אמא, אני לא רוצה להיגמל: את המיזם שלו אפשר להגדיר כסוג של סטארט־אפ, אבל יועד כחל בן ה־17 וחצי לא ממש חותם על ההגדרה הזאת. "המטרה העיקרית שלי היא באמת לשנות את המצב, כי את ההתמכרות הקשה לסמארטפונים רואים בכל מקום", הוא אומר.

השבוע פורסם הדוח השנתי של המועצה לשלום הילד, ולפיו נכון לשנת 2018 כ־50% מהילדים קיבלו מההורים סמארטפון לראשונה בגילי 10־12. 95% מבני הנוער (בגילי 13־17) פעילים בוואטסאפ, 88% מבני הנוער פעילים באינסטגרם, 61% פעילים בפייסבוק, 38% פעילים בסנאפצ'ט וכחמישית פעילים במיוזיקלי או בטיק־טוק. עוד עולה מהדוח כי 43% מההורים לא מגבילים את זמן המסך של ילדיהם, 36% מאפשרים להם עד שעתיים ביום ו־13% לא מאפשרים זמן מסך בכלל.

אין ספק שהורים רבים, אף שהם עצמם די מכורים לסמארטפונים, מתקשים להתמודד עם ההימצאות הבלתי פוסקת של ילדיהם במדיה הזאת. כחל, תלמיד י"ב מחיפה, מעיד כי עד לאחרונה היה מכור למסכים. עכשיו, לאחר שגמל עצמו בתמיכת הוריו, הוא הקים את המיזם "מתחברים למציאות – שישה שלבים לגמילת ילדיכם מהמסכים", במטרה לסייע לאחרים בעזרת ניסיונו האישי.

יועד כחל, יוזם הפרויקט. צילום: יח"ציועד כחל, יוזם הפרויקט. צילום: יח"צ


מדובר בקורס מקוון להורים שמראה להם, מנקודת מבטם של הילדים, את הסיבות להתמכרות ואיך אפשר לגמול אותם, כאמור, בשישה שלבים. "זהו קורס דיגיטלי שמתבצע מול המחשב בכל זמן ומכל מקום. לכן זה מאוד נגיש", הוא מסביר. "בקורס יש משימות ועוברים תהליכים בהדרגה, על פני תקופה של חודשיים".

לדברי כחל, הקורס זמין כבר כחודש ברשת. "עד עכשיו, עשרות משפחות ניסו את זה", הוא מספר. "בהתחלה עשיתי את זה בחינם כפיילוט. כשראיתי שיש לזה ביקוש, התחלתי לצאת בשיווק להורים. מי שמשתמש בכך מאוד מרוצה ורואה שינוי אצל הילד כבר בשבועות הראשונים". 

ילד מול מסך (אילוסטרציה). צילום: SXCילד מול מסך (אילוסטרציה). צילום: SXC


את הקורס גיבש לאחר שחווה על בשור התמכרות למסכים מהי. "מגיל קטן הייתי דבוק למסכים", הוא מעיד. "הייתי כל הזמן מול המחשב וגם הטלפון היה כל הזמן בידיים. אפשר לומר שבגילי 16־13 זו הייתה התקופה הקשה ביותר".

במה התבטאה ההתמכרות שלך?
"זה היה ברמה שלא הייתי מדבר כמעט עם אף אחד. ירדתי במשקל, הפסקתי כמעט לאכול, ירדתי בציונים. מציונים של 90־80 הגעתי ל־50־40. כל הזמן הייתי דבוק למסכים".

איך נגמלת? 
"יום אחד נחת זבוב על מסך המחשב. ראיתי אותו ואז אמרתי לעצמי: 'יש דברים מחוץ למסך'. פתאום התחלתי להבין מה קורה לי. התחלתי לחפש באינטרנט אם זה משהו נפוץ וגיליתי שזו בעיה. מאותו יום התחיל שינוי גדול בחיים שלי. החלטתי להיגמל. עכשיו אני רוצה לעזור להורים להבין איך אפשר להביא את הילד למצב שהוא מבין את המצב שלו, לוקח את ההחלטה להיגמל ותופס שליטה על החיים שלו".

כחל מודע לעובדה שרבים מההורים אף הם מכורים בעצמם לטלפון. "לכן דוגמה אישית היא חלק גדול מהתהליך הזה", הוא אומר. "זה גם משהו שאני מעביר בקורס שלי. אם ההורה לא מסוגל לעמוד בעצמו בדרישות שהוא מציב לילד, אז למה שיבקש זאת מהילד?".

אבודים במסכים

כבר לפני כמה שנים הגדירה סין את ההתמכרות למסכים כבעיה לאומית. בסין פועלים מאות מחנות גמילה. אחד מהם, לבני נוער, אף תואר בסרט Web Junkie ("לכודים ברשת"), של הבמאית והמפיקה שוש שלם, שנעשה יחד עם הילה מדליה ונטע צוובנר־זייברט. אצלנו, בישראל, עדיין אין מחנות כאלה, אבל קיימים טיפולים המנסים לעדן את העיסוק האובססיבי של הילדים במסכים ולפתור בעיות של התמכרויות. 

ילדים עם סמארטפון, אילוסטרציה. צילום: אינג אימג'ילדים עם סמארטפון, אילוסטרציה. צילום: אינג אימג'


"אנחנו עושים זאת בעיקר דרך הקו החם שלנו", מספר יונה פרסבורגר, מנכ"ל עמותת נתיבי רשת להתמודדות בריאה עם העולם הווירטואלי. "אנחנו מנחים הורים ללא תשלום איך לעשות זאת. בנוסף יש אופציה של מפגש הורה־ילד לסדנה פרטית של שעתיים בעלות של 400 שקלים. זוהי סדנת לימוד שבה ההורים והילדים מקבלים המון מידע על השפעות המסכים בכל התחומים.
בסיס היכולת להתמודד עם מצבי התמכרות זו הבנה של הבעיה. אבל אפשר לומר שכיום רוב ההורים נעזרים בליווי ובייעוץ שנעשה דרך הטלפון. נושא התמכרות ילדים למסכים זה נושא מאוד שכיח במסגרת הפניות שאנו מקבלים. יש ילדים שממש מכורים בצורה קשה, שהחיים שלהם עוברים מול המסך".

איך אפשר להבחין בין התמכרות לבין התחברות מוגזמת למסך?
"למשל אם הילד לא מבצע פעולות חיונית כמו לישון בזמן סביר, לבוא לאכול כשצריך, להתפנות לשיעורי בית, להיות באינטראקציה חברתית. כשסדר היום מתחיל להיפגע, זה אחד הסימנים של התמכרות. ברגע שילד לא מסוגל לעשות שום דבר אחר זה מעיד על התמכרות. למשל מבקשים ממנו לעשות איזושהי פעילות, כמו ללכת לחוג, לספורט, אבל חוץ מלהיות במסך הוא לא רוצה לעשות שום דבר אחר. ואז כשבאים להפסיק לו את המסך, הוא נעשה אגרסיבי או נפול". 

התמכרות תלויה גם בזמן מסך?
"בעיקרון זה לא חייב להיות תלוי זמן, כי יש גם ילדים שלומדים בגיל צעיר דברים חיוניים דרך הסמארטפון. אבל בדרך כלל זה כן קשור בזמן. כמו כן, זמן הוא מאוד אינדיבידואלי כדי להגדיר התמכרות, כי התמכרות תלויה בתפקוד הילד. כשהילד יודע להפסיק מתי שצריך, אז זו לא התמכרות גם אם הוא נמצא בטלפון הרבה שעות".

יש יותר מודעות לזה כיום?
"הם אומרים לי 'הילד שלי מתנהל עם המכשיר כאילו זה סם'. מספרים שכשהם לוקחים מהילד את הטלפון הוא נהיה עצבני. לעומת זאת, כשהילד עם הטלפון, אז הוא רגוע ולא יכול להתנתק. לפני יומיים למשל דיברתי עם אמא לנער בן 13 שכל הזמן נמצא עם הסמארטפון, מתעסק איתו בלי הפסקה. ההורים ניסו כל מיני דברים, בסוף הגיעו למצב שהם הבטיחו לו טיול בארצות הברית אם הוא יסכים להגבלת זמן בשימוש בנייד. הוא הסכים להצעה, הם שמו לו אפליקציה שמגבילה את הזמן, אבל כשהילד ראה בפועל שלא יכול להשתמש, הוא נכנס לקריז כמו מסומם שזקוק לסם".

מה אומרים לאמא במצב כזה?
"אני אומר להורים שהם צריכים להיות מאוד נחושים. ללוות את הילד צמוד ולשים לו גבולות. להתחיל לבנות איתו תהליך גמילה. כמו כן חשוב שהתהליך יגיע מתוך מקום של אהבה ולא ממקום של כעס וקשיחות, אבל צריך המון נחישות. זמן הגמילה הוא מאוד אינדיבידואלי. זה תלוי ברמת ההתמכרות, באופי הילד, המבנה הנפשי שלו, ביכולת ההורים לנהל את העניין הזה. יש פעמים שהשינוי יכול להיות מהיר, ולפעמים התהליך גם נכשל, בעיקר כשהילד לא משתף פעולה עם הוריו. אני מלווה את ההורים בתהליך הזה טלפונית, וכשהילד בשל, לפעמים מדבר גם איתו. כמובן שאחת הבעיות זו דוגמה אישית. הילדים רואים את ההורים כל הזמן מול המכשיר וזה אחד הדברים שפוגעים בתהליך. מי שרוצה לגמול את הילד, חייב להיגמל קודם בעצמו. אי אפשר להיות בעצמך דבוק למכשיר ולומר לילד שיתנתק".

צום דיגיטלי

לפני כשנתיים עדי פנחס, מדריכת הורים בוגרת מכון אדלר, הייתה שותפה לפתיחת המרכז הישראלי לגמילת ילדים ממסכים. לפני כמה חודשים המרכז נסגר וכיום היא עוסקת בכך באופן פרטי. "המרכז פנה למקרי קיצון, שבהם גם ההורים וגם הילדים איבדו את היכולת לנהל את השימוש במסכים", היא מספרת. "מצבים שבהם ילדים מוותרים על פעילויות אחרות – חוגים ומפגשים חברתיים – ורק נמצאים במסכים. במצבים כאלה הציונים של הילדים יורדים ויש פגיעה רב־מערכתית. אבל המצב הזה לא משקף את הרוב. מצבי הקיצון האלה הם לא הרוב, ולכן בסופו של דבר המרכז נסגר".

כיום פנחס מתמקדת בליווי הורות בעידן הדיגיטלי ומלמדת איך לחיות לצד הטכנולוגיה. "על אף התחושה שהילדים כל היום בטלפונים, רוב הילדים מהניסיון שלי הם עדיין עסוקים במלא פעילויות גם מחוץ למסך", היא אומרת. "מקרי התמכרות של ממש, כלומר כאלה שבהם השגרה נפגמת והפעילויות האחרות כבר לא נוכחות, הם מקרי קיצון ולא מאפיינים את מרבית האוכלוסייה. כן מגיעים אליי הורים לילדים מכורים, אבל כאמור הם לא הרוב. אני מלווה את ההורים במקרים האלה, ולפעמים מקיימת פגישה עם הילדים. אבל אני בעיקר עובדת עם ההורים לפי שיטה של צמצום המסכים וצום דיגיטלי". 

המילה צום מפחידה קצת.
"זה כמו שאת עושה ניקוי רעלים. בהתחלה יש הכנה לתהליך ומשנים הרגלים. בתקופה הזאת מרגילים את הילד לתהליך כשהמסכים עדיין נמצאים, אבל יש להם אלטרנטיבות. בונים הרגלי חיים חדשים, כמו למשל להוציא את המסכים מהחדר, לא לקחת טלפון לבית הספר. ואז יש תאריך יעד שבו מתחיל הצום הדיגיטלי: תקופה של שלושה שבועות ללא מכשירים דיגיטליים בבית בכלל. כל זה נעשה כמובן בליווי מקצועי".

כאמור, תהליך גמילת ילדים מהמסכים הוא תהליך קשה. כמו כל גמילה אחרת, גם במקרה של מסכים, התהליך לא תמיד מצליח. איילת בן־ארי היא מומחית לגמילה מהתמכרויות, בהן עישון, מתוקים, בצקים וגם מסכים. "כדי לפתור בעיה, בן אדם, בין שהוא מבוגר או ילד, צריך להכיר בכך שיש לו בעיה ולשתף פעולה", היא אומרת. "כשהורה מתקשר אליי ואומר שהילד שלו מכור למסכים או למתוקים, השאלה הראשונה שלי היא בן כמה הילד? לטעמי צריכה להיות לילד יכולת קוגניטיבית של מעל גיל 14 לתהליך הספציפי של גמילה שאני מעבירה. השאלה הבאה שאני שואלת את ההורה זה האם זהו רצון ההורה או רצון הילד. בדרך כלל, כמעט ללא יוצא מהכלל, עולה שזה הרצון של ההורה ואז בעצם הילד לא קנדידט לטיפול גמילה. ואכן בני הנוער שהגיעו אליי 'נגררו' על ידי הוריהם והיו עוינים לנושא. אי אפשר להעביר ילד בן 13 תהליך גמילה ממסכים כשאינו מעוניין בכך. גם כשהוא כן מעוניין זה לא פשוט מבחינת התהליך. זה להבדיל למשל מעורך דין שהגיע אליי. הוא היה מכור למשחקים בטלפון וזה הפריע לו בעבודה. עורך הדין הגיע עם הרצון להיגמל ושיתף פעולה. לפעמים ניסיתי למצוא גם אצל הילדים את הרצון, אבל התגלה שבסופו של דבר הם לא באמת רצו. לכן הבנתי שבטיפול שלי, בדרך שלי, שמחייבת רצון ושיתוף פעולה, פשוט חבל על הכסף של ההורים".