מנתוני שירות התעסוקה אשר התפרסמו היום (ראשון) עולה כי מתוך מיליון ו-27 אלף דורשי עבודה חדשים שנרשמו בחודשים מרץ ואפריל 2020, כ-190 אלף משתייכים לאוכלוסייה הערבית בישראל. מדובר בכ-18.6% בלבד מהנרשמים החדשים, כאשר שיעורו של הציבור הערבי באוכלוסייה הכללית הוא 19.6%.
השוואה של חודשי מרץ ואפריל לחודשים ינואר ופברואר מעלה כי בחודשים לפני המשבר, עמד שיעור הנרשמים החדשים בקרב האוכלוסייה הערבית על 21.5%, גבוה משיעורם באוכלוסייה.
קיים שוני גדול בין החודש הראשון והשני למשבר: במרץ (שבו הייתה ההרשמה המסיבית יותר), עמד שיעור הערבים מבין הנרשמים באותו חודש על 17.3%, ואילו באפריל היה שיעור גבוה במיוחד של 24.9%. מצב זה עשוי להעיד על השתייכות ענפית, אך גם על פגיעה לא סימטרית של המשבר בקבוצות אוכלוסייה שונות בשלבים שונים של המשבר.
סיבות הרישום בקרב האוכלוסייה הערבית בחודשים מרץ ואפריל אינן שונות משמעותית משאר האוכלוסייה. 88.2% מהנרשמים החדשים בקרב האוכלוסייה הערבית הוצאו לחל"ת (לעומת 89.1% מהאוכלוסייה היהודית), 7.3% פוטרו (לעומת 6.8% מהאוכלוסייה היהודית).
שיעור תובעי הבטחת ההכנסה בקרב הנרשמים מהאוכלוסייה הערבית גבוה משיעור תובעי הבטחת הכנסה יהודים בחודשים מרס-אפריל (5.0% לעומת 3.2% בהתאמה). על אף השיעור הנמוך יחסית על פניו, מספרם של תובעי הבטחת ההכנסה עלה משמעותית, בקרב החברה הערבית והיהודית כאחד (כ-9.5 אלף נרשמים חדשים באוכלוסייה הערבית וכ-26.8 אלף באוכלוסייה היהודית). תובעי הבטחת הכנסה צפויים להתקשות יותר לחזור לשוק העבודה.
קיים שוני גדול בין האוכלוסייה הערבית ליהודית באופן שבו השפעות המשבר לפי מגדר באות לידי ביטוי בשירות התעסוקה. 57.8% מבין הנרשמים מהאוכלוסייה הערבית במרס-אפריל היו גברים והנשים 42.2%, באופן שהגדיל עוד יותר את הפער בין המינים שהיה משמעותי כבר בחודשים ינואר-פברואר (גברים 56.2% נשים 43.8%). בקרב האוכלוסייה היהודית, עולם כמעט הפוך: שיעור הגברים שנרשמו במרס-אפריל עמד על 41.2% והנשים 58.8%, לעומת ינואר-פברואר שגם בהם נרשמו יותר נשים מגברים אך בפער קטן (48.3% גברים ו-51.7% נשים).
אחת הסיבות להבדלים בין האוכלוסיות ובפרט בין הנשים והגברים במגזר הערבי, נובע משיעור ההשתתפות הנמוך של הנשים בשוק העבודה. עם החזרת עובדות ועובדי ההוראה הנמצאים בחופש ללא תשלום, שיעור הנשים צפוי להשתנות הן בקרב האוכלוסייה היהודית והן בקרב האוכלוסייה הערבית (אך פחות מהיהודית), לפחות לשלב מסוים.
כמחצית מהנרשמים החדשים בקרב האוכלוסייה הערבית במרס-אפריל הם צעירים מקבוצת הגיל 34-20 (50.7%), קפיצה דרמטית בהשוואה לחלקם בחודשיים שקדמו למשבר (42.6%). מדובר בפער בולט ביחס לצעירים מקבוצת גיל זו מהאוכלוסייה היהודית, שם ניתן לראות עלייה מתונה (44.4% מהנרשמים במרס-אפריל לעומת 40.4% בינואר-פברואר). שיעור הנרשמים החדשים בקרב הקבוצה של עד גיל 20 בקרב האוכלוסייה הערבית הגיע ל-5.3% - ייתכן שעקב הכניסה המוקדמת יותר של אוכלוסייה זו לשוק העבודה.
שיעור הנרשמים החדשים בקרב האוכלוסייה הערבית גבוה במיוחד במחוז הצפון, אך לא בעקבות הקורונה - 47.4% (לפני המשבר: 48.9%). לעומת זאת, מבין האוכלוסייה היהודית, רק 9.3% נרשמו במחוז הצפון (לפני המשבר: 12.9%). הפער בהקשר זה מושפע מההבדלים בפיזור הגיאוגרפי של האוכלוסייה היהודית והערבית בין המחוזות. גידול חד נרשם בשיעור הנרשמים מהאוכלוסייה הערבית במחוז ירושלים - מ-8.2% בינואר-פברואר ל-17.1% במרס-אפריל.
המקצועות שבהם עובדים הכי הרבה נפגעים ממשבר הקורונה בקרב האוכלוסייה הערבית הם אחזקה וניקיון – 10.9% (בחודשיים שקדמו למשבר: 15%), תחבורה ורכב – 10.4% (לפני המשבר: 9%), הוראה, חינוך והדרכה – 8.5% (עלייה משמעותית ביחס לנתון לפני המשבר: 5.6%), ומכירות – 7.65% (עלייה משמעותית גם כן ביחס לנתון מלפני המשבר : 4.3%). המקצועות שרשמו עלייה, בהם תחום המסעדנות והאירועים, דומים למגמות באוכלוסייה היהודית.
בחלק בדוח שמתייחס להשפעת הקורונה בקרב קבוצות ייחודיות בתוך האוכלוסייה הערבית, בולט שיעורם הגבוה יחסית של תובעי הבטחת הכנסה מקרב הבדואים בנגב במרס-אפריל (11.7% אל מול 88.3% תובעי אבטלה) - זאת, שעה שאצל ערביי ירושלים והאוכלוסייה הערבית הכללית עלה שיעור תובעי האבטלה לממדים דומים יותר לאלה של כלל האוכלוסייה בעקבות משבר הקורונה. נתונים אלה מחייבים הסתכלות ייחודית של מקבלי ההחלטות עבור קבוצה זו.
גם בסיבות הרישום, ניתן למצוא פער בולט בין הבדואים בנגב לבין האוכלוסייה הערבית והיהודית. 83.2% מהנרשמים הבדואים החדשים יצאו לחל"ת, לעומת 88.2% מהנרשמים מהאוכלוסייה הערבית הכללית. הבדל נוסף הוא השיעור הגבוה של סיבת הרישום "אחר" רק אצל הבדואים בנגב (7.3%) – שלרוב משמעותה שהנרשמים אינם עובדים ומחפשים עבודה, או עובדים בשכר נמוך.
מהדוח עולה כי למשבר הקורונה השפעה ניכרת על גברים תושבי ירושלים ובקרב הבדואים בנגב. שיעור הנרשמים הגברים בקרב ערביי ירושלים עמד על 78% בחודשים מרס-אפריל לעומת 58.1% בינואר-פברואר. בקרב הבדואים בנגב אותה השפעה קיימת אך פחותה, ושיעור הגברים עומד על 63.2% במרס-אפריל לעומת כ-61% בחודשיים הקודמים. ההערכה היא שהפערים בשיעור הנרשמים והנרשמות נובעים בראש ובראשונה משיעורי תעסוקה נמוכים של נשים ערביות.
מנכ"ל שירות התעסוקה, רמי גראור אמר: "אנו בוחנים את השינויים במאפייני דורשי העבודה לפי קבוצות שונות בחברה, במטרה להתאים את תכניות שירות התעסוקה לצרכי האוכלוסייה ולייעל את הפעילות. ככל שהמשבר יימשך, תמורותיו ביחס לתמהיל דורשי העבודה ימשיכו להשתנות. כבר בשלב זה, ניתן לראות כי שיעורם של תובעי הבטחת ההכנסה גבוה יותר בקרב האוכלוסייה הערבית, עם נתונים מדאיגים במיוחד בציבור הבדואי. אחרי שנים שבהן הצליח שירות התעסוקה להפחית דרמטית את שיעור תובעי הבטחת ההכנסה בישראל בעזרת תוכנית מעגלי תעסוקה, ולהגיע להישגים אדירים בסיוע להם – כל אלה עלולים להיפגע, ולהשתקם מכך תהיה משימה מורכבת. יש להקדיש לכך תשומת לב מיוחדת בקביעת המדיניות התעסוקתית".