"אתה יודע מה הכי מכאיב לי?", מאיר שאל ולא חיכה לתשובה. "כשאני מגיע למקום ושואלים 'אתה האח של ברכה, השוטר שהתאבד?'. אני אומר לאותו שואל, 'זה מה שאתה זוכר ממנו?'. הוא מסתכל עליי ככה ואומר 'זה מה שפרסמו בתקשורת', ואני ממשיך 'אבל כתוב בכל הפרסומים הרשמיים שהוא נהרג בעת מילוי תפקידו', והוא בשלו 'אבל הוא ירה בעצמו', ואני בסבלנות 'מה ההבדל אם אתה יורה כדור אחד באקדח שלך, או שאלף כדורים נורו עליך במטרה שאולי אחד יפגע?'. כשאתה הולך לקצינים שעבדו עם אחי הם זוכרים רק דברים טובים. אחד אמר 'הוא היה אבא שלי', השני 'הוא הציל אותי'. פעם כשהגעתי למשטרה ניגש אליי קצין וסיפר 'הייתי הפקוד של אחיך וכדאי שתהיה גאה בו. כל קצין שהיה תחת ידיו נהיה יותר טוב. זו המורשת ואת כל המסביב תמחק'".
תנ"צ ברכה ז"ל נחשב לאחד מחוקרי המשטרה הבכירים במדינה. הוא היה מעורב בחקירות מרכזיות כמו רצח ראש הממשלה יצחק רבין, בחקירות המתוקשרות של השרים לשעבר אברהם הירשזון וגונן שגב, הרב מרדכי אלון וגם פלילים הארד קור כמו קרב הכנופיות של רמת עמידר ופרדס כץ.
רק שבסוף חייו הייתה זו פרשת הרב יאשיהו פינטו שסחררה את הקריירה שלו וגרמה לה להסתיים במותו המר. ברכה, שהיה מחסידי הרב, גרם להפללתו של פינטו והכנסתו לכלא, תוך כדי קרב האשמות הדדי שבו גם הרב האשים את קצין המשטרה שנטל שוחד בעצמו. אומנם הפרקליטות והמשטרה לא דיווחו שנמצא פגם בהתנהלות ברכה, אבל הפרסומים לא פסקו.
"מנקודת מבטי, כשאתה הרב שלו ואתה מפר את האיזון ביניכם, אתה רוצח את הנשמה", מאיר ברכה אומר. "אתה מציע לי שוחד, ואתה יודע שאני קצין משטרה. זה כמו שירית בי. הרי מה אתה רוצה שאעשה? אם אני הגון, אדווח לממונים, אז דיווחתי. ידעת מה הערכים שלי, שיש לי נאמנות אבסולוטית למדינה, למשטרה ולתפקיד, העמדת אותי במבחן האם לתמוך ברב או במדינה, שמת אותי בין התוף לכדור ונתת לעולם ללחוץ על ההדק. התקשורת הייתה בית הבליעה, יצרה את האווירה. אם אפרים לא היה קצין משטרה חזק, יכול להיות שהוא לא היה מחזיק מעמד גם שבוע אחד בלחצים".
פינטו השתחרר מהכלא בינואר 2017 אחרי שריצה שנת מאסר. הרב חזר למעמדו בעוד משפחת ברכה עושה הכל על מנת שלא ישכחו את קצין המשטרה המנוח.
ישבנו בביתו של מאיר ברכה בנתניה עם יוסי אחיו. שניהם, במשך שנים רבות, היו אנשי חברת דן. מאיר שימש שם בתפקידים בכירים, בין היתר כראש חטיבת הרכש, לוגיסטיקה ותחזוקה ויו"ר מועצת המנהלים של חברת הבת יונייטד, וניהל את פרויקט המטרונית בחיפה. יוסי ניהל את המוסך המרכזי בבני ברק ובחודש אוגוסט הקרוב ייצא לגמלאות.
שניהם לא בקו הבריאות. מאיר מוגבל מאוד בידו וברגלו כתוצאה מאירוע מוחי קשה שעבר שלושה חודשים לאחר מותו של אפרים, ואילו יוסי סופר כבר חמישה צנתורים בשנים האחרונות. "הייתי בריא כמו שור", יוסי מספר. "הכל ממתח ומפחד. מפחד שיקרה לנו עוד אסון".
הסיפור של משפחת ברכה ארוך ומסובך, אבל כדאי להגיע לשורשים. משפחה של יוצאי טריפולי שהתמקמה באבן יהודה, שהייתה רחוקה בשנות ה־50 מהמועצה המקומית המטופחת שהיא היום. הורים ושמונת ילדיהם.
"כשהתחתנתי עברתי עם אשתי לגור בביתו של אבא ז"ל", מאיר מספר. "לפנות בוקר אשתי שמעה רעשים במטבח ואמרה 'יש גנבים בבית'. אני אומר לה 'אין מצב, כנראה שאחד השכנים נכנס כדי להביא לנו משהו', שאלה 'מה זאת אומרת, הבית פתוח?'. עניתי 'בטח, ככה זה אצלנו'. קמתי והראיתי לה שעל השולחן במטבח השאירו סאלוף של תימנים. היו שם חום ואהבה, והמשפחה כולה הייתה מרוכזת סביב אפי. הוא אומנם לא היה הגדול בגיל, אבל הגדול בחוכמת החיים ובהסתכלות קדימה, היו לו תכונות של חתול רחוב שצופה סכנות. כשביקשתי להיות חבר בדן, הציעו שכדאי שאמהר כי יש הזדמנות, אבל היו חסרים לי 10,000 דולר. אפי קנה אז פורד פיאסטה חדשה וסיפרתי לו על הבעיה. הוא אמר 'תמכור את האוטו. הוא מותרות, העבודה יותר חשובה'. בשלושים למותו הקראתי מזמור שהיינו קוראים בבית אבא, 'מן המצר קראתי יה, ענני במרחב יה', כשהיית במצר שלך, שתקת. מה זה ענני? אתה צריך לפנות למישהו בכדי שיסייע".
כשהתגייס למשטרה, אפרים ברכה טיפל בתיקים רגישים, אבל אף שמשפחת ברכה קרובה ומגובשת, מאיר סיפר שאחיהם לא שיתף אותם. "לא היה כזה דבר להתחיל את הבוקר מבלי לדבר איתו", מאיר נזכר. "הייתי מרים טלפון לשאול לשלומו ואפשר היה לדבר על כל נושא, חוץ מעבודה. לפעמים הייתי שואל 'נו, איך אצלכם?' והוא היה אומר 'מאיר, יש לך מספיק אוטובוסים?', זאת אומרת מה אכפת לך מהעבודה שלי? ידענו שהוא עובד במקום רגיש ולא יותר מזה. יום אחד הוא ביקש שאעזור בהתקנת סורגים בבית חמותו ברמת עמידר. הוא אמר שזה בגלל החשש מפורצים, אבל רק אחרי זה הבנתי שזה בגלל האיומים עליו".
אפרים התקדם במשטרה, תפקיד אחרי תפקיד, עד לצמרת, ואז התפוצצה פרשת הרב פינטו. ההיכרות בין השניים הפכה למערכת יחסים אישית, ולכן זו הייתה הפתעה כשברכה דיווח ב־2012 למפקד אגף החקירות דאז, יואב סגלוביץ', על הצעת השוחד שקיבל מהרב, ומכאן כבר לא היה אפשר להחזיר את הגלגל לאחור.
"אנחנו באים מבית דתי, והיום אני שומר מסורת", מאיר מספר. "אפי היה בבחינת חיה ותן לחיות. היה לו רב - הרב פינטו, הוא היה הולך לשיעוריו, מתייעץ, אבל בין זה לבין להשתמש בדת כקרדום לחפור בו, זה לא היה הוא. הוא שילם מחיר כבד על סימפטום הקפה".
באותה תקופה גם מאיר היה תחת לחץ כבד. כבכיר בחברת דן הוא עמד במרכז חשיפת פרשת שחיתות. לפי החשד, דן נתנה שירותי הסעה לשוטרים, דרך חברת יונייטד, במחירים מוזלים בתמורה לביטול דוחות תנועה. ברכה היה זה שחשף את החומר בפני החוקרים והיה מי שכינה אז את המקרה כאחד החמורים בשנים האחרונות.
"היה לי גיהינום בגלל שחשפתי את השחיתות בדן", מאיר מספר. "עברתי אירוע מוחי, יש לי 100% נכות. הבת שלי מתקשרת יום אחד ואומרת 'אבא, חתכו לי את ארבעת הצמיגים ברכב'. בכביש החוף טנדר ניגח את המכונית שלי והוריד אותי לשוליים. כל מה שעברתי בחברת דן ואפי לא ידע מזה, איך? לא סיפרתי לו שהלכתי להתלונן במשטרה. כשאפי גילה, הוא אמר, 'אני מבקש ממך, חומה סינית. ברגע שהגשת תלונה אל תדבר איתי ואל תסביר. דבר רק עם החוקר שלך', אבל כבר הגעתי למצב שאני מפחד, הילדות מפחדות, וכשהגיעו האיומים על חיי, הוא חשש שזה עבריין שמבקש להתנקם בו. הוא דיבר עם סגלוביץ' והוחלט לתת לי אבטחת מעטפת, ואז אמרו שתנ"צ ברכה שומר על אחיו. אני ואני אומר לעצמי, 'איזה מסכן הוא, כמה מרורים וסכינים הוא עוד יוכל לבלוע?'. לא עירבתי את אפי בגלל שידעתי על הלחץ שהיה עליו. אני משוכנע שדרכי ביקשו לפגוע בו".
מאיר: "החלום שלי היה לפתוח ביחד איתו משרד עורכי דין. אנחנו במשפחה ארבעה עורכי דין. אני, בתי, אפי ובת אחותי. 'הברכה'ס'. אמרתי לו 'אתה תהיה עורך הדין הפלילי הטוב בארץ, אני בתחום המסחרי כבר הרבה שנים'. אמר לי, 'אתה כנראה לא מבין, עד שלא יחסלו את כולנו, לא יהיה שקט. כולם עכשיו משתוללים, זו מערבולת'. המפכ"ל ידע שיש איומים על אחד מקציניו הבכירים אז למה שלא תקרא לו לחיזוק, עידוד? ולא רק טפיחה על הכתף. אלא להתעניין, 'מה קורה בבית, עם הילדים? האישה?'. המשטרה לא התעניינה".
יוסי: "כשאפרים נסע למשרד, ככל הנראה כדי להביא את האקדח, הבן שלו אמר 'אבא, אני בא איתך'. אפי ענה 'להתראות, הכל בסדר'. ניצב בדימוס סיפר לי 'אם לא הייתי עוזב את המשטרה בזמן, הייתי מסיים כמו אחיך. התגרשתי בגלל העבודה, כל הנזקים קרו לי שם. אחיך לא עצר'".
מאיר לא שוכח את אותו טלפון ביום ראשון, 5 ביולי, בשעת בוקר מוקדמת מאיילה, אלמנתו של אפרים. היא דיווחה לו שבעלה לא חזר הביתה. "התלבשתי, נכנסתי לאוטו ואני חושב שנסעתי על 200 קמ"ש לבית הקברות שבו קבורים הורינו", הוא מספר. "תוך רבע שעה הייתי שם, אמרתי שיכול להיות שהוא נמצא, כי הייתה לו אהבת נפש לאמא שלנו. כשהיא הייתה חולה מאוד, הוא סעד אותה. עזב את הלימודים באוניברסיטת בר־אילן רק כדי להיות לידה. חמש בבוקר, בבית קברות, זה לא המקום הכי נעים וקל. עשיתי סיבוב, ראיתי שהוא איננו, עליתי על כביש 4 ונסעתי לביתו במודיעין, לשם התחילו להגיע קציני משטרה. לכאורה בדרך לשם עברתי ליד המכונית שלו, שם הוא נמצא מת, אבל לא שמתי לב, כי המוח עבד אחרת".
ברכה קבור בבית הקברות הצבאי במודיעין. על מצבתו נכתב "נקי כפיים ובר לבב, אשר לא נשא לשווא נפשי ולא נשבע למרמה", פסוק מספר תהילים, פרק כ"ד. לצערה של המשפחה, במותו ברכה לא זכה לעלות לדרגת ניצב כפי שהם קיוו, אף שבפקודת המטה הארצי נכתב שאחת הסיבות שבגינן אין להעלות שוטר בדרגה אחרי מותו היא אם המוות הוא כתוצאה של התאבדות.
"אפי לא התאבד", מאיר קובע. "זה היה רצח, רק שלא ירו באקדח. הבן אדם הקריב את עצמו למען דמותה של החברה כחברה דמוקרטית, ולכן בכל מקום נכתב 'נפל בעת מילוי תפקידו'. אני הגשתי בקשה לצוואה לאחי, בפקודה נכתב 'חייל שנהרג בעת מילוי תפקידו, פטור מאגרה'. אמרו, 'אתה צריך לשלם', כי הם שמעו בחדשות שהוא התאבד. בתעודת הפטירה זה לא נכתב, ובמכתב ממשרד הביטחון נאמר שנפל במילוי תפקידו. הלכתי ליועץ המשפטי יהודה וינשטיין וביקשתי שאם אפי נהרג שיעלו אותו דרגה לניצב, כדי שנוכל לרשום על המצבה לפני גילויה. אמר 'אין ספק' ואישר. הלכתי לשר לביטחון הפנים, גלעד ארדן, שאמר 'איילת שקד לא תחתום', כי צריך את חתימת שרת המשפטים. אמרתי לו 'המפכ"ל חתם, ראש אכ"א חתם, היועץ המשפטי לממשלה חתם'. נסעתי לאיילת שקד שקראה ליועץ המשפטי שלה ואישרה. כולם חתמו 'נהרג במילוי תפקידו', זאת אומרת צריך לקבל דרגת ניצב. מגיעים שוב לארדן, לדעתך הוא חתם?".
הצרות במשפחת ברכה לא הסתיימו. פרשת השחיתות בדן המשיכה לבעור בסביבת החברה. שלושה חודשים אחרי מותו של אפי גם מאיר הרגיש את הלחץ מבעבע ופוגע בבריאותו. "התקשר אליי אחד הדירקטורים ואמר 'אוספים חתימות להדחתך'", נזכר. "תפסתי את הטלפון ואמרתי 'לא מפחד מאף אחד, שיעשו מה שהם רוצים', וטרקתי. קיבלתי באותו ערב כאב ראש רציני, הגעתי הביתה, נכנסתי למיטה ובבוקר, כשנכנסתי להתקלח, חטפתי אירוע מוחי. אמר לי פרופ' קרסו 'יש לך מזל. הפגיעה שעברת היא כזו שלא יוצאים ממנה'. נפגעתי בתלמוס, בגרעין המוח".
מאיר עזב את דן. מוטי, אחיהם, שעבד אף הוא בחברה, עזב אחריו, והקיץ יוסי פורש אחרי 50 שנה, שהחלו עוד בימים שלמד בבית הספר המקצועי של החברה. "לפני חצי שנה התחילו לדבר על יציאה לפנסיה, אז אמרתי למאיר שאני תשוש והוא הציע שאשמור על הבריאות", אומר יוסי. "בתחילת אוגוסט אני עוזב".
מאיר מספר שגם היום, חמש שנים אחרי, כל דבר מזכיר לו את אחיו המנוח. שוטר תנועה ברחוב, ניידת שעוברת בכביש, הוא אפילו מתגורר מטרים ספורים מכיכר השוטר, ואם זה לא מספיק בתחילת השבוע שלח לי הודעה שבשכונת מגוריו עומדים לפתוח בית כנסת, "שובה ישראל",
התרעות פיקוד העורף