העיתנואי בן כספית התראיין הבוקר (שישי) לתוכניתו של ניסים משעל ב-103FM והתייחס לכך שבמאמרו הבוקר ב"מעריב", הוא מכנה את בנו של ראש הממשלה, יאיר נתניהו, כ"ראש הקנוניה של הביביסטים שמנסים לעקור את אבני היסוד של המדינה": "אני השוויתי את זה קצת לכדורגל - תחום שאני בקיא בו יותר ממהממוצע -  כשאוהדי האולטראס בכדורגל, האוהדים של הגרעין הקשה, מעודדים או קוראים את קריאותיהם או שרים את שיריהם במגרש, יש אחד שעומד מולם, אגב בגבו למגרש, הוא לא רואה את המשחק, אבל הוא בעצם המנצח והוא נותן את האות מה עכשיו צועקים ומה עכשיו עושים ומה עכשיו מתופפים, וזה אותו דבר".

לדבריו, "פשוט רק צריך לעקוב אחרי הטוויטר של יאיר נתניהו, לראות איך הוא מקומם ומרחיק ומוציא ומביא, ומתקוטט, אגב עם ביביסטים מוכרים, נניח ינון מגל, אנשים שמזוהים מאוד עם המחנה של נתניהו. וכל אחד שמעז לחרוג כמלוא הנימה מהשורה או מהחליל שמנוגן בבלפור, מיד מקבל את שלו והופך לסייען של כוחות השמאל והקרן החדשה ומה שאתה רוצה ולא רוצה.

"אם תוסיף לזה את הציוצים שלו המפורשים נגד בעצם שומרי הסף, הוא מגיע לשיאו בדרך כלל כשמדובר במנדלבליט, מציג אותו בדמותו של דון קורליאונה, אז תקבל פה מישהו שהוא בעצם מחולל את כל ההתקפה הברוטאלית שאנחנו רואים בשנה-שנתיים האחרונות על כמעט כל המוסדות של הממלכה, על המשטרה, על הפרקליטות על יועץ משפטי, על מה שאתה רוצה, וכל העסק הזה מאורגן. ואני חושב שיאיר נתניהו הוא אחד מנותני הקצב והטון שלו", הסביר.

אבל הוא אזרח המדינה ומותר לו להביע את דעתו, אתה חושב שאבא שלו מודע לזה? הוא המוציא לפועל שלו?
"זה שאבא שלו מודע, זה ברור, השאלה היא עד כמה אבא שלו שותף בתהליך קבלת ההחלטות לפני שהציוץ מצוייץ - חלק מהציוצים בכלל מצוייצים בשעות הקטנות של הלילה - ועד כמה זה בעצם לא אחר כך מזעור נזקים אחרי שהציוץ מעורר את הסערה התורנית, וזה מציב בעצם את אבא שלו בפני עובדה. בגדול, אני חושב שאסטרטגית זאת שיטה נהדרת, 'מצד אחד זה לא אני', והוא מדגיש כל הזמן, 'יאיר הוא אדם מבוגר, הוא עומד בזכות עצמו והוא מחזיק בדעותיו, ומה שהוא מצייץ לא אומר בהכרח שזה מה שאני חושב', מצד שני הוא כן נתפס כ'בן של', כאיש החזק בבלפור. ובעצם כל אלה שנמצאים ימינה לנתניהו, ואולי אפילו ימינה חזק לנתניהו, רואים ביאיר נתניהו את נציגם בבלפור, ואז בעצם אתה הולך עם ומרגיש בלי".

כלומר הוא המוציא לפועל?
"סוג של, אבל בחלק מהפעמים אני לא חושב... למשל הדוגמה הכי טובה, זה שכשהוא צייץ בנושא הקורונה, 'אני מאחל שכל הזקנים שימותו מהקורונה יהיו מהמחנה שלכם', אפרופו השמאלנים, אם הוא היה שואל את אביו, מהיכרותי, אני חושב שאני מכיר את אבא שלו אפילו לפניו, כי אנחנו עוקבים אחרי נתניהו מ-1988, אני לא חושב שזה ציוץ ברוחו של נתניהו האב, ונדמה לי שאפילו הוא נמחק או שציוץ אחר נמחק. אבל בעיקרון כל הקונספט הזה, זה מה שנקרא, הדופן הימנית שלי זה הבן שלי, אני לא בהכרח תומך בהכול, אבל כל מי שחושב שיש פה דיפ סטייט מרושע שמורכב מכל מיני מנדלבליטים שנשתלו כאן על ידי החמאס, אז הוא מקבל את ליטרת הבשר שלו על ידי הבן".

כמומחה לנתניהו, אתה יכול להצביע על נקודת המפנה שהובילה אותו להחלטה, כפי שאתה כותב, לנתץ את המערכת על יושביה, לשרוף את המועדון?
"אני חושב שיש לנו כאן 2 קווי פרשת מים, הראשון הוא 2015 בבחירות שבהן הביא נתניהו ניצחון אדיר כנגד כל הסיכויים ובהפתעה, כשיצחק הרצוג מוביל את הסקרים עד היום האחרון, כולל היום האחרון, ונתניהו מנצח בהפרש של 6 מנדטים. זה הניצחון שבעצם פירק את מערכת האיזונים והבלמים של נתניהו, גרם לו להאמין שהוא בן אלמוות, לא בן תמותה, יכול לעשות כל מה שהוא רוצה, ושם הוא התחיל את כל המרוץ ההיסטרי שלו גם בכל הסיפור של פרשת 4000 וההשתלטות והריסוק הסופי של התקשורת, ולעשות כל מה שעולה על דעתו בלי הזהירות הטבעית והחששנות שאפיינה אותו".

בן כספית (צילום: אבשלום ששוני)בן כספית (צילום: אבשלום ששוני)

כלומר הוא בכוונת מכוון שורף את המועדון?
"לא, בחירות 2015 הביאו אותו להסתבכות הפלילית, כשהוא התחיל להסתבך בהסתבכות הפלילית, שהתחילה כחקירה, שהפכה לבדיקה, שהפכו לכתבי אישום, שהגיעו לכדי פתיחת משפט, ככל שגובה ההימור בקופה היה גדול יותר, נתניהו, במקום לחתור להסדר ויציאה מכובדים, העלה גם הוא את גובה ההימור. אני חושב שזה בגלל שאצלו בבית יש מיליטנטיות גבוהה מאוד ואף אחד שם לא היה מעלה על דעתו להתחיל לנהל משא ומתן עם היועץ על פרישה בכבוד, על סגירת תיק, על חנינה, על עסקת טיעון, ובעצם הדרך שהוא בוחר בה, כמו שאמר הנשיא ריבלין בשיחות סגורות לפני שנתיים-שלוש - לשרוף את המועדון. המודל שלו זה טראמפ. הוא ראה את הקמפיין של טראמפ ב-2016, אחרי שהוא ניצח פה, טראמפ עוד לקח את תיאורית הכאוס כמה צעדים קדימה וניצח, ואגב אסור להגיד, הוא לא טעה, נתניהו צודק. נתניהו לשיטתו, מה שהוא לא עושה, שום דבר לא נתפס עליו כבר, הכול כבר מגולם במחיר. אתה רואה שהוא רק עולה בסקרים. חלק מהציבור השתכנע שתופרים לראש הממשלה תיקים, ומבחינתו הוא בעצם נמצא היום במצב שהוא תכנן להיות בו".

השבוע חשף עמיתינו אביעד גליקמן ב'חדשות 13' שרשות המיסים דורשת 600 אלף שקל מנתניהו עבור הוצאות אחזקת הבית בקיסריה. הוא מחפש פתרון יצירתי איך לא לשלם את הכסף. גם הפעם לדעתך הוא יצליח לחמוק?
"אני לא מוציא את זה מכלל אפשרות. שיא החוצפה, שבתגובות של לשכת ראש הממשלה ושל מיקי זוהר נאמר: 'מעולם לא נדרש סכום כזה על ידי רשות המיסים מאף ראש ממשלה', וזו פשוט זעקת קוזאק נגזל קלאסית, כי מעולם אף ראש ממשלה לא השית את הוצאות הבית הפרטי שלו על המדינה. אף אחד לא אילץ את המדינה להוציא מאות אלפים, אם לא מיליונים, על הווילה הפרטית שלו. כמו שאף אחד לא אילץ את המדינה, או לפחות גרם למדינה או לפחות זרם עם המדינה שמציבה מאבטחים, רכב שרד ונהג לכל אחד מבניו. הבנים של שרון לא אובטחו, הבנים של אולמרט לא אובטחו".  

אז אתה מעריך שבסוף הוא יצטרך לשלם את זה?
"אם הייתי צריך להמר בכסף, אז הייתי מהמר שיימצא פתרון, כמו אגב, בפעם הקודמת מיקי זוהר הוביל את המהלך לשדרוג שכרו של נתניהו, לא להוריד את הגילום של זקיפת המס על הרכב של נתניהו, אגב שם הם צדקו כי הרכב באמת מאוד יקר, ולא הוא אשם שהוא נוסע ברכב משוריין, והוא ימצא. שמע, הוא כבר עשה דברים יותר לא יאומנו מהעניין הזה של לא לשלם את המס".

כלומר הוא ימצא פתרון...
"פתרון יצירתי כלשהו".

בדרך כלל נתניהו זהיר מאוד בנושאים ביטחוניים. האם הוא ילך לדעתך למהלך סיפוח גם במחיר של מהומות ואולי גם אינתיפאדה בשטחים?
"נתניהו בדילמה לא פשוטה. הוא מבין שהוא נקלע לסיטואציה מורכבת. הוא שומע את האזהרות לא רק של גורמי ביטחון, אלא גם של בעלי בריתו במפרץ, הוא שומע את המלך עבדאללה, הוא שומע אפילו שרים בממשלתו, הוא שומע את זה שטראמפ לא פנוי עכשיו, אין לו קשב לזה, וממה שאני יודע קושנר ומלניה לא תומכים בסיפוח עכשיו, נשיא מצרים, הוא יודע... עכשיו מצד שני יש לו גם את הימין, זה דבר שהוא לא תכנן".

לכן, לאן הוא יוביל לדעתך?
"א', אני לא יודע, ואני חושב שאף אחד לא יודע. ב', כי אתה יודע, גם האנשים שיושבים איתו עוד לא יודעים לאן מועדות פניו, לדחות את כל הסיפור, לחכות לבחירות בארצות הברית כדי לא להפתיע או להציב עובדה בפני ביידן, לספח הכול עכשיו או ללכת להצהרה מפא"יניקית - לספח נניח סיפוח הצהרתי של גוש עציון או אריאל או גם וגם, ללכת לאיזה שהוא אזור של קונצנזוס, לעשות את זה, להיכנס להיסטוריה כמי שסיפח והוסיף והגדיל את שטחה של המדינה. אבל באותה נשימה הוא גם נכנס להיסטוריה אחרת, היסטוריה של מי שקיבל את תוכנית המאה שכוללת מדינה פלסטינית. לקח לו 11 שנה למסמס את נאום בר אילן ולהמית מות נשיקה ברעל את כל המשא ומתן עם הפלסטינים, עכשיו הוא בעצם חוזר לזה. אז הדילמה היא לא פשוטה".