לאחרונה פרסם משרד הביטחון מחקר שנערך לפני שנים במחלקת ההיסטוריה של צה"ל על ידי ד"ר רפאל יקר, שעודכן ועבר עריכה על ידי אל"ם בועז זלמנוביץ. הספר, "הקרב בסולטאן יעקוב", שיצא לאור בהוצאת מודן, מבוסס על תחקירים ומחקרים שהיו סודיים הרבה שנים, ועל תמלילי כלל השיחות בכל רשתות הקשר בכל הרמות בזמן ההכנות לקרב ובמהלכו. הפרסום החדש של צה"ל מפריך באופן שאינו משתמע לשתי פנים את עיקר ההאשמות כלפי ברק.
מזכיר את קרב המיתלה
"זה המקום לומר: קרבות שמסתבכים יוצרים מחלוקות כואבות שנמשכות שנים, לעתים בין חברים לנשק שלחמו שכם אל שכם ונתנו הכל. הגיבורים האמיתיים של אותו לילה והבוקר שאחריו הם לוחמי ומפקדי גדוד 362 ולוחמי חטיבה 645 בפיקודו של אל״ם אמציה אטלס, שנשלחו לחלץ את הגדוד ולחמו בגבורה בתנאים שלא הם יצרו אותם. ובמחיר כבד. הם ואיתם משפחות הנופלים והנעדרים - נושאים איתם את המחיר יום־יום. הלב שלי איתם. יש לציין בייחוד את רס"ן עמי זגגי, קצין המבצעים של עירא, שהעיר ביוזמתו את האוגדונר גיורא לב בשלוש לפנות בוקר, דיווח לו על המתרחש והניע בכך את תהליך החילוץ.
"מכיוון שאתה, באופן עקבי ולאורך הרבה מאוד שנים, קנית לעצמך מעמד של חוקר אובייקטיבי, אף אחד אינו חושב שיש לך אינטרס אישי, ואני נוטה להניח שמה שכתבת עליי משקף את מיטב הכרתך - אני מבקש לדעת על סמך אילו עוגנים קבעת בעבר שאני אחראי לכך שבפקודה שקיבל עירא נקבע שהמתחם המכונה 'משולש טובלנו' ריק מכוחות אויב?".
"שעה מאוחר יותר, ב־19:15, חצי שעה לאחר שעדכן אותי, הוא חזר ודיווח לתא״ל גיורא לב ולמפקדו של עירא, מח"ט 399 אל"ם מיקי שחר, כי חטיבתו פרוסה על מזרח ג'בל ערבה עד פינתו הצפון־מזרחית בג'בל מוזיבלה, שחולש ממרחק של 400 מטר על כל 'משולש טובלנו' ומעבר לו. כמו כן דיווח להם ריבקין שהוא שולט על השטח שלפניו ממזרח 'עד כמעט המשולש (טובלנו - א"מ) ואפשר להגיד גם על המשולש', וכי האזור נקי מאויב. המידע על דיווחים אלה נמצא ברשתות הקשר, ועליו לא יכולה להיות מחלוקת. בספר מצוין אגב כי פלוגה ל', בפיקוד סרן הדר קרני מחטיבתו של ריבקין, זיהתה עוד בשעות אחרי הצהריים רק"מ (רכב קרב משוריין) סורי כשני קילומטר מהם, על ציר ׳טונשקה׳, שבו נחפר חלק ממתחם הנ"ט הסורי ומשם ספג הגדוד של עירא בהמשך הלילה את מכת האש הראשונה מהסורים. לפי ד"ר יקר, ריבקין לא העביר מידע על חילופי אש אלה למפקדיו".
"ולבסוף, אתה בעצמך, אורי, פרסמת שבזמן השמדת הסורים על ציר 'מיכה' מהמקום שבו נמצאו ריבקין ופקודיו, הלכו קצין המודיעין של חטיבתו, ששירת איתך בצנחנים, רס"ן ישי הוברמן והקשר שלו, לאורך הרכס צפונה, הגיעו מעל משולש 'טובלנו' והבחינו בעמק המשולש ובמדרונות משני צדדיו בכוח סורי. משך את תשומת לבם רכב רוסי BMP שעליו היו מותקנים טילי סאגר משוכללים נגד טנקים. הוברמן לא הצליח לדווח על כך לקמ"ן האוגדה, תמיר ברשד, אך הוא דיווח בפירוט למפקדו הישיר נחמן ריבקין, שמשום מה לא דיווח זאת הלאה".
"ביחס לגרסה שלך, ריבקין אמר לי לקראת המפגש שלנו כך: 'ברק יודע מה היה, אך זה לא מעניין אף אחד. הוא יודע לצאת מכל דבר בצורה הכי טובה. חבל על הזמן. על אהוד ברק יש לי בטן מלאה, על הרבה טעויות ושטויות שעשה במלחמה. אתה יכול לקבל עליו, ולא רק ממני, ספר שלם'".
מתח בין מודיעין למידע
"מידע זה נמסר מהשטח למרכז המודיעין של פיקוד הצפון. אל"ם עודד ברלי חקר אחרי המלחמה כקצין בודק את המחדל המודיעיני בפרשת סולטאן יעקוב, ונחשף לרישומי השיחות. מעניין שהדוח שלו לא נחשף בפני ד"ר יקר ולא נכלל בספר החדש. כמפקד סיירת מטכ"ל בעבר, שהיא סיירת מודיעין, וכראש אמ"ן אחרי שנה, היית אמור, לעניות דעתי, להתחשב במידע המודיעיני הרב ולא בדיווח של מח"ט שהכרת אותו כחייל. בדיון שהיה לכם בחפ"ק הגיס אחרי הצהריים טענו הקמ"ן הבכיר של יאנוש, אל"ם אילן ויכסלבאום, וקמ"ן החפ"ק שלך, סא"ל אורי זכאי, שמשולש 'טובלנו' מאויש בכוחות רבים. מדוע לא התחשבת בחוות דעתם?".
"אני זוכר היטב שלפנות ערב אכן העלה הקמ"ן סא"ל אורי זכאי את הערכתו שב׳טונשקה׳ יש כוח ממוכן. אבל הוא עשה זאת מניתוח מצרף ידיעות שלא ברור לאיזו שעה הן תקפות, ובידינו, בגיס ובאוגדה 90, היה אז הדיווח החוזר של ריבקין שפרוש לדבריו זה ארבע שעות מעל השטח הזה ומתאר נסיגת כוחות סוריים אחר הצהריים ואחר כך במהלך הלילה. בשעה 19:12 הוא מתערב בשיחה בין מפקד האוגדה גיורא לב, שבדיוק מוריד אל המח"ט מיקי שחר את הפקודה, וממליץ למח"ט 399: ׳יש הרבה כלים עומדים עזובים לאורך הציר. אל תתייחס אליהם׳. הוא מסביר שהוא נמצא ׳על כל הרכס עד ה'אדום' (נקודת ציון במפת הקוד) שמעל 69 (ג׳בל מוזיבלה)׳, פירושו של דבר שהוא שולט באש הרבה מעבר ל׳משולש׳ צפונה.
"וריבקין מסכם: ׳כך שכל השטח כרגע פתוח ובשטח הזה עוד יש הכלים... עזובים... כמה שיותר לצפון. ואז תתיישב על כל העסק הזה. אני שולט על כל קו הרכסים המזרחי מעליך בצורה הכי טובה שיכולה להיות. אל תדאג'. מח"ט 399 משיב: ׳אני לא מודאג. אנחנו נגיע', והשאר היסטוריה. ואומר את זה מח"ט שמדבר מהשטח ב־1982. לא חייל בסיירת מטכ"ל בהתשה ב־1969. קשה אולי להאמין אבל לא היה אז GPS ולא הייתה העברת חומר צילומי בזמן אמת לכוחות לוחמים.
"ושוב, באשר למודיעין: יש להבדיל בין הכנות להתקפה יזומה, שבה מוביל המודיעין הזמין טרם קרב, שביסודו הוא יציב עד פתיחת הלחימה, לבין ניצול הצלחה במהלך מערכה. במצב כזה המודיעין, בטכנולוגיה שהייתה זמינה ב־1982, עלול להיות מיושן ומפגר בשעות ארוכות אחרי המציאות. והמידע שמתקבל ממפקדים בשטח הרבה יותר רלוונטי.
"יומיים לפני שהחלה המלחמה קיבלתי הודעה שרפול הזעיק מארצות הברית את יאנוש כדי לפקד על הגיס ושאני אצטרך להיות סגנו. קיבלתי את זה. יאנוש היה בכיר ממני בכל היבט אפשרי. הוא היה אלוף הפיקוד עד זמן לא רב קודם לכן. לגיס היה מטה שאני קיבלתי מבריל. עוד כשהיה בדרך ארצה, התייצבו אצלי או הודיעו לי בטלפון קצינים בכירים שעבדו עם יאנוש בעבר, כמו עמרם מצנע שאותו מינה יאנוש לראש מטה, והקמ"ן אילן ויכסלבאום, שהם מצורפים לגיס. אלה היו אנשים מצוינים ובעלי ניסיון אבל שחלקם לא הכיר את התוכניות של הגיס. ולחלק מהם זו הייתה פתאום ׳ירידה׳ כאילו אחורה אל תוך מפקדה ׳רזה׳, שצריכה לפעול בכפיפות לפיקוד. המצב הזה בלט בעניין המודיעין. הגיס לא אסף מודיעין אלא קיבל אותו מפיקוד הצפון, כשבמקביל הורידו את אותו מודיעין גם לאוגדות. לאוגדות הייתה יותר אפשרות להשלים את המודיעין שקיבלו, כי לאוגדות היו כוחות בשטח שהם עיניים בשטח לפנים והיו להם גדוד מודיעין עם תצפיות. לגיס לא היה שום יתרון על האוגדות וביצירת תמונת מצב מודיעינית אפילו היינו חלשים יותר".
"השיח איתי היה תמיד מנומס ומכבד, אבל באופן מעשי הוא הטיל את כל תפקידי הביצוע על אנשים שהביא איתו. יאנוש היה אישיות כריזמטית, חריגה משהו וללא ספק אחד מהבולטים במפקדי השדה שהיו לצה"ל. הוא סמך עליהם והיה רגיל לעבוד איתם. לא ראיתי סיבה או טעם שלא להשלים עם המצב. לא הייתי חלק מהמערכת האנושית הזו. לא היה לי קשר אינטימי עם האנשים שהביא יאנוש, אך במלחמה המטרה המשותפת גוברת על השאלה אם אתה אוהב או לא את הצורה שבה מטילים את העבודה עליך או על מישהו אחר.
"סידרתי לעצמי חפ"ק עם כמה נגמ"שים וכמה קצינים. כלקח ממלחמת ששת הימים ויום כיפור, ידעתי שבסופו של דבר ההזדמנות להבין כל מלחמה חדשה, איך היא נראית באמת ואיך לפעול בתוכה, זה לצאת לשטח ולחוות אותה מקרוב. לכן לקחתי את הנגמ"שים שלי ונעתי בין היחידות הקדמיות, מיחידה ליחידה, שוחחתי עם מח"טים ומג"דים, צפיתי בהם מקרוב מפקדים על יחידותיהם מול אש וחזרתי אחר הצהריים או לפנות ערב לחפ"ק הגיס, לראות איך הדברים מתארגנים למחר. כך נהגתי גם ביום חמישי, 10 ביוני".
"אני ידעתי מראש שאני ממלא מקום. ידעתי שאם תהיה מלחמה, אז רפול בהחלט יכול להחזיר את יאנוש. אין בזה שם דבר לא ראוי או לא תקין. אם היה מגיע דן שומרון לפקד על הגיס, היה לי נוח יותר. אבל אין מה להלין על זה. זה דבר טבעי. זהו".
הפיקוד של יאנוש
"משעה 15:30 אחר הצהריים לערך באותו יום קיימנו קבוצת תכנון בראשות יאנוש להמשך המהלכים. קיבלנו מידע לא מאושר שייתכן שלמחרת תיכנס לתוקפה הפסקת אש. היו ידיעות שדיביזיית שריון סורית מספר 3 תתקוף אותנו ושחטיבה מתנייעת סורית 58 קיבלה פקודה לרדת דרומה ותגיע לצומת 'טובלנו' עם שחר. לנו צירפו בצהריים את אוגדה 880 בפיקוד תא"ל יום טוב תמיר. הרעיון של יאנוש היה שיוסי פלד, שפיקד על חטיבת נ"ט, יתקדם בגזרה המערבית, לעבר כביש דמשק–ביירות. שום כוח ממשי לא עמד מולו והיה לו סיכוי ממשי להגיע לשם. עמנואל סקל יתקדם עם אוגדתו בגזרה המזרחית עד כמה שיוכל קרוב לכביש ביירות־דמשק.
"מכיוון שיאנוש אמור היה לצאת בשעה שש בערב לערך לצפת לדיון עם אריק, רפול, דרורי ומפקדים נוספים, הוא הטיל עליי להורות לגיורא לב לשלוח את חטיבת שריון 399 להתמקם בצומת ׳טובלנו׳ ועם שחר, אם לא תהיה הפסקת אש, להיות מוכנה להתקדם לעבר היעד האסטרטגי. הפכתי למשך כשש שעות למפקד הגיס. גיורא לב טען שלא ניתן להכניס ל'טובלנו' חטיבה וקיבלתי המלצתו שישלח גדוד לבצע שלוש חסימות, אחת מהן ב'מיכה 40' כפי שקבע יאנוש".
"מכאן ברור שלא נתת לאיש פקודה להיכנס ל'משולש טובלנו' כפי שהאשימו אותך, אלא כניסה למשולש ואף צפונה ממנו הייתה כלולה בפקודה של יאנוש. מתי הוא חזר ונטל את הפיקוד?".
"אחרי תקרית זאת התקשר יאנוש לעירא ואמר לו: 'קודקוד "עיתון" (הכינוי ברשת הקשר של גדוד 362 - א"מ), נוע למשימתך, היית צריך להיות שם לפני ארבע שעות. אני במקומך הייתי מבצע את זה לבד, עם ג'יפ, לפני ארבע שעות'. לפי המחקר של ד"ר יקר ואל"ם זלמנוביץ, 'כניסתו של מפקד הגיס לרשת חטיבתית בעיקר בעתות מצוקה, יותר משפגעה בעקרון המדרגיות, שיבשה את ניהול הקרב על ידי הרמות הכפופות. הלחץ שהפעיל מפקד הגיס על חטיבה 399 בלילה היה גורם חשוב לכך שגדוד 362 נע בחופזה ובחוסר סדר צפונה באופן שהיה מגורמי היקלעותו לתוככי המערך הסורי ככוח מפורר. יש לומר כי לחץ כגון זה שהפעיל מפקד הגיס על מפקדי חטיבות הביא לתוצאות דומות ב־9 ביוני בערב, בקרבות עין א־תינה וחווש א־דניבה שבהם לחמו זה מול זה קורס מפקדי טנקים של צה"ל וקורס קציני שריון והיו נפגעים רבים.
"לפני שתיים אחרי חצות הלכתי לישון לאחר יותר מ־50 שעות שלא עצמתי עין. יאנוש החליט על שינוי משימה, החלטה נכונה בנסיבות העניין, ביטל את החסימות, כולל ב׳טובלנו 69׳ והורה לרכז את כל הגדוד אל עבר ׳מיכה 40׳. הוא המשיך לפקד על הגיס במשך כל התקרית בין גדוד 362 לסורים.
"עם חמשת הלוחמים שנהרגו בירי דו־צדדי מחטיבת ריבקין על גדוד עירא בדרכו צפונה, ו־11 הלוחמים שאיבדה חטיבה 645 בהסתערות על המתחם, אנו מונים 20 הרוגים, 30 פצועים, שני שבויים ושלושה נעדרים. בשטח נפלו בידי הסורים שישה טנקים ושלושה נגמ"שים. המחיר כואב. אך הטענה שהתפרסמה במשך 38 שנים שאני בישלתי את הדייסה - היא עלילה שמופרכת כעת באופן מוחלט ומוסמך".
התרעות פיקוד העורף