"מאז שהתחילה מגיפת הקורונה הפסיקו טיפולי הפיזיותרפיה שהוא מקבל והמצב קשה יותר", מספרת אלנה ל"מעריב", "שנינו סגורים בבית, והמטפלת מביטוח לאומי, שהייתה עוזרת לבוריס ומטיילת איתו קצת ועוזרת לי בבישול ובניקיון, לא נכנסת הביתה, אז אנחנו משאירים לה רשימת סידורים וקניות בדלת. גם אני מוגבלת בתנועה. אנחנו חיים רק מהקצבאות של ביטוח לאומי וממענק שנתי של כ־3,000 שקלים שבוריס מקבל כשורד שואה".
אליזבט קרבושייבה, שורדת שואה בת 86 מחולון, מספרת: "אין לי אף אחד כאן בארץ, ובתקופה הזאת זה קשה שבעתיים. בעמותת 'פתחון לב' מחבקים אותי כאילו אני אמא שלהם. לא יודעת מה הייתי עושה בלי המתנדבים שממשיכים לשמור איתי על קשר מרחוק".
אלי כהן, מנכ"ל "פתחון לב", מוסיף: "כשדיברתי עם אליזבט ושמעתי אותה משווה בין הרעב בזמן השואה למצבה היום, זאת הייתה אחת מנקודות השפל הגדולות שלי כאזרח המדינה. אנחנו מסייעים לכ־700 ניצולים במהלך השנה כולה, ומדי שבוע מחלקים סלי מזון, שמיכות וכל מה שנדרש".
התרעות פיקוד העורף