"הסרט נתן לי הזדמנות לדבר, להסביר איך אני מרגיש. זה עזר לי להוציא דברים החוצה", מודה בנימין (ביני) בן־יצחק, אביה של דנה בנט ז"ל, שנרצחה באכזריות בשנת 2003. "הסרט הוא גם סוג של זיכרון לדנה. היא הייתה ילדה מאוד מיוחדת, המון אנשים היו קשורים אליה". הערב (רביעי, 21:15) ישודר בכאן 11 הסרט "סודות מהוואדי", העוסק בפרשת היעדרותה ורציחתה של בנט ז"ל, שנעלמה באוגוסט 2003 דקות אחדות לאחר שירדה ממונית בקרבת ביתה. 

במשך שנים ארוכות חיפשה המשטרה אחר עקבותיה, עד שבשנת 2009 התקבל המידע שהביא לפתרון התעלומה וללכידת הרוצח. הסרט, בבימוין של הדר צדוק ותמנע גולדשטיין־חטב יחד עם העורך רפאל לוין, ישודר במסגרת "קצה חוט", סדרת דוקו העוסקת בפרשיות הרצח שזעזעו את המדינה.

"גידלתי את דנה ואת אחיה, שגדול ממנה בשנתיים", מספר בן־יצחק, 73, שמתגורר בקליפורניה ומרואיין בסרט. "בתיכון רציתי שהיא תנסה ללמוד בארץ. אמרתי: 'תנסי, אם לא ימצא חן בעינייך, תחזרי הביתה לארצות הברית'. דנה אהבה את הארץ ונשארה".

מתוך ''סודות מהוואדי'' (צילום: באדיבות כאן 11)מתוך ''סודות מהוואדי'' (צילום: באדיבות כאן 11)

ב־1 באוגוסט 2003 התקבל במשטרת טבריה דיווח על היעדרותה של בנט בת ה־18 שהייתה בדרכה חזרה הביתה ממסעדה שבה עבדה. איש לא ידע מה אירע לה. שנים רבות של חקירה וחיפושים העלו חרס. רק בשנת 2009 הגיעה למשטרה י', מי שהייתה זוגתו של הרוצח, יחיא עדואן פרחאן, תושב ואדי אל־חמאם בן 32, והיא חשפה את פרטי הרצח ואת מיקום שרידי גופתה של בנט. במרץ 2010 הורשעה י' בסיוע לרצח במסגרת הסדר טיעון, ונגזרו עליה 14 שנות מאסר. 

פרחאן עצמו הורשע ביולי 2010 בסדרה של מעשי רצח, בהם הרצח של בנט, ודינו נגזר לשלושה מאסרי עולם מצטברים ועוד 12 שנות מאסר. ביולי 2013, בעקבות קבלת ערעורו על אחד ממעשי הרצח שבהם הורשע, קוצר גזר דינו של פרחאן לשני מאסרי עולם מצטברים ועוד 12 שנות מאסר.

בן־יצחק לא ישכח את אותו לילה מחריד. "כשהודיעו לי שהיא נעלמה, מיד הגעתי ארצה", מספר האב. "נשארתי חודשיים־שלושה, הפכנו עולמות. לקחנו חוקרים, כל המדינה עסקה בחיפושים. זו הייתה תקופה שאי אפשר לשכוח אותה. אחרי חודש הבנתי שזהו, אבל זה לא משהו שמדברים עליו או אומרים אותו. כמה מקרים כאלה יש בארץ שלא מצאו אדם אחרי חודש? יש רק כמה מקרים שלא פוענחו עד היום. היה לי ברור שדנה מתה. היו לי חלומות ורודים לפעמים, אבל ידעתי שהם לא אמיתיים. כשמצאו את שרידי גופתה אחרי שש שנים, זה היה סוג של קלוז'ר, אבל זה היה מאוד קשה". 

ביני בן יצחק, אביה של דנה (צילום: צילום מסך)ביני בן יצחק, אביה של דנה (צילום: צילום מסך)

יצא לך לראות את הרוצח?
"ראיתי אותו רק כמה פעמים בטלוויזיה, וגם את הבחורה. אני לא יודע אם הייתי מסוגל להיות בבית המשפט ולהסתכל עליהם. הייתי עושה משהו דרסטי שהייתי מאוד מצטער עליו".

מאין שאבת כוחות?
"לצערנו הרב, העם שלנו מנוסה בקטסטרופות ובאסונות. אני גר יחד עם הבן שלי ועם שני נכדיי. יש לנו חווה, קיבלנו רישיון לגידול קנאביס רפואי. מאוד כואב לי בפנים. אני חזק ליד אנשים, אבל בוכה כשאני לבד. דנה ואני היינו מאוד קשורים. היא הייתה מיוחדת. ילדה שכולם אוהבים אותה, פשוט מלאך".

"בסרט הזה המיקוד שלנו היה על חקירת המשטרה", מספרת הדר צדוק, אחת מבמאיות הסרט. "הייתה פה חקירה מרתקת. אגב, מיד לאחר שדנה נעדרה, זימנו את פרחאן לחקירה. הוא היה עבריין מוכר, אבל לא היה למשטרה שום ממצא. לא היה להם עם מה לעמת אותו, ולכן בסופו של דבר הוא שוחרר". 

מתוך ''סודות מהוואדי'' (צילום: באדיבות כאן 11)מתוך ''סודות מהוואדי'' (צילום: באדיבות כאן 11)

מה הפתיע אותך בעת העבודה על הסרט?
"קודם כל, העובדה שמדובר ברוצח סדרתי. גם מערכת היחסים שלו עם י' מאוד הפתיעה אותי. זה סיפור מטורף. הוא הכיר אותה כשהייתה בערך בת 12, והיא סייעה לו ברצח של דנה וגם ברצח התיירת (סילביה מולרובה, תיירת צ'כית שהתנדבה בקיבוץ ונרצחה על ידי פרחאן ביולי 2003  - א"ש). היא הייתה בערך בת 15 בזמן הרצח. הוא שלט בה טוטאלית. 

לעומת סרטים אחרים בסדרה, פה המקרה הרבה יותר מורכב כי מדובר במשפחה שבמשך שש שנים לא ידעה מה עלה בגורל הבת. האמא, ויקי, אמרה שכל הזמן הזה הייתה לה תקווה שהילדה תימצא בחיים, שהיא נעה בין תקווה לייאוש. זה קשה לחיות באי־ודאות כל כך הרבה שנים, ואז לקבל את הבשורה המרה הזאת. זה זעזע אותי. המשפחה עברה ייסורים נוראיים".

הדר צדוק (צילום: צילום פרטי)הדר צדוק (צילום: צילום פרטי)

לא הטייפקאסט
סנ"צ תמיר ארד, כיום מפקד ימ"ר ארז במשמר הגבול, אחד מקציני המשטרה המרואיינים בסרט, החל לעסוק בפרשה בשנת 2009. אז הוא היה בדרגת פקד ושימש כראש מחלק תשאול בימ"ר עמקים. "קרא לי מפקד ימ"ר עמקים דאז, סנ"צ אבי אלגריסי, ואמר שהגיעה ידיעה מודיעינית על כך שיש בחורה בטבריה שיודעת פרטים על היעלמותה של דנה בנט", הוא משחזר. "נפגשתי עם הבחור שהעביר את הידיעה, הוא העשיר אותי בעוד פרטים והחלטנו שיש מקום לפנות לבחורה בצורה ישירה. היא הייתה באותו זמן באיזו נסיעה מהמרכז לכיוון טבריה. שני בלשים חיכו לה בתחנת האוטובוס בטבריה וליוו אותה למשרדי הימ"ר". 

בסרט נראית י', שהייתה קטינה בעת הרצח, כשהיא בחדר החקירה. "כשאנחנו פגשנו אותה היא הייתה בת 21 ועם קביים, לאחר ששנה לפני כן עברה תאונת דרכים", מתאר ארד. "אז עוד לא ידענו על המעורבות שלה ברצח. 

אם את שואלת על הטייפקאסט של רוצח, זו לא הדמות. היא הייתה בחורה מאוד נאה, צעירה, שדיברה בצורה מאוד ברורה, אבל גם מאוד שטחית. היא הייתה יכולה לדבר על גרפיטי בקירות כמו שהיא דיברה על רצח. י' התחילה לספר לנו את סיפור ההיכרות שלה עם עדואן בשנת 2001, כשהייתה בערך בת 12 וחצי והוא בן כ־30. 

הקשר שלהם הפך רומנטי, ובמהלכו הם ביצעו כל מיני אירועים פליליים של התפרצויות לרכבים.בתחילת יולי 2003 היא הייתה אצל אמא שלה, עדואן התקשר אליה, ביקש ממנה לרדת למטה, ואז היא הבחינה שיש בחורה בכיסא ליד הנהג. היא תיארה את הבחורה עם קארה, שיער בלונדיני, משקפי ראייה, וסיפרה שהבחורה לא כל כך תקשרה, היה נראה לה שהיא מסוממת או שיכורה. הם החלו בנסיעה, הגיעו לאזור נחל צלמון, שם עדואן רצח את הבחורה. הייתה זו סילביה מולרובה. יומיים לאחר הרצח הגופה נמצאה. י' ועדואן ראו זאת בחדשות והיו מאוד מבסוטים". 

ביני בן יצחק ובני משפחתו (צילום: יגאל לוי)ביני בן יצחק ובני משפחתו (צילום: יגאל לוי)

הצלחת לעכל את מה ששמעת ממנה?
"היה מפתיע לראות בחורה כזאת צעירה, באה ומספרת את הסיפור הזה בלי הרבה שינוי בגון הקול. הכל בצורה קרה כזאת, בלי להפגין רגש כלשהו. כמו כן, חשבנו שאנחנו עומדים לשמוע סיפור על דנה, אבל פתאום שמענו סיפור אחר. 

לאחר מכן היא סיפרה על הלילה שבו נסעה יחד עם עדואן ברכב מטבריה לכיוון צומת גולני. הם הבחינו במונית שממנה יורדת נערה. עדואן אמר לי' ללכת לדנה, לומר לה שהיא עובדת אצלו במלון, שנכנסת קבוצה בלילה, ושהוא ייתן לה 500 שקלים כדי לסדר את החדרים. י' עשתה מה שעדואן ביקש ממנה, ודנה עלתה לרכב".

בנקודה זו גורלה של דנה נגזר. "הם הסתובבו ונסעו חזרה לכיוון טבריה, עברו את ואדי חמאם ונכנסו למטע זיתים", מתאר ארד. "הוא עצר את הרכב באזור חקלאי וירד ממנו. דנה כבר הבינה שהמצב לא טוב, וביקשה מי' לצאת איתה מהרכב. 

שתיהן יצאו מהרכב, ואז עדואן הסתובב לדנה, היא עוד הספיקה להגיד לו: 'אל תרצח אותי'. הוא נתן לה אגרוף לכיוון הצלעות, היא התכופפה וצעקה שנפלה לה העדשה. העובדה שהיו לה עדשות מגע הייתה פרט מוכמן. אז כבר היינו בטוחים שי' מספרת סיפור אמיתי. י' המשיכה לתאר בחקירתה את מהלך הרצח המחריד, שבסופו הם גררו את הגופה מתחת לרכב גזלן שהיה בשטח, שפכו דלק על הגופה והבעירו אותה".

רצח לשם רצח
"ניסינו לעשות לו תרגיל", מספר ארד. "ידענו שהולך להיות דיון בבית משפט. הוא היה אסיר באותו זמן, ישב על התפרצויות. הכנסנו את י' יחד איתו לאולם, הושבנו אותם יחד".

בסרט נראים פרחאן וי' ישובים זה לצד זה בבית המשפט. "ביקשנו ממנה להגיד לו ש'המשטרה מחפשת איפה ששרפנו את הגופה'. רצינו לגרום לו לדבר", מספר ארד. "אבל במהלך התרגיל הוא לא אומר לה הרבה חוץ מ'לא לעבוד עם הכלבים', ו'תסתמי את הפה שלך'. הוא נתן לה כל מיני רמזים שלא תשתף פעולה עם המשטרה, בדק בשיער שלה אם יש לה מכשיר הקלטה. 

אחרי זה הוא חזר למעצר, התקשר לאחותו וסיפר לה שי' משתפת פעולה עם המשטרה. הוא ביקש מאחותו להתקשר אליה ולומר לה לסתום את הפה. הוא אמר לאחותו שי' מנסה להפיל אותו בדברים שהוא לא קשור אליהם. 

אחותו לא הבינה אותו ושאלה על מה הוא מדבר. ואז הוא שאל את האחות אם היא זוכרת שחקרו כמה פעמים את הילדים של דודה שלהם. היא אמרה שכן, ואז הוא ענה לה שמדובר בסיפור הזה. הלכנו לחומרי החקירה שהצטברו עם השנים ומצאנו שיש אכן דודה אחת שלו שהילדים שלה נחקרו לגבי ההיעלמות של דנה בנט. זה קשר אותו למקרה. הוא הבין מצוין על מה י' דיברה, למרות שלא ציינה לרגע שמדובר בדנה בנט".

בסרט נראות גם את החפירות שהחלו באזור ואדי חמאם על מנת למצוא את שרידי גופתה של בנט. כדי לא לעורר חשד, בתחילה החפירות בוצעו במסווה של עבודות ארכיאולוגיות. "כבר בהתחלה נמצא שריד", מתאר ארד. "הרצנו את זה מהר למכון לרפואה משפטית וקיבלנו תשובה שיש התאמת די־אן־איי. כמה ימים לאחר מכן עדואן הובא לחקירה". 

דנה בנט (צילום: אייל לוי)דנה בנט (צילום: אייל לוי)

איך הוא הגיב?
"בהתחלה הכחיש כל קשר. אחר כך שינה את גרסתו, אמר שי' עשתה זאת עם אדם אחר, והוא רק בא וסייע להם להעלים את הגופה. לאחר מכן שינה שוב את הגרסה והודה ברצח של סילביה מולרובה וברצח של דנה. אמר גם שי' הייתה שותפה יותר פעילה ברצח ממה שהיא סיפרה. הוא גם דיבר על שתי רציחות נוספות, שעליהן לא הורשע בסופו של דבר".

הוא הביע חרטה?
"לא, וגם לא ציפינו. זה הרוצח הסדרתי הראשון שהורשע בארץ".  

מה הכי הפתיע אותך בסיפור הזה?
"חקרתי בסביבות 100 אירועי רצח. כשמדברים על רצח, בדרך כלל יש מניע, ולא משנה איזה, אפילו טעות בזיהוי. פה זה היה פשוט רצח לשם רצח".