלים בחדר במלון באיה נאפה, ופסק כי היא בדתה את האונס הקבוצתי והגישה תלונת שווא. 

כזכור, אחרי שהתלוננה על אונס קבוצתי והביאה למעצר הצעירים, חזרה בה התיירת הבריטית, הצעירים הישראלים שוחררו והיא נעצרה בגין הגשת תלונת שווא. מאז חזרה בה הצעירה הבריטית שוב וטענה כי הודאתה, שלפיה בדתה את האונס, נלקחה תוך הפעלת לחץ בלתי חוקי. כאמור, בית המשפט בקפריסין דחה את הטענה וקבע כי שיקרה.

לאחר פסיקת בית המשפט, כמה עשרות ישראלים חשו שהם לא יכולים להסתכל מהצד, כשלתפיסתם, הקורבן הופכת לנאשמת, ועתה אף עלולה להיענש בחומרה. לגזר דינה, שיינתן ביום שלישי (מחרתיים) תגיע קבוצה של ישראליות, וגם כמה ישראלים, על מנת להביע את תמיכתן בה. 

הישראלים שנחשדו באונס אחרי מעצרם ביולי. צילום מסך מתוך Alpha Κύπρουהישראלים שנחשדו באונס אחרי מעצרם ביולי. צילום מסך מתוך Alpha Κύπρου

פוסט ויראלי

זה התחיל בפוסט בפייסבוק שפרסמה וייס ביום רביעי האחרון, שבו קראה לישראלים להתייצב לדיון בגזר הדין שייערך בבית המשפט בקפריסין. "המטרה היא גם להגיד שהדבר הזה, שנשים קורבנות הופכות לנאשמות, לא יקרה יותר בבית ספרנו", אומרת וייס. "אין לי שום דבר להגיד מבחינה משפטית, אני לא משפטנית, אבל ברמה המוסרית אני לא מוכנה לראות יותר בחורים רוקדים עם כיפות אחרי שהם עשו את הגועל הזה. בכל קנה מידה זה גועל נפש, ועם הרפש הזה לא רוקדים אצלנו יותר".

התגובות לפוסט של וייס לא איחרו להגיע. תוך כמה שעות הוקמה קבוצת וואטסאפ, שחברים בה כרגע כ־60 איש שמתכננים לטוס מחר (שני) לקפריסין, ולהתייצב ביום שלישי בבית המשפט. "יצרתי קשר עם עורכת הדין של הצעירה כדי לקבל פרטים והיא הפנתה אותי לפעילוֹת מקפריסין", מספרת וייס. "הן נורא שמחו ואמרו: 'בואי, ואם עוד מישהי רוצה לבוא, נדאג לכן לאירוח'. כתבתי פוסט קטן בפייסבוק שהפך לוויראלי. פתאום עשרות רבות של נשים וגם גברים אמרו שהם רוצים להצטרף. אני עדיין לא יודעת כמה מבין הרשומים יגיעו בסופו של דבר. כולם עסוקים כרגע בקניית כרטיסי טיסה. יש התארגנויות מקסימות. מישהו כתב לי: 'אני רוצה להביא את הבן שלי לשם'. אני חושבת שזה חשוב כטיול בר או בת מצווה. זה הרבה יותר חשוב לילדים שלנו מכל טיול אחר". 

"כבר כשהתפוצצה הפרשה אמרתי לעצמי: למה אני לא יכולה לעזוב הכל, לנסוע לשם ולעשות בדיוק את מה שאנחנו עושות פה: להביע סולידריות, תמיכה", אומרת גם ברכה ברד, מנכ"לית "עמותת כולן" המקדמת את השיח והעשייה הפמיניסטית בישראל. "אני מאמינה שהסיפור של אלימות מינית יתקדם לפתרון כשנשים ירגישו בטוחות להתלונן. הסיפור הזה של התיירת הבריטית הוא דוגמה מזעזעת לאיך מערכת יכולה להתעלל במי שאזרה אומץ והתלוננה. ראיתי את הפוסט של רוחמה, ואני מאוד שמחה שהיא הרימה את הכפפה. זו אמירה סופר חשובה. זה לעצור הכל ליומיים, לנסוע למדינה אחרת כדי להפגין סולידריות".

רוחמה וייס. צילום: דבי קופררוחמה וייס. צילום: דבי קופר

ברד תיסע לקפריסין עם כמה מפעילות העמותה. "קיבלתי פניות מנשים שכתבו לי: 'אני לא יכולה לנסוע, אבל קחו כסף וסעו'", היא מספרת. "בפועל יש יותר נשים שתומכות ברעיון מכאלה שנוסעות. רוחמה נמצאת בקשר עם הפעילות בקפריסין, אנחנו מתארחות אצלן. ערב לפני גזר הדין הולך להיות אירוע סולידריות שלנו, של הפעילות. ואילו ביום שלישי אנחנו הולכות לעמוד שם ולתמוך, כדי להראות שלא רק קפריסאיות או בריטיות מאמינות לה אלא גם ישראליות. את הסיפור של מערכת שמתעללת במתלוננות אנחנו מכירות מקרוב בכל מדינה בעולם".

ברד מציינת שחוץ מהתמיכה בצעירה הבריטית, "הבעת הסולידריות הזאת ברמת המקרו נותנת גב לאחרות שרואות את האישה הזאת ואומרות 'אני לא אלך להתלונן'. ואם אנחנו נשים שאומרות שאנחנו תומכות בה, גם אם המערכת המשפטית ומערכת האכיפה לא מסכימה איתנו ומתייחסת אליה כאל עבריינית, זה נותן לה להרגיש שהיא לא לבד".

"אני חושבת שלכל אישה יש נגיעה אישית לסיפור הזה", אומרת וייס. "זה אחת מתוך אחת. לי יש סיפור אישי קשה של גילוי עריות. אין אישה שלא נפגעה פגיעה מינית, או מישהי שלא עברה את החוויה הזאת שלא מאמינים לה. אני מגיל אפס חיה עם השתקה ועם הידיעה שלא מאמינים לי. הרגע הזה, שבשנייה את הופכת מקורבן לנאשמת, אני חושבת שלרבות מאיתנו הפך את הקרביים. אנחנו מכירות את זה. איך פתאום את הופכת למשוגעת של השכונה, לזונה של השכונה. מזנים אותך ואז את זונה. זה רגע שצריך להיעצר".

את בעצם לא מקבלת את פסיקת בית המשפט. 
"באופן אישי אני לא מקבלת את הפסיקה, כי גם הצעירה לא מקבלת אותה, ואני מאמינה לה שלחצו עליה. הייתי עדה בחיים שלי לרגע שבו הופכים עדה לשקרנית. ראיתי איך הטכניקה הזאת עובדת, כמה זה נוח, כמה זה קל. כאמור, אני לא יכולה להגיד כלום מבחינה משפטית כי אני לא עורכת דין. אבל בשאלות מוסריות את צריכה לקבוע עמדה, וקבעתי. אני איתה. הלב שלי נקרע מכאב ומבושה. אני רוצה שהבן שלי והבת שלי ידעו ששם אני נמצאת. 400 שקלים לכרטיס טיסה זה מחיר של שעת טיפול פסיכולוגי. עבורי זה הרבה יותר מכל טיפול, ואני מאמינה בטיפול והולכת לטיפול. אבל בטיפול אני יכולה ללקק את פצעי העבר ולשאול למה לא הקשיבו לי ולא האמינו לי. ואילו כאן אני יכולה להגן על בחורה צעירה ולהגיד לה: 'אני מאמינה לך'".

גם האנתרופולוגית ד"ר אילנה סטוקמן, שנמנית עם מייסדות מפלגת "קול הנשים" שמתכננת להתמודד בבחירות הקרובות, תטוס לקפריסין. "יש את העדות של הצעירה, שהשופטים החליטו שהיא לא אמינה. אבל אני חושבת שהעדות שלה מאוד אמינה", היא חורצת. "יש להם דעות קדומות, וברור לי שהם שפטו אותה על בסיס קריטריונים מאוד מיושנים. הרגשתי מזעזע לאחר הפרשה הזאת. גם אם המערכת המשפטית קבעה שלא היה אונס, עדיין המעשה של הבחורים הישראלים היה לא טוב, עדיין עשיתם משהו רע. הבחורים האלה עדיין צריכים להרגיש חרטה על הכל ולא לשיר שירי הלל לאלוהים. אם הצעירה טוענת שהמעשים פגעו בה, אתה לא חוגג את זה, אלא אומר לעצמך 'פגעתי במישהו'. זה מה שבני אדם עושים. את זה לא ראינו אצלם". 

מה אתן מתכננות לעשות שם במעמד גזר הדין?
"נהיה שם כדי לתמוך בה, ובמיוחד להגיד לה שיש אנשים בארץ שתומכים בה. שלא תחשוב שכל הישראלים תומכים בבחורים האלה. יש ישראלים שמאמינים לה. כולנו ראינו את הבחורים האלה רוקדים עם הכיפות שלהם, כשהמשטרה הקפריסאית החליטה שזה בסדר 12 על אחת. שחררו את הבנים, ובמקום זה הביאו את הבחורה המסכנה הזאת למאסר. המשטרה לא האמינה לה, תייגו אותה כשקרנית. זה מזעזע. הרבה פעמים אצל נחקרת במקרים כאלה יש רגעים של אי־בהירות, יש המון האשמה עצמית, יש כל מיני דינמיקות. מי שלא רוצה להאמין למתלוננות יגיד שהן לא זוכרות פרטים. אם הן לא זוכרות את כל הפרטים, הרבה יותר הגיוני שהן עברו טראומה. זה לא ייאמן שמתייחסים לבחורה הזאת כאל עבריינית ולא עושים לבנים האלה כלום. מה שקרה לתיירת הבריטית יכול לקרות לכל אישה בעולם ולכן אני נוסעת. אני חושבת שעניין של מודעות הוא קריטי. אני נוסעת להזדהות עמה כאישה. מדובר כאן בדינמיקות של חוסר אמון במתלוננות על אונס. זה מאוד נפוץ".

 ד"ר אילנה סטוקמן. צילום פרטי ד"ר אילנה סטוקמן. צילום פרטי

"הבחורים שלנו"

כאמור, רוב הנוסעות הן נשים, אבל יש גם כמה גברים. בהם אבי בלכרמן, אקטיביסט, פעיל בדף הפייסבוק "צדק חברתי – חדר המצב". "מהרגע שהפרשה הזאת התפוצצה הייתה אצלי תחושה של בושה", הוא אומר. "זה לראות דברים קשים. אני כגבר וכאבא לילדה קטנה לא חושב שיש איזושהי נערה או אישה צעירה שמרצון תמצא את עצמה בסיטואציה מינית עם עשרה בחורים ויותר. זה לא מתקבל על הדעת. ברור שיש כאן איזשהו אלמנט של פגיעה. הם הפכו מחשודים למאשימים, והיא הפכה לנאשמת". 

לדברי בלכרמן, הפרשה הזו צורמת לו בשל ההתייחסות השבטית שהיא קיבלה בארץ. "ברגע שזה קורה בחו"ל, הם 'הבחורים שלנו', וחייבים להחזיר אותם הביתה בלי שום ביקורת על המעשים שלהם", הוא מסביר. "זה מאוד מטריד. לדעתי, לא יצרו משפט צדק עבורה. ההגעה שלנו לשם זה אל"ף־בי"ת של עמידה סולידרית לצד מי שאנחנו מאמינים שהיא הנפגעת בפרשה הזאת. אנחנו רוצים להגיד לה שהיא לא לבד. להשמיע את הקול הזה מישראלים וישראליות שממש מרגישים בושה מהסיפור".

עו"ד ניר יסלוביץ, שייצג את החשודים המרכזיים בפרשה, מסר בתגובה: "מערכת המשפט אינה מבוססת על תחושות בטן או אמפתיה. משפט, ובטח משפט פלילי, מבוסס על תשתית ראייתית ועל עובדות גרידא. אני מאחל לאותה קבוצה שנוסעת שלעולם לא יחוו את ההשפלה שבתלונת שווא".