נשים עם מוגבלויות מתקשות הרבה יותר מגברים עם מוגבלויות להשתלב בחברה. כך עולה מדוח חדש המתפרסם לרגל יום האישה הבינלאומי, שמצוין היום ברחבי העולם. הדוח מבוסס על סקר השוואתי בקרב נשים וגברים עם מוגבלויות לגבי מידת השתלבותם ב־14 תחומי חיים, לצד ראיונות עומק שערכו מחברי הדוח לעשרות נשים עם מוגבלויות. ממצאי הסקר שבדוח מעלים כי בתשעה מתוך 14 התחומים שנבדקו - הנשים מתקשות יותר מהגברים.
הדוח, "נשים ומוגבלויות: אפליה כפולה", נערך על ידי הקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלויות באוניברסיטת בר אילן, קרן משפחת רודרמן וארגון "בזכות", בשיתוף עם קרן קאהן, מתן ופרס בראשית.
בין התחומים הבולטים שציינו נשים עם מוגבלויות כקשים יותר לעומת גברים עם מוגבלויות: שירותי בריאות מותאמים (31% לעומת 18%), גיוס לצבא (11% לעומת 6%), לימודים אקדמיים (23% מול 16%), בירוקרטיה (49% מול 45%), דיור (25% לעומת 23%), אפליה (30% מול 28%) וסטיגמות ודעות קדומות (53% מול 52%).
75% מהמשיבות בסקר ציינו כי לנשים עם מוגבלויות יש קשיים ייחודיים. 63% מהן הודו כי הן נתקלות בקשיים אלה באופן אישי. 51% מהנשים דירגו את הקשיים בשירותי הבריאות והרפואה כמשמעותיים ביותר עבורן. בראיונות העומק תוארו בעיות בנגישות פיזית וגיאוגרפית לרפואת נשים, בורות וחוסר ידע בקרב הצוותים הרפואיים לגבי המוגבלויות והשפעתן על הבריאות, ותופעה של הימנעות הצוותים הרפואיים מביצוע בדיקות, הנובעת מתפיסה מוטעית של המוגבלות.
במקום השני, עם 50%, דירגו הנשים את הקשיים בתחומי המיניות, דימוי הגוף והזוגיות. 48% ציינו את ההתמודדות עם פגיעות על רקע המוגבלות (אלימות, הטרדות, עלבונות וכדומה), והצביעו על שיעורי אלימות והטרדות מיניות גבוהים יותר ביחס לנשים ללא מוגבלויות. כמו כן, נשים עם מוגבלויות חוות יחס חברתי התופס אותן כחלשות ושולל את עצמאותן. במקום הרביעי דורגו הקשיים בתחומי ההורות והזוגיות.
בתחום המיניות ודימוי הגוף, נמצא בראיונות עם הנשים כי מיניותן של נשים עם מוגבלויות אינה מדוברת בחברה ובמסגרות החינוך השונות, וכתוצאה מכך, נערות עם מוגבלויות גדלות למציאות שבה מיניות אינה חלק אינטגרלי מחייהן.
הדוח כולל שורה של המלצות בתחום המדיניות, שנועדו לשפר את מעמדן של נשים עם מוגבלויות בישראל. ברמה הלאומית, ממליצים כותבי הדוח על הקמת מאגרי נתונים רשמיים לגבי נשים עם מוגבלויות, לצורך מעקב ומתן מענה ממוקד עבורן. עוד הומלץ על מתן התייחסות מיוחדת לנשים עם מוגבלויות בכל תוכניות הממשלה והמגזר השלישי לקידום מעמד נשים בישראל.
הדוח כולל שורה של המלצות להגברת הנגישות של מרפאות לנשים ברחבי הארץ ולהכשרת רופאים ואחיות לטפל באוכלוסיית הנשים עם המוגבלויות ובני משפחותיהן.
המדינה חייבת לקחת אחריות/ שירה רודרמן
המחקר שערכנו בקרן נשים עם מוגבלויות מוכיח כי נשים אלו נפגעות פעמיים – גם מאפליה סביב היותן עם מוגבלות, וגם בגלל היותן נשים. הפגיעה הכפולה הזו היא רעה חולה, החושפת אותן לאפליה מגדרית חמורה, ובהיקף שאין להשלים איתו בישראל 2020.
לא ייתכן שבמדינה המתגאה, ובצדק, בהיותה אומת הסטארט־אפ, איכות חייהן של נשים עם מוגבלויות בישראל נפגעת כתוצאה מתשתיות תחבורה ובריאות שאינן מונגשות וממחסור משווע בידע ובהתמקצעות מצד גורמי המקצוע סביב הטיפול בהן.
המדינה חייבת לקחת אחריות וליישם את הפתרונות שעליהם המלצנו, כולל רפורמה בחקיקה, הנגשה של מרפאות ושל שירותים, הקמת מאגרי מידע שייתנו תמונה מקיפה של הצרכים בתחום ומתן התייחסות ייעודית לנשים עם מוגבלויות בפרויקטים ציבוריים.
על המדינה גם להנגיש מרפאות ומקלטים לנשים מוכות, להכשיר אנשי צוות מטפלים ולהבטיח מתן סיוע וייעוץ על ידי מומחים באופן ייעודי לנשים עם מוגבלויות.
יישום הפתרונות האלה הוא קריטי לטובת איכות חייהן של נשים עם מוגבלויות ויכולתן להשתלב בחברה. הגיע הזמן שיום האישה הבינלאומי יהיה בראש ובראשונה יום של קידום ומימוש מחויבות לשינוי אמיתי בשטח.
הכותבת היא מנכ"לית קרן משפחת רודרמן, הפועלת לשילוב אנשים עם מוגבלויות בחברה