בדיוק היום, בתאריך העברי, י"ג בסיוון, התאריך הנחשב אצלו לפחות, חוגג פרופ' ישראל אומן, חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 2005, את יום הולדתו ה־90. מי שמצפה למצוא איש שמתקשה לתפקד, יתבדה מהר. פרופ' אומן מטייל בארץ וממשיך לעבוד. הוא הקדים את הפגישה שלנו בשעה, כי אחריה הייתה לו פגישה נוספת. הזמן קצר ומתברר שהמלאכה מרובה.
"בפרקי אבות אומרים שבן תשעים לשוח", סיפר כשהתיישבתי במרחק ביטחון ממנו, בסלון ביתו שבירושלים. "בוא נראה מה שאביגדור שנאן כותב על זה". אומן שלף את ספרו של פרופ' שנאן, שכתב פירוש חדש לפרקי אבות. הוא דפדף קצת בספר עד שמצא את מבוקשו. "שנאן כותב בן תשעים לשוח, שגופו של הגבר מתכופף, שח בשל זקנתו".
אומן שלח תמונה שלו במדי טייל. "זו לא תמונה טובה במיוחד, אבל היא מראה למה אני מתכוון", הסביר. "כתוב במשנה 'בן חמש למקרא, בן עשר למשנה, בן שלוש עשרה למצוות, בן חמש עשרה לתלמוד, בן שמונה עשרה לחופה, בן עשרים לרדוף, בן שלושים לכוח, בן ארבעים לבינה, בן חמישים לעצה, בן שישים לזקנה, בן שבעים לשיבה, בן שמונים לגבורה ובן תשעים לשוח'".
מיד רואים שמדובר באיש שלא משאיר אבן בלי להפוך אותה. אומן מיהר לארון הספרים ושלף ממנו פירושים נוספים לסוגיה. "'הולך שחוח וכפוף ויש אומרים לשון שוחה עמוקה'", נתן הסבר נוסף. "זאת אומרת מתעמק בדברים. בוא נראה מה אומר על זה תפארת ישראל. הוא אומר גופו שחוח, כמו כולם, ויש הגורסים שזה מהמילה 'שיחה'. זאת אומרת שבמקום להתעסק בעשייה הוא מדבר בתורה ומצוות".
"באוקטובר 1956 עלינו לישראל, זה היה ביום השלישי של מבצע סיני" סיפר, "זוכר שנסענו מנמל התעופה לירושלים במונית ללא אורות, כי פחדו שהמצרים יפציצו. זה סיפור העלייה שלי ונקודת מפנה חשובה בחיי. שם עשיתי את הדבר הנכון. אני רואה היום הרבה אנשים טובים ומוצלחים, שאני מאוד מכבד, חלק התפללו איתי בבית הכנסת. אמריקאים, אנגלים שלא עשו את אותו מסלול. כל חייהם רצו לעלות, אבל הגיעו לישראל רק בפנסיה. זה פספוס ואני, ברוך השם, לא פספסתי".
פרופ' אומן נולד ב־1930 בפרנקפורט שבגרמניה. שלושה חודשים לפני ליל הבדולח, באוגוסט 1938, משפחתו הבינה שכדאי לעזוב והיגרה לארצות הברית. "השתייכנו לקהילה החרדית בפרנקפורט שהתנגדה לציונות, כמו קהילות חרדיות רבות באירופה", סיפר. "הם היו אנטי־ציונים מהסיבה שהציונים היו חילונים, אבל כשאני אומר חרדים, זה לא אלה שרואים היום במאה שערים או בבני ברק. לא עם הפאות והזקנים הארוכים כמו שיש עכשיו, אלא מודרניים במראה. אלה היו אנשים שהתפרנסו מעמל כפיים. אבי היה סוחר הבדים, הסיטונאי, הגדול בפרנקפורט, אבל גם כשעברנו לארצות הברית המשכנו להתנגד לציונות. רק אחרי מלחמת העולם, המאבק לקום המדינה תפס אותנו והפכנו לציונים נלהבים. אחי הגדול משה עלה לפניי, ב־1950, ועשה קריירה מזהירה במשרד החוץ".
פרופ' אומן מזוהה מאוד עם הציונות הדתית. הוא ביקר בזמנו באופן חריף את תוכנית ההתנתקות, תמך בבית היהודי. כשנפתלי בנט ואיילת שקד החליטו בחודש נובמבר 2018 לא להתפטר מהממשלה, בנט אמר במסיבת העיתונאים: "אמר לי אתמול פרופ' אומן, אוהב ישראל ואב שכול שאיבד את בנו במלחמת לבנון הראשונה, 'נפתלי, אל תתפטר'. שאלתי אותו 'למה? הרי לפי תורת המשחקים זה מנוגד בדיוק למה שאני צריך לעשות. זה הפוך ממה שאמרת לי לפני ארבע שנים. זה יקשה עליי במו"מ בפעם הבאה מול נתניהו'. ואז ענה לי הפרופסור 'זה נכון, אבל המדינה חשובה יותר מהכל'".
אותה עצה לא עזרה הרבה לבנט ושקד, בחודש יוני 2019 נתניהו פיטר את השניים, ובממשלה הנוכחית הם אנשי אופוזיציה מובהקים. "לאחרונה לא דיברתי עם נפתלי, ומה לעשות, לפעמים צריך להיות באופוזיציה", פרופ' אומן משוכנע. "צריך להישאר עם העקרונות. השאיפה להיות בפנים ולאחוז בכוח בכיסא היא לא תמיד חיובית. אופוזיציה היא לא סוף העולם".
פרופ' אומן הוא איש האוניברסיטה העברית בירושלים. הוא לוקח אותנו להיסטוריה, לראשית ימי המוסד, אל יהודה לייב מאגנס, שהיה נשיאה הראשון של האוניברסיטה העברית. מאגנס היה איש תנועת ברית שלום, שהוקמה ב־1925 על ידי קבוצת אינטלקטואלים יהודים ודגלה בהקמת אוטונומיה דו־לאומית, שבה יהודים וערבים יהיו שווי זכויות תחת השלטון הבריטי, בדרך להקמת מדינה דו־לאומית בארץ ישראל.
את דעתו הנחרצת נגד מערכת המשפט פרופ' אומן אומר בלי להסס, בטח כשבזמן ששוחחנו הכותרות הדהדו על תחילת משפטו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו. "זה פספוס גדול שנתנו את תפקיד שר המשפטים לאנשי כחול לבן", הוא משוכנע. "לדעתי, הרבה יותר חשובים שר המשפטים והמערך המשפטי מהחלת החוק הישראלי על חלק מהשטחים. זה הדבר העיקרי".
פרופ' אומן הושיב אותי בצדו השני של הסלון בגלל כללי הזהירות שהציבה בפנינו סכנת הקורונה, שקצת האטה את קצב חייו. למרות זאת אומן הוא פעלתן. כששאלתי מהם תחביביו, סיפר שעד לפני כמה שנים אהב לעשות סקי, אבל גם היום הוא ממשיך לצד לימודי תורה לטייל, לטפס, לבשל.
זוכה פרס הנובל, שתחום מחקרו העיקרי הוא תורת המשחקים, נשוי בשנית. לפני 22 שנים הוא איבד את אשתו אסתר והתחתן עם בתיה אחותה. "חשבתי שזו פירמה טובה", צחק. יש לו חמישה ילדים, 21 נכדים ו־28 נינים.
"לא חשבתי שאחיה בזמן מגיפה, אבל זה מעניין עד כמה אנחנו עומדים חסרי אונים למרות ההתקדמות האדירה של המדע", חייך. "אנחנו מבינים את הגנום, הלמידה שלנו מעמיקה, עד שבא משהו כזה ומבהיר שאנחנו בעצם לא מבינים כלום. אני חושב שהקדוש ברוך הוא רוצה להגיד 'רבותיי, אתם מתרברבים, קצת ענווה'".
"יש בתורת המשחקים, או בתורת ההחלטות, עניין של טיפול במצבי אי־ודאות, והכלל הוא שצריך לקחת בחשבון את ההסתברות שיהיה לא טוב ולשלב בה את גודל האסון במקרה כזה" הסביר אומן, "גם אם ההסתברות זניחה, צריך לקחת אותה בחשבון ואת זה אנשים לא מבינים. מנקודת הראות שהייתה לפני חודשיים הייתה יכולה להיות כאן מגיפה עם עשרות אלפי מתים, אז לבוא עכשיו ולהגיד 'הוא לא עשה נכון מפני שיש פחות מתים'. אני לא מקבל את זה. גם אחרי מלחמת המפרץ אמרו 'לא היה צריך מסיכות אב"כ, כי לא הייתה מתקפה כימית'. טיפשות, הרי הסיבה שלא היו טילים כאלה היא גם בגלל שהיינו מוגנים ולא היה לעיראקים טעם לנסות. זה לא נגדך אישית, אבל אנשי התקשורת נוהגים להיות חכמים אחר מעשה".
התרעות פיקוד העורף