"עצוב למות באמצע התמוז
דגלי הקיץ נישאים אל על,
על ראש התורן תור הומה ולא יחדל.
כי על קיצך ועל קצירך הידד נפל"
("עצוב למות באמצע התמוז", מילים: נעמי שמר)

באותו שיר נורית גלרון שרה על האפרסקים הגדלים", מאיר ברכה ניסה לשחזר את השיר והוסיף מילים משלו. "היא מתארת איך הכל מלבלב ותאר לך שתוך כדי היופי הזה הבן שלך עומד להתחתן, אתה תת ניצב במשטרת ישראל, עומד לפני קידום. זה נשמע מקסים, לא? כל פעם, כשחודש תמוז מגיע, יש לי פיק ברכיים. אומנם התחתנתי בתמוז, אבל גם אמי נפטרה בו ואחי, אפי, מצא את מותו. אני חושב מה החודש הזה מכין לי כעת? הוא הפך מבחינתי לאבן נגף".

מאיר ברכה, שחגג רק עכשיו את יום הולדתו ה־61, דיבר על אחיו הקטן ממנו בשנה, תנ"צ אפרים ברכה, מי שעמד בראש היחידה הארצית לחקירות הונאה ושם קץ לחייו ב־5 ביולי 2015, י"ח בתמוז.

"אתה יודע מה הכי מכאיב לי?", מאיר שאל ולא חיכה לתשובה. "כשאני מגיע למקום ושואלים 'אתה האח של ברכה, השוטר שהתאבד?'. אני אומר לאותו שואל, 'זה מה שאתה זוכר ממנו?'. הוא מסתכל עליי ככה ואומר 'זה מה שפרסמו בתקשורת', ואני ממשיך 'אבל כתוב בכל הפרסומים הרשמיים שהוא נהרג בעת מילוי תפקידו', והוא בשלו 'אבל הוא ירה בעצמו', ואני בסבלנות 'מה ההבדל אם אתה יורה כדור אחד באקדח שלך, או שאלף כדורים נורו עליך במטרה שאולי אחד יפגע?'. כשאתה הולך לקצינים שעבדו עם אחי הם זוכרים רק דברים טובים. אחד אמר 'הוא היה אבא שלי', השני 'הוא הציל אותי'. פעם כשהגעתי למשטרה ניגש אליי קצין וסיפר 'הייתי הפקוד של אחיך וכדאי שתהיה גאה בו. כל קצין שהיה תחת ידיו נהיה יותר טוב. זו המורשת ואת כל המסביב תמחק'".

תנ"צ ברכה ז"ל נחשב לאחד מחוקרי המשטרה הבכירים במדינה. הוא היה מעורב בחקירות מרכזיות כמו רצח ראש הממשלה יצחק רבין, בחקירות המתוקשרות של השרים לשעבר אברהם הירשזון וגונן שגב, הרב מרדכי אלון וגם פלילים הארד קור כמו קרב הכנופיות של רמת עמידר ופרדס כץ.

רק שבסוף חייו הייתה זו פרשת הרב יאשיהו פינטו שסחררה את הקריירה שלו וגרמה לה להסתיים במותו המר. ברכה, שהיה מחסידי הרב, גרם להפללתו של פינטו והכנסתו לכלא, תוך כדי קרב האשמות הדדי שבו גם הרב האשים את קצין המשטרה שנטל שוחד בעצמו. אומנם הפרקליטות והמשטרה לא דיווחו שנמצא פגם בהתנהלות ברכה, אבל הפרסומים לא פסקו.

"מנקודת מבטי, כשאתה הרב שלו ואתה מפר את האיזון ביניכם, אתה רוצח את הנשמה", מאיר ברכה אומר. "אתה מציע לי שוחד, ואתה יודע שאני קצין משטרה. זה כמו שירית בי. הרי מה אתה רוצה שאעשה? אם אני הגון, אדווח לממונים, אז דיווחתי. ידעת מה הערכים שלי, שיש לי נאמנות אבסולוטית למדינה, למשטרה ולתפקיד, העמדת אותי במבחן האם לתמוך ברב או במדינה, שמת אותי בין התוף לכדור ונתת לעולם ללחוץ על ההדק. התקשורת הייתה בית הבליעה, יצרה את האווירה. אם אפרים לא היה קצין משטרה חזק, יכול להיות שהוא לא היה מחזיק מעמד גם שבוע אחד בלחצים".

כשהרב פינטו ביקש חנינה מחית בתוקף.
"איימתי שאגיש עתירה לבג"ץ כדי לחשוף את הסדר הטיעון איתו. אם לא הייתי מוציא את הקול קורא הזה, לא היו מתנגדים. פינטו רצה חנינה אחרי שלושה חודשים בכלא, ואמרתי מה פתאום. אם אני מכבד את החלטות בית המשפט והפרקליטות, אז שירצה את העונש במלואו. שואלים אם אני סולח לו. לא סולח ולא רוצה לסלוח. לא מכיר אותו ולא רוצה להכיר. אין לי שום קשר איתו. חוקר שיושב מול ראש הממשלה יש לו לחץ נפשי, טעות אחת וראשו יורד. אתה רואה שרים, חברי כנסת, תוקפים בלי בושה קציני משטרה ולמה? בזמנו כולם שתקו כשתקפו את ראש יאח"ה. איפה הייתם אז?".

פינטו השתחרר מהכלא בינואר 2017 אחרי שריצה שנת מאסר. הרב חזר למעמדו בעוד משפחת ברכה עושה הכל על מנת שלא ישכחו את קצין המשטרה המנוח.

ישבנו בביתו של מאיר ברכה בנתניה עם יוסי אחיו. שניהם, במשך שנים רבות, היו אנשי חברת דן. מאיר שימש שם בתפקידים בכירים, בין היתר כראש חטיבת הרכש, לוגיסטיקה ותחזוקה ויו"ר מועצת המנהלים של חברת הבת יונייטד, וניהל את פרויקט המטרונית בחיפה. יוסי ניהל את המוסך המרכזי בבני ברק ובחודש אוגוסט הקרוב ייצא לגמלאות.

שניהם לא בקו הבריאות. מאיר מוגבל מאוד בידו וברגלו כתוצאה מאירוע מוחי קשה שעבר שלושה חודשים לאחר מותו של אפרים, ואילו יוסי סופר כבר חמישה צנתורים בשנים האחרונות. "הייתי בריא כמו שור", יוסי מספר. "הכל ממתח ומפחד. מפחד שיקרה לנו עוד אסון".

הסיפור של משפחת ברכה ארוך ומסובך, אבל כדאי להגיע לשורשים. משפחה של יוצאי טריפולי שהתמקמה באבן יהודה, שהייתה רחוקה בשנות ה־50 מהמועצה המקומית המטופחת שהיא היום. הורים ושמונת ילדיהם.

"כשהתחתנתי עברתי עם אשתי לגור בביתו של אבא ז"ל", מאיר מספר. "לפנות בוקר אשתי שמעה רעשים במטבח ואמרה 'יש גנבים בבית'. אני אומר לה 'אין מצב, כנראה שאחד השכנים נכנס כדי להביא לנו משהו', שאלה 'מה זאת אומרת, הבית פתוח?'. עניתי 'בטח, ככה זה אצלנו'. קמתי והראיתי לה שעל השולחן במטבח השאירו סאלוף של תימנים. היו שם חום ואהבה, והמשפחה כולה הייתה מרוכזת סביב אפי. הוא אומנם לא היה הגדול בגיל, אבל הגדול בחוכמת החיים ובהסתכלות קדימה, היו לו תכונות של חתול רחוב שצופה סכנות. כשביקשתי להיות חבר בדן, הציעו שכדאי שאמהר כי יש הזדמנות, אבל היו חסרים לי 10,000 דולר. אפי קנה אז פורד פיאסטה חדשה וסיפרתי לו על הבעיה. הוא אמר 'תמכור את האוטו. הוא מותרות, העבודה יותר חשובה'. בשלושים למותו הקראתי מזמור שהיינו קוראים בבית אבא, 'מן המצר קראתי יה, ענני במרחב יה', כשהיית במצר שלך, שתקת. מה זה ענני? אתה צריך לפנות למישהו בכדי שיסייע".

כשהתגייס למשטרה, אפרים ברכה טיפל בתיקים רגישים, אבל אף שמשפחת ברכה קרובה ומגובשת, מאיר סיפר שאחיהם לא שיתף אותם. "לא היה כזה דבר להתחיל את הבוקר מבלי לדבר איתו", מאיר נזכר. "הייתי מרים טלפון לשאול לשלומו ואפשר היה לדבר על כל נושא, חוץ מעבודה. לפעמים הייתי שואל 'נו, איך אצלכם?' והוא היה אומר 'מאיר, יש לך מספיק אוטובוסים?', זאת אומרת מה אכפת לך מהעבודה שלי? ידענו שהוא עובד במקום רגיש ולא יותר מזה. יום אחד הוא ביקש שאעזור בהתקנת סורגים בבית חמותו ברמת עמידר. הוא אמר שזה בגלל החשש מפורצים, אבל רק אחרי זה הבנתי שזה בגלל האיומים עליו".

אפרים התקדם במשטרה, תפקיד אחרי תפקיד, עד לצמרת, ואז התפוצצה פרשת הרב פינטו. ההיכרות בין השניים הפכה למערכת יחסים אישית, ולכן זו הייתה הפתעה כשברכה דיווח ב־2012 למפקד אגף החקירות דאז, יואב סגלוביץ', על הצעת השוחד שקיבל מהרב, ומכאן כבר לא היה אפשר להחזיר את הגלגל לאחור.

ברכה דיווח לו. יואב סגלוביץ' (צילום: אבשלום ששוני)ברכה דיווח לו. יואב סגלוביץ' (צילום: אבשלום ששוני)

"אנחנו באים מבית דתי, והיום אני שומר מסורת", מאיר מספר. "אפי היה בבחינת חיה ותן לחיות. היה לו רב - הרב פינטו, הוא היה הולך לשיעוריו, מתייעץ, אבל בין זה לבין להשתמש בדת כקרדום לחפור בו, זה לא היה הוא. הוא שילם מחיר כבד על סימפטום הקפה".

למה אתה מתכוון?
"אתה קצין בכיר שיושב בבית קפה עם אחד הקליברים שמבקש ממך 'תבדוק לי אחת, שתיים, שלוש', אז אתה אומר כקצין 'עם כל הכבוד אני מבקש ממך למחוק את השיחה'. המחויבות לפי הכללים היא לכתוב 'מזכר' על מה שהיה, ואפי היה כותב מזכרים, לכן גם דיווח על הפגישה עם פינטו. היום מה יגיד קצין בכיר? למה לדווח, אני מתעלם. נותן לאותו אחד שביקש שתי סטירות ואומר 'לא רוצה לראות אותך יותר' ונגמר הסיפור. אותו אחד נהיה מפכ"ל. זה ההבדל. אם אתה מדווח, אתה אוכל אותה ומשלם בחייך".

הרב פינטו טען שאחיכם לקח ממנו כסף.
מאיר: "היית יושב עם אחי לקפה, והוא היה משלם על הכוס שלו שחס וחלילה מישהו יראה שהוא לא שילם. הוא היה מסביר 'אני ואתה יודעים שאנחנו אחים, אבל אלה שמסביב לא'. הייתי אומר לו 'לא צריך להיות באובססיה'. והוא היה בשלו: 'מראית העין יותר חשובה. בגלל עשרה שקלים אני לא צריך לתת הסברים'. זה היה ההיגיון שלו. תראה, אני בעד ביקורת. היה עכשיו את המקרה שמ"מ פרקליט המדינה, דן אלדד, הודיע שנבדק מידע בנוגע ליועץ המשפטי מנדלבליט והארץ סערה. מה עושה פרקליטה נבונה? בודקת עם כל הזהירות ולא יוצאת בהצהרות. אם הייתי היועץ המשפטי, לא הייתי מפריע לאותה חקירה. הייתי אומר 'תגמרו לבדוק' נותן לסיים ואם הכל בסדר, נותן לאלדד שפיץ בראש. למה? לא בדקת מספיק לפני שהחלטת. אותו דבר אני מסתכל על אחי. כשאתה קורא עליו משהו ויודע שארבעה־חמישה דברים לא מסתדרים עם המציאות, אתה אומר שמנסים לצייר מציאות חדשה. מבין שהכוונה היא לכבוש את העין, ליצור מראית עין שמדובר בעבריין. אני מאמין שבמשטרה היו לא מעט מתחרים על התפקיד שלו ואם היה גרעין אמת, היו קופצים על זה כמוצאי שלל רב. אתה רואה שזה מתוזמר. אתה רואה שהכתובת הייתה ממוקדת בבן אדם".

אפרים השתמש בחשבון הבנק שלך?
"אגיד לך יותר מזה: אם יוסי, אחי, יצטרך עכשיו כסף, הוא לא צריך אותי, הוא יכול ללכת לבנק ולקחת. זו המשפחה שלנו, אפי הוא עורך הדין שניהל את העיזבון של אבא שלי. יש לנו זיכיון למכסת ביצים, ואנחנו משכירים אותה. כל אחד מהילדים מקבל 3,000 שקל בשנה, זו הירושה. אפי היה ישר, סרגל היה רואה אותו - מתעקם. על המיטה שלו היה כתוב: מהי נתינה? אם אתה חבר, זה עד הסוף. אם אתה אוהב, זה עד הסוף. ואם אתה נותן, זה עד הסוף וללא תנאי. אני מאמין ביושר שלו".

לפני מותו היו שמועות שהוא עומד להיעצר.
"כשמגישים נגד בן אדם תלונה, המשטרה חייבת לחקור. ניסו וניסו ובסוף אתה אומר מישהו יישבר והם יצליחו. אני מכיר את אחי, שבטח חשב 'איך אני אוכל להסתכל על הפרצוף של הפקודים שלי כשאני מטיף להם מוסר כל היום'. זה נהיה אובססיבי לקום בבוקר, בלילה, לפתוח לעוד כתבה. אני אצטט משפט שאפי אמר לי, 'יכול להיות שאני אוכל להתמודד עם זה, אבל הם כבר מגיעים אליכם'".
יוסי: "הוא לא רצה את התמונה בעיתון, 'אפרים ברכה מובא לחקירה'. הוא נלחם לא להגיע למצב הזה".

באותה תקופה גם מאיר היה תחת לחץ כבד. כבכיר בחברת דן הוא עמד במרכז חשיפת פרשת שחיתות. לפי החשד, דן נתנה שירותי הסעה לשוטרים, דרך חברת יונייטד, במחירים מוזלים בתמורה לביטול דוחות תנועה. ברכה היה זה שחשף את החומר בפני החוקרים והיה מי שכינה אז את המקרה כאחד החמורים בשנים האחרונות.

"היה לי גיהינום בגלל שחשפתי את השחיתות בדן", מאיר מספר. "עברתי אירוע מוחי, יש לי 100% נכות. הבת שלי מתקשרת יום אחד ואומרת 'אבא, חתכו לי את ארבעת הצמיגים ברכב'. בכביש החוף טנדר ניגח את המכונית שלי והוריד אותי לשוליים. כל מה שעברתי בחברת דן ואפי לא ידע מזה, איך? לא סיפרתי לו שהלכתי להתלונן במשטרה. כשאפי גילה, הוא אמר, 'אני מבקש ממך, חומה סינית. ברגע שהגשת תלונה אל תדבר איתי ואל תסביר. דבר רק עם החוקר שלך', אבל כבר הגעתי למצב שאני מפחד, הילדות מפחדות, וכשהגיעו האיומים על חיי, הוא חשש שזה עבריין שמבקש להתנקם בו. הוא דיבר עם סגלוביץ' והוחלט לתת לי אבטחת מעטפת, ואז אמרו שתנ"צ ברכה שומר על אחיו. אני ואני אומר לעצמי, 'איזה מסכן הוא, כמה מרורים וסכינים הוא עוד יוכל לבלוע?'. לא עירבתי את אפי בגלל שידעתי על הלחץ שהיה עליו. אני משוכנע שדרכי ביקשו לפגוע בו".

מה זה לחץ?
מאיר: "היו מציקים לי בטלפון באמצע הלילה. שאלו למה אני ישן עם טלפון פתוח? אמרתי שאם הם היו עוברים את מה שאני עברתי, הם היו גרים בתוך הטלפון. אתה כל הזמן דרוך, ואפי היה אותו הדבר. היינו הולכים ביחד והוא היה אומר 'תעבור משם ואני משם, כי אם ירצו לפגוע בי, לא יחסלו אותך'. כשהוא היה הולך עם ילדיו, היה פתאום מתנתק מהם כדי שלא יהיו ביחד, מבין לאן זה הגיע?".

בלחץ הוא שיתף אתכם?
"הוא היה רגשן. את העבודה שלו ידע לעשות במקצוענות, אבל כשזה היה אישי, זה הפך לרגש. בשבעה ניגש אליי בחור ואמר 'ישבתי הרבה שנים בכלא בגלל אחיך ובאתי לנחם. הוא אומנם קרע אותי לגזרים בחקירה, אבל בכבוד'. כל אדם שהיה נכנס לחדר, אפי היה קם, כי בבית אם לא היינו קמים בפני אנשים, אבא היה נותן לנו מכה על הברך. כשהכבוד של אפי נפגע, הוא לא יכול היה לשאת את זה. חלילה וחס שהוא יסתכל בעיניים של פקוד שיטיל בו ספק. איך היה אומר? 'מאיר, תזכור, כל דבר שיש בו ספק, אין ספק. כללי ברזל'".

אבל ידעתם שהוא במצוקה?
יוסי: "ידענו שיש איומים, דיברנו איתו כל הזמן בטלפון, במוצאי שבת, ממש כמה שעות לפני מותו, ישבנו אני ואחותי הגדולה אצלו בבית, דיברנו עד 11 בלילה. הוא אמר לי 'אני סובל מהלב, אני לא יודע אם אוכל לעמוד בזה'. הוא פחד מהתקף. אמרתי לו 'אני לא הולך הביתה, ישן פה לידך. עזוב את המשטרה. אתה בלחץ מתמיד, אף בן אדם לא יכול לעבור את מה שאתה עובר'. זו לא הייתה רק פרשת פינטו, הוא גם קיבל מסרים מאיימים מעבריין בכיר שעמד להשתחרר. אמר לי 'יוסי, אני לא הולך לעשות שום דבר, מה אתה חושב שאני מטומטם?'".

מאיר: "החלום שלי היה לפתוח ביחד איתו משרד עורכי דין. אנחנו במשפחה ארבעה עורכי דין. אני, בתי, אפי ובת אחותי. 'הברכה'ס'. אמרתי לו 'אתה תהיה עורך הדין הפלילי הטוב בארץ, אני בתחום המסחרי כבר הרבה שנים'. אמר לי, 'אתה כנראה לא מבין, עד שלא יחסלו את כולנו, לא יהיה שקט. כולם עכשיו משתוללים, זו מערבולת'. המפכ"ל ידע שיש איומים על אחד מקציניו הבכירים אז למה שלא תקרא לו לחיזוק, עידוד? ולא רק טפיחה על הכתף. אלא להתעניין, 'מה קורה בבית, עם הילדים? האישה?'. המשטרה לא התעניינה".

הלווייתו של אפרים ברכה (צילום: ללא)הלווייתו של אפרים ברכה (צילום: ללא)

אולי הוא לא סיפר.
מאיר: "בשבעה בנצי סאו (ניצב בדימוס, אז מ"מ המפכ"ל - א"ל) סיפר משהו שלדעתי היה נקודת השבר מבחינת אחי. הוא סיפר שלילה לפני מותו של אפי הוא עדכן אותו שהולכים לתגבר את אבטחת הבית. אפי כנראה אמר 'עוד אבטחה ועוד אבטחה, זה לא ייגמר'. אתה מסתכל על התמונה היום, וזו חוכמת הבדיעבד. אני לא יודע לשפוט את סאו מהסיבה שכשאתה מנהל אתה מקבל החלטות שלא כולן הן מאה אחוז. אולי במקום מאבטחים הייתי דואג להזמין פסיכולוג למשפחה. אתה רואה בן אדם בסערת רגשות, תזמין רופא שיבדוק מה לחץ הדם שלו, מה קורה איתו, אבל איך הוא אמר לי? 'אתה מכיר את אחיך, הוא לא היה מוכן לשמוע על פסיכולוג'. לי הוא אולי היה אומר 'לא', כי אני אחיו, אבל אם מפקד היה מבקש, הוא היה הולך. בארצות הברית אתה לא מקבל דרגה אם אתה לא עובר אבחון. שאלתי 'איפה הייתם? עכשיו אתם רוצים לתת פסיכולוג לילדים? השקעתם מיליונים על אבטחה פיזית, הכל בסדר, אבל איפה האבטחה הנפשית?'. זה העיקר. היה כנראה איום ספציפי שדרש אבטחה, ואפי פחד על המשפחה. אני כשהייתי מקבל איומים בפייסבוק, לא הייתי ישן, אז מה הוא חשב?".

התאבדות זה צעד קיצוני מאוד.
מאיר: "אם בן אדם החליט לבצע משהו קיצוני, הוא יחפש את הדרך לעשות זאת. אפי היה איש אמיץ רוחנית, פיזית ובחשיבה האחרת של מחוץ לקופסה. הוא לא היה הולך לדבר המובן מאליו. בהתאבדות, ואני אומר את זה בכל הזהירות, הוא חשב לעצמו 'אני רוצה להוציא את המשפחה מהמעגל. אני הבאתי אותם למצב הזה, ולא יעזבו אותם עד שאני לא אהיה. אני הבעיה'. ביום שישי, לפני מותו, הוא אמר 'הלב שלי לא עומד יותר, סכינים'. אמרתי לו 'הבן שלך, ראובני, מתחתן'. הוא ענה 'איזו חתונה? אבל אני משביע אותך, שאם יקרה לי משהו, אתם תקיימו את האירוע'. הצעתי 'בוא נלך עכשיו למפכ"ל ונגיד שאתה מתפטר, תעזוב את המשטרה היום', הוא הסתכל עליי ואמר 'אתה כנראה לא מבין, הם לא יעזבו אותנו'".

יוסי: "כשאפרים נסע למשרד, ככל הנראה כדי להביא את האקדח, הבן שלו אמר 'אבא, אני בא איתך'. אפי ענה 'להתראות, הכל בסדר'. ניצב בדימוס סיפר לי 'אם לא הייתי עוזב את המשטרה בזמן, הייתי מסיים כמו אחיך. התגרשתי בגלל העבודה, כל הנזקים קרו לי שם. אחיך לא עצר'".

מאיר לא שוכח את אותו טלפון ביום ראשון, 5 ביולי, בשעת בוקר מוקדמת מאיילה, אלמנתו של אפרים. היא דיווחה לו שבעלה לא חזר הביתה. "התלבשתי, נכנסתי לאוטו ואני חושב שנסעתי על 200 קמ"ש לבית הקברות שבו קבורים הורינו", הוא מספר. "תוך רבע שעה הייתי שם, אמרתי שיכול להיות שהוא נמצא, כי הייתה לו אהבת נפש לאמא שלנו. כשהיא הייתה חולה מאוד, הוא סעד אותה. עזב את הלימודים באוניברסיטת בר־אילן רק כדי להיות לידה. חמש בבוקר, בבית קברות, זה לא המקום הכי נעים וקל. עשיתי סיבוב, ראיתי שהוא איננו, עליתי על כביש 4 ונסעתי לביתו במודיעין, לשם התחילו להגיע קציני משטרה. לכאורה בדרך לשם עברתי ליד המכונית שלו, שם הוא נמצא מת, אבל לא שמתי לב, כי המוח עבד אחרת".

כואב לכם שהוא לא נפרד?
מאיר: "לא הייתי רוצה שהוא ישאיר מכתב, כי בתור עורך דין שמתמחה בצוואות וירושות אני קורא לזה 'פרידה מתוכננת'. אם הוא היה כותב, זאת אומרת שהוא תכנן את המעשה אחד לאחד. אני רוצה להאמין שהוא כאילו נורה. נשבר ביום אחד, רגע אחד אחרי שלוש שנים של גיהינום. התפללתי שלא נמצא משהו, כי אם אין מכתב, הכאב כנראה היה אדיר והוא לא יכול היה לשאת אותו".
יוסי: "מבחינתי הוא עוד איתי".

ברכה קבור בבית הקברות הצבאי במודיעין. על מצבתו נכתב "נקי כפיים ובר לבב, אשר לא נשא לשווא נפשי ולא נשבע למרמה", פסוק מספר תהילים, פרק כ"ד. לצערה של המשפחה, במותו ברכה לא זכה לעלות לדרגת ניצב כפי שהם קיוו, אף שבפקודת המטה הארצי נכתב שאחת הסיבות שבגינן אין להעלות שוטר בדרגה אחרי מותו היא אם המוות הוא כתוצאה של התאבדות.

"אפי לא התאבד", מאיר קובע. "זה היה רצח, רק שלא ירו באקדח. הבן אדם הקריב את עצמו למען דמותה של החברה כחברה דמוקרטית, ולכן בכל מקום נכתב 'נפל בעת מילוי תפקידו'. אני הגשתי בקשה לצוואה לאחי, בפקודה נכתב 'חייל שנהרג בעת מילוי תפקידו, פטור מאגרה'. אמרו, 'אתה צריך לשלם', כי הם שמעו בחדשות שהוא התאבד. בתעודת הפטירה זה לא נכתב, ובמכתב ממשרד הביטחון נאמר שנפל במילוי תפקידו. הלכתי ליועץ המשפטי יהודה וינשטיין וביקשתי שאם אפי נהרג שיעלו אותו דרגה לניצב, כדי שנוכל לרשום על המצבה לפני גילויה. אמר 'אין ספק' ואישר. הלכתי לשר לביטחון הפנים, גלעד ארדן, שאמר 'איילת שקד לא תחתום', כי צריך את חתימת שרת המשפטים. אמרתי לו 'המפכ"ל חתם, ראש אכ"א חתם, היועץ המשפטי לממשלה חתם'. נסעתי לאיילת שקד שקראה ליועץ המשפטי שלה ואישרה. כולם חתמו 'נהרג במילוי תפקידו', זאת אומרת צריך לקבל דרגת ניצב. מגיעים שוב לארדן, לדעתך הוא חתם?".

אישרה דרגת ניצב. איילת שקד (צילום: הדס פרוש,פלאש 90)אישרה דרגת ניצב. איילת שקד (צילום: הדס פרוש,פלאש 90)

כנראה שלא.
"גיסתי הלכה לארדן, ואני אמרתי לעצמי 'הוא לא יאשר'. היא שמה לו את הטפסים על השולחן והוא הבטיח 'תוך שבוע אני אטפל בזה'. עשו לאפי טקס בבית הספר לשוטרים, וארדן עלה על הבמה, נתן נאום חוצב להבות. אמרתי לעצמי 'בסוף הוא יגיד שהוא מעניק לברכה את דרגת הניצב'. כלום. לא הייתה דרגת ניצב ועד היום זה לא עלה. למה? אני חושב שאני יודע מה הסיבה".

הצרות במשפחת ברכה לא הסתיימו. פרשת השחיתות בדן המשיכה לבעור בסביבת החברה. שלושה חודשים אחרי מותו של אפי גם מאיר הרגיש את הלחץ מבעבע ופוגע בבריאותו. "התקשר אליי אחד הדירקטורים ואמר 'אוספים חתימות להדחתך'", נזכר. "תפסתי את הטלפון ואמרתי 'לא מפחד מאף אחד, שיעשו מה שהם רוצים', וטרקתי. קיבלתי באותו ערב כאב ראש רציני, הגעתי הביתה, נכנסתי למיטה ובבוקר, כשנכנסתי להתקלח, חטפתי אירוע מוחי. אמר לי פרופ' קרסו 'יש לך מזל. הפגיעה שעברת היא כזו שלא יוצאים ממנה'. נפגעתי בתלמוס, בגרעין המוח".

מאיר עזב את דן. מוטי, אחיהם, שעבד אף הוא בחברה, עזב אחריו, והקיץ יוסי פורש אחרי 50 שנה, שהחלו עוד בימים שלמד בבית הספר המקצועי של החברה. "לפני חצי שנה התחילו לדבר על יציאה לפנסיה, אז אמרתי למאיר שאני תשוש והוא הציע שאשמור על הבריאות", אומר יוסי. "בתחילת אוגוסט אני עוזב".

מאיר מספר שגם היום, חמש שנים אחרי, כל דבר מזכיר לו את אחיו המנוח. שוטר תנועה ברחוב, ניידת שעוברת בכביש, הוא אפילו מתגורר מטרים ספורים מכיכר השוטר, ואם זה לא מספיק בתחילת השבוע שלח לי הודעה שבשכונת מגוריו עומדים לפתוח בית כנסת, "שובה ישראל",

בראשות הרב יאשיהו פינטו.
"תראה מה הולכים להקים בשכונה שלי", כתב. "הדבר דומה לזה שיקימו בית ספר על שם פושע. אנחנו מתכוונים לפנות לראש העיר נתניה, ליועץ המשפטי לממשלה, לשר הדתות ולפרקליט המדינה, שוקלים להגיש בקשה למתן צו מניעה או עתירה מנהלית כנגד אישור המקום כבית כנסת בהנהלת עבריין מורשע".

אתה מדמיין מה אחיך היה אומר?
"כל פעם אני שואל 'מה הוא היה אומר עכשיו?'. בחיים, בפוליטיקה. האם ילכו עד הסוף בפרשה זו או אחרת, או שיטייחו? יכולת לסמוך על אחי, לתת לו לתפוס חבל כשאתה מטפס על קיר במגדל של 100 קומות ולדעת שאין מצב שהוא יעזוב. אתה אל תהיה מודאג, אבל כשהוא היה צריך אתכם, אתם לא עשיתם את הדבר הזה בשבילו. הוא היה חבר שלכם, אתם לא הייתם חברים שלו". 

תגובות

מטעמו של הרב פינטו נמסר: ״לבית הרב אין כוונה להתעמת עם משפחת ברכה, ודי בכך שנאמר שהדברים המתוארים אינם אמת, ואינם מתארים את שאירע בפועל, המתועד ומגובה בעובדות. הרב הביע צערו על האובדן ועל כאב המשפחה, וכן על ניצול הצער לקמפיין שקרי מצד חלק מבני המשפחה, שעדיף להם להימנע מלהפיץ מידע שקרי שניתן להוכיח בנקל שאינו אמת״.

תגובתו של ארדן לא התקבלה.