היא לא מפסיקה לבכות במהלך השיחה. "האהוב שלי הלך", היא אומרת כשהיא נחנקת מדמעות. "אהבתי אותו אהבה אמיתית, הוא ידע את זה, אמרתי לו את זה במים. זה היה כאילו סוג של פרידה. חיבקתי ונישקתי אותו במים ואמרתי לו: 'אני כל כך אוהבת אותך'. הוא אמר לי: 'גם אני, חלי', ואז הוא עזב לי את היד והלך להציל את האנשים".
חלי בת ה־43 היא תושבת אשדוד העוסקת מזה 23 שנים בתחום הנדל"ן. מיכאל, אשקלוני במקור, בעל חברה לפיתוח וגינון, עבר לאשדוד בעקבות האהבה. בן 45 היה במותו. "זו הייתה כימיה ממבט ראשון", משחזרת חלי. "היה לו חיוך של לב ענק, הוא היה בן אדם טוב. זה היה קליק ממבט ראשון, מאז ועד עכשיו. מיכאל היה בן אדם מצחיק. איפה שלא הייתי איתו, נהניתי. לפני ארבעה חודשים נישאנו. איבדתי את אבא שלי לפני חצי שנה, אז עשינו חתונה מצומצמת רק בבית כנסת".
בעקבות המעשה האמיץ של מיכאל, שהציל אישה, תושבת היישוב הבדואי חורה, ושלושה ילדים, חאבס אלעטאונה, ראש המועצה המקומית חורה, הביע תנחומים למשפחה. "גיבור אמיץ ואדם ערכי, שקפץ ללא היסוס כדי להציל אנשים ושילם מחיר כבד מכל. ומבלי שעניין אותו דתם, מוצאם, נטייתם, ומבחינתו בראש ובראשונה היו בני אדם שיש להצילם".
"זו אחת הסיבות שהתאהבתי באיש הזה", מספרת חלי. "מיכאל הוא אמיץ, הוא גיבור. הוא אפילו לא חשב פעמיים, לא הסתכל אחורה. היה נחוש ללכת ולהציל אותם כששמע אותם צועקים 'הצילו'. זה היה מאוד מתאים לאופי שלו".
היא עדיין לא מעכלת את האסון. "איזה לעכל? מה לעכל?", היא אומרת. "אני צופה בטלוויזיה, רואה את התמונות שלו וזה פשוט לא נתפס. אני עוברת מאבל לאבל. מאבל על אבא שלי לאבל על בעלי. אין דבר קשה מזה. אני עוד לא מעכלת את זה שאבא שלי איננו, ועכשיו גם מיכאל איננו. מאיפה מתחילים? אלוהים מאיפה?".
אגם זיקים הוא למעשה מצבור מים רחב בשפך של נחל שיקמה. האגם התמלא לפני יותר משש שנים ונחשב מסוכן לציבור. סביבו לא מוצבת גדר, אין בו שירותי הצלה, אבל למרות זאת מבקרים רבים נוהגים להגיע אליו ולרחוץ בו. בעבר המועצה האזורית חוף אשקלון גידרה את האזור, אך לאחר מכן המחסומים הוסרו והגישה לאגם הפכה שוב חופשית. "ברור שיש בי כעס", אומרת חלי. "המקום פרוץ, בלי השגחה, יש שם איזשהו שלט שרק בדיעבד ראיתי אותו. אסור שמקום כזה יהיה פתוח בכלל. צריך לגדר אותו, לסגור אותו. אני בעצמי עמדתי לטבוע. למה המקום הזה בכלל פתוח? יש שם ילדים קטנים בתוך המים ללא השגחה".
היא מבקשת להעביר מסר: "כל מקום שאין בו מציל או שלא מוגדר כחוף רחצה, הוא סכנה. אנשים מאבדים חיים. אני איבדתי בעל. ילדיו של מיכאל איבדו את אביהם. איך ממשיכים מפה? צריך לזעזע. צריך שאנשים יבינו שנהרסו פה כמה משפחות מפני שהמקום לא היה מגודר. לא רק שצריך לגדר, אלא צריך לסגור את המקום הזה. הוא מסוכן, עם הרבה בורות, יש שם חול טובעני. בשנייה בן אדם יכול לתבוע".
ממועצה אזורית חוף אשקלון נמסר בתגובה לטענות: "בסוף השבוע האחרון אירע מקרה טביעה בשפך נחל שקמה הסמוך לחוף זיקים, שפך אשר אינו חלק מהחוף המוכרז. המועצה האזורית חוף אשקלון משתתפת בצער המשפחה ומצרה על מותו הטרגי של מיכאל בן זיקרי אשר גבורתו ותושייתו הביאו להצלת חיי אדם תוך קיפוח חייו. המועצה האזורית חוף אשקלון מבהירה כי שפך נחל שקמה הסמוך לחוף זיקים הינו מקום האסור לרחצה על פי שילוט המוצב במקום. המועצה פועלת לאורך כל השנה לשילוט האזורים האסורים לרחצה כפי שנעשה במקרה זה וקוראת לציבור הרחב להימנע מרחצה במקומות אשר נקבעו כאסורים ומסוכנים".
בסוף שיחתנו חלי מספרת שהיא מאוד הייתה רוצה לפגוש את האישה ושלושת הילדים שבעלה הציל. "הייתי רוצה רק לשאול אותם איך הוא עזר להם, כי הם בעצם ראו אותו ברגעיו האחרונים", היא אומרת בבכי.
התרעות פיקוד העורף