בעיצומה של מגיפת הקורונה, כשהבידוד החברתי עוד היה הכרחי, סטודנטים, מלגאי מפעל הפיס, מלווים בתלמידים שאותם הם חונכים בפרויקט פר"ח, הגיעו לבתיהן של 35 משפחות שכולות והעניקו להן את הספר "זיכרון טעמים", שעליו הם עבדו יחד במשך חודשים. פרויקט "זיכרון טעמים", ספר מתכונים לזיכרון והנצחת חללי מערכות ישראל ממרחב הגליל התחתון ועמק הירדן, נולד במועצה האזורית הגליל התחתון, שבה מקיימים זה שנים מיזמים דומים עם קבוצות שונות באוכלוסייה. בשנה שעברה היו אלה האזרחים הוותיקים.

המיזם הנוכחי הוא מיזם תרבותי רב־דורי, המחבר בין משפחות ממקומות שונים וילדים צעירים ושם במרכז את החיבור החינוכי והטיפולי. הרעיון המרכזי הוא חיבור למשפחות שכולות - לא רק ביום הזיכרון אלא בכל ימות השנה, במטרה ליצור קשר קהילתי מחבק. במפגש עם המשפחות השכולות הילדים והמלגאים למדו על החייל דרך תחביביו, המוזיקה שנהג לשמוע והאוכל שאהב. לבסוף כולם בישלו יחד את המאכל האהוב עליו. המתכונים נאספו ונכתבו בספר מתכונים ייחודי.

"אחת האמהות השכולות אמרה שהעובדה שהגיעו אל ביתה חבר'ה צעירים והם בישלו יחד - עשה לה טוב", מספרת הדס אלעד, מנהלת מרכז צעירים במועצה האזורית הגליל התחתון. "היא סיפרה שכבר לא מגיעים כמו פעם לבקר, ואז קלטתי שלעתים - ולא במתכוון - אנחנו שוכחים מהמשפחות השכולות במהלך השנה. מפחדים לגעת בהן מחשש שייפגעו".

"אני חייב לומר שבהתחלה חששתי מהסיטואציה", מודה דרור שליידר, בן ה־36, סטודנט ומלגאי מפעל הפיס. "אתה לא יודע איזו משפחה תפגוש, וצריך להפגיש נער צעיר עם השכול. הרעיון הזה העלה אצלי הרבה סימני שאלה, אבל למזלנו אלעד, האח השכול שפגשנו, סייע לנו רבות".

אלעד קורנפיין הוא אחיו של עודד, בן קיבוץ האון שנפל בקרב בג'נין בשנת 2002. אלעד איבד מספר שנים לפני כן אח נוסף, ערן, שנהרג בתאונת אופנוע בזמן שהיה בטיול בתאילנד. "יש משהו בעבודה עם אוכל שהוא התעסקות עם החיים, והוא נורא מנחם", מסביר דרור. "התחברנו שלושתנו לדברים שעודד אהב, וההכנה הייתה כיפית ושמחה. אלעד הוא גם מסעדן, אז זה למעשה המגרש הביתי שלו. הפרויקט שחרר את המתח ואפשר שיחה קלילה".

דרור, תומר - הנער שהוא חונך - ואלעד הכינו את השניצל הווינאי שעודד אהב. בסיום הפרויקט, כשהגיעו להעניק את הספר, אלעד דפדף ומצא שגם משפחתו של גיא בוילנד ז"ל, השתתפה בפרויקט. בוילנד, מקיבוץ גינוסר, שנהרג במבצע צוק איתן, קיבל בשנת 2009 מלגה למוזיקאים צעירים שמחלקת מדי שנה משפחת קורנפיין לזכר בניה. עיון בספר הנפלא גרם גם לעליזה חן־פפו להחסיר פעימה מהתרגשות. היא גילתה שבנה חן, שנהרג בתאונה מבצעית ב־1985, נולד בדיוק בתאריך שבו נולד איהאב ח'טיב בדר, מהכפר מג'אר, שמשפחתו הנציחה באמצעות מתכון בספר, 22 בדצמבר.

"אני חייבת ליצור איתם קשר", סיפרה עליזה. "זה לא מותיר לי מנוח וכל כך מרגש שאפשר היה בפרויקט להביא משהו מאהבה. אני מדברת איתך כעת ומחייכת, כי אוכל מזכיר לי את חן ומראה שהחיים בכל זאת ממשיכים. אני ממוצא בולגרי, ואצלנו בשבתות נהוג לאכול בורקס עם ביצה קשה. חן אהב דברי מאפה, אז הייתי נותנת לו שייקח לצבא כמו כל אמא". את עליזה ליוו בפרויקט המלגאית אדווה עטיה, סטודנטית לכלכלה וניהול במכללת עמק יזרעאל, ואלמוג בת ה־10, שלושתן מתגוררות ביישוב גבעת אבני, ושלושתן עמדו ליד התנור כדי לאפות בויקוס של בולגרים, שחן כל כך אהב.

"לא ידעתי אם אלמוג תבין, בגלל גילה הצעיר, את הרגישות שבמפגש, אז הכנתי אותה ושאלתי אם היא מוכנה", מספרת אדווה. "אלמוג דווקא מאוד רצתה ובגלל אופייה החברותי של עליזה, לא שררה אווירה של עצב, ומסתבר שהן גם מצאו נושא שיחה משותף, שתיהן אוהבות דברי יצירה". עליזה גילתה לשתיים, במהלך השיחה, ששירו של יוני רועה "פרי גנך", אחד משירי הזיכרון היותר מוכרים, נכתב למעשה עליה. רועה למד עם בנה חן, בבית הספר היסודי בנתניה. "עליזה סיפרה על עצמה ועל האופן שבו היא מתמודדת ביומיום ומנציחה את בנה במהלך ימות השנה", מספרת אדווה.

פרויקט ''זיכרון טעמים'' (צילום: שני הדר)פרויקט ''זיכרון טעמים'' (צילום: שני הדר)

זה התחיל בשניים־שלושה מפגשים בין הסטודנטים והמשפחות, ויש כאלה שהקשר ביניהם המשיך הלאה. כזה הוא סיפורה של נופר איפרח, מטבריה, סטודנטית לביוטכנולוגיה במכללת תל־חי. במשך שנים נופר התמקדה בעיקר בלימודיה והייתה פחות מעורבת בנושאי החונכות, עד שחברה קרובה המליצה לה להגיש בקשה למלגה שמעניק מפעל הפיס.

נופר הגיעה לבית משפחת ענוים במושב ארבל מלווה באלה, ילדה שמתגוררת אף היא במושב. "לשני המפגשים הראשונים הגעתי לבד", נופר מספרת. "לקראת המפגש השלישי הכנתי את חביבה שאגיע עם אלה. ההכנה לא הייתה פשוטה, אבל המפגש עצמו היה מרתק. אישית לא חששתי, כי אני מכירה את השכול מהמשפחה שלי".

רק שהמפגש בין נופר לחביבה, שאיבדה את בנה אלון במלחמת לבנון הראשונה, היה אחר. "נשארתי איתה בקשר גם בסיום הפרויקט", מספרת הסטודנטית. "היו לי שני מפגשים בשבוע עם אלה, התלמידה, אז לפחות פעם אחת הייתי מגיעה גם לחביבה, ואם לא - אז מתקשרת, שואלת לשלומה. לקחתי את הפרויקט אישית אולי בגלל שאין לי סבתא וסבא. המיזם הזה תרם לי מאוד".

כל הסטודנטים מרגישים שפרויקט "זיכרון טעמים" הוא הרבה מעבר להתנדבות. "מלגת מפעל הפיס עזרה לי בצד הכספי", מודה אדווה. "אבל היום אני יודעת שהמלגה אפשרה לי להיחשף לעולמות אחרים: העזרה ההדדית, הילדים שצריכים את התמיכה הנפשית, הלימודית והחברתית".
דרור הוא המלגאי המבוגר בחבורה ובקרוב גם עומד להתחתן. "אני עובד כרכז של הוסטל לנוער בסיכון, ואת התואר התחלתי מאוחר. עבודה עם נערים וחינוך זה משהו שאני עושה ביומיום. זו עבודה עם הרבה נשמה, המלגה אומנם מסייעת מבחינה כלכלית, אבל התרומה הרגשית לכל הצדדים המעורבים היא עצומה".  

"כשפרצה הקורונה התבטלה השקת הספר", מספרת הדס אלעד, מנהלת מרכז צעירים במועצה האזורית הגליל התחתון. "רצינו לעשות אירוע שבו המשפחות יביאו את המתכונים והאוכל, כולנו נאכל ואחרי זה נחלק את הספר. אז במקום ההשקה הגענו לבית המשפחות, והאמת, זה היה שבוע קשה מבחינה רגשית. אתה מביא מוצר ואתה לא יודע מה תהיינה התגובות. במקרה שלנו הספר התקבל בהתרגשות גדולה". 

תוכנית המלגות של מפעל הפיס בשנת 2006 הקים מפעל הפיס את פרויקט המלגות. הפרויקט נולד מתוך רצון לחזק את דור העתיד ולסייע לצעירים מאוכלוסיות מגוונות בחברה לרכוש השכלה גבוהה ובמקביל לתרום ולסייע לחברה הישראלית. השנה הגדיל מפעל הפיס את מספר המלגות באופן דרמטי, והוא יחלק 30 אלף מלגות לצעירים אשר יתרמו לקהילה כ־4 מיליון שעות התנדבות במגוון תחומים, במטרה לחזק את הקהילה שבה הם פועלים ולסייע לה.