בשנת 2001, כשהאינתיפאדה השנייה הייתה בשיאה ופיגועי הטרור גבו הרוגים רבים, נורו הרקטות הראשונות מעזה לעבר שדרות. הממשלה דחקה את העניין לתחתית סדר היום הביטחוני, בעיקר משום שעד לשנת 2004 כמעט לא נגרמו נזקים של ממש מירי הרקטות מעזה. בכל אותו הזמן מי שהפעיל לחץ כבד על הממשלה למצוא פתרון לתושבי העוטף היה ראש עיריית שדרות אלי מויאל. בהמשך הוא היה מהמתנגדים הבולטים של תוכנית ההתנתקות והתריע שהיא עלולה לסכן את יישובי הדרום. במשך עשור בתפקידו כראש העיר, בין 1998 ל־2008, הוא ראה עצמו כשליח של תושבי העיר בפני מקבלי ההחלטות.
השבוע עלתה בכאן 11 סדרת הדוקו "שמיים בצבע אדום", המגוללת בשלושה פרקים את סיפור הקמתה של מערכת כיפת ברזל מבעד לעיניהם של תושבי שדרות שסבלו מאימת הטילים ואף איבדו את יקיריהם. בין המרואיינים בסדרה: אהוד ברק, עמיר פרץ, בני גנץ וגם מויאל.
"כשהתחלנו לעבוד על הסדרה, החלטנו לצלם מספר מרואיינים, לראות מה יצא לנו ואז להחליט איך ממשיכים", מספר יוצר הסדרה אורי בר און. "נתי דינר, שיזם את הסדרה, רצה שנראיין את אלי מויאל. חשבתי שזה אפשרי, אבל לא נחוץ שנראיין אותו כבר בהתחלה, הרי שמענו את מויאל מספיק בחדשות, מכירים אותו יותר מדי. אבל לשמחתי נתי התעקש, וכך אלי התיישב מול המצלמה שלנו. לתדהמתי גיליתי בראיון הזה שלא מדובר במרואיין רגיל, אלא בסוג של נביא. אחרי יום הצילום שקעתי בחומרי ארכיון מתחילת שנות ה־2000, בימים שבהם רק התחילו ליפול רקטות בשדרות, וראיתי אותו פעם אחר פעם חוזה את העתיד, בנחרצות, באהבה אנושית ובזעם. אחרי הראיון הזה היה ברור שאלי מויאל הוא הגיבור של הפרק הראשון, ואני כל כך מצטער שהוא כבר לא איתנו כדי לצפות בזה".
"אלי מויאל הוא מסוג המנהיגים הפוליטיים שהיו כל כך מדויקים ביכולת שלהם להכיר את הציבור ולדאוג לצרכיו, ממקום אמיתי ואכפתי", אומר נתי דינר, יוצר ויוזם הסדרה. "לצערנו, הוא לא הגיע לעמדות המפתח הבכירות. היו לכך סיבות ונסיבות, חלקם לדעתי ביד מכוונת. התרשמתי שאצל אלי אין חארטה. הוא קורא את המפה ומציג אותה בפרצוף גם אם היא לא נוחה לאוזן. תמיד הרגשתי שהוא לא מייצג ימין או שמאל, אבל הוא תמיד היה ברור. גם בסוגיית הרקטות ועזה הוא אמר לנו שצריכים להחליט על אחת משתי דרכים - צבאית או דיפלומטית - ואחרי שמחליטים על דרך הולכים איתה עד הסוף. לא נשארים באמצע, קצת מזה וקצת מזה, כי אז אין כלום. אנחנו מקווים שהסדרה תשאיר חותם על העשייה של מויאל למען שדרות בימים הכי קשים שלה".
הראיון של יוצרי הסדרה עם מויאל הפך להיות הראיון הגדול האחרון שהעניק בימי חייו, והוא מובא כאן.
מותו של אוחיון גרם לדני גולד, ראש מחקר ופיתוח במשרד הביטחון לבחון איך אפשר להגן על יישובי הדרום מפני רקטות, אבל למדינת ישראל היו פתרונות אחרים לבעיית הרקטות: התקפה על עזה, חיסול בכירי חמאס ומעל הכל - תקווה שההתנתקות מעזה תגרום להפסקתן.
כשפורסם דבר תוכנית ההתנתקות, היה מויאל ממתנגדיה הגדולים. "אני חושב שמדינת ישראל הייתה בשיא טיפשותה ברגע ההוא", אמר בראיון האחרון. "אתה רוצה להתנתק? תקבע מחיר. שרון לא קבע מחיר. הוא ברח עם הזנב בין הרגליים. פינו יהודים, בתי עלמין, בתי כנסת. אלו דברים שנעשו רק בשואה, שעשו האויבים הכי גדולים שלנו. עד היום אני לא מבין את המהלך הזה. המהלך הכי דרמטי שנעשה בישראל והוא נעשה חינם. למה? אמרתי לשרון את כל האמת בפנים, אמרתי לו שהוא עשה טעות. גם מבחינה מדינית. כי התוצאה הייתה שאמרו שהיהודים פחדנים וקל להפחיד אותנו עד היום".
ב־12 בדצמבר 2007, בראיון בשידור חי לרדיו קול ישראל, הודיע מויאל במפתיע על מכתב ההתפטרות שהגיש לשר הפנים בשל המצב הביטחוני. "הצעד הזה הוא צעד מתבקש", אמר בשידור. "אולי זה הדבר היחיד שעוד יזעזע את הממשלה - לקום ולעשות מעשה. זו החלטה שהתבשלה אצלי מהבוקר, כאשר במהלך כל היום היה ירי של רקטות קסאם בלתי פוסק לעבר העיר ובמיוחד היום כשהמצב המיוחד בעורף הוסר והאחריות היא על כתפיי. אני לא יכול לשאת באחריות יותר".
"התפטרתי כי ראיתי שהמדינה הזאת לא מזדעזעת משום דבר, אמרתי שאולי אני יכול במעשה שלי לזעזע", הסביר מויאל בראיון. "אתה יודע מה הייתה התגובה של מאיר שטרית, שהיה שר הפנים? הוא כינס את המועצה בשדרות בלעדיי ואמר ככה: 'אם מויאל לא חוזר תוך שבועיים, אני מפטר אותו'". לאחר מכן, מויאל חזר בו מהתפטרותו.
"ראשי ממשלות הסתכלו על התושבים של עיירות הפיתוח כעל אנשים לא מפותחים", אמר. "ראשי הממשלה לדורותיהם אמרו לי, 'מויאל, כמה כסף אתה צריך?', זה העליב אותי עד עמקי נשמתי. מה, אתם טיפשים? אני צריך כסף? אני צריך ביטחון! אמרתי להם: אם אתם לא יכולים לספק ביטחון, תתפטרו! אתם אומרים שאתם לא יכולים להציל את עם ישראל? אז תלכו הביתה. לו הייתי ראש ממשלה ולא הייתי יכול לפתור בעיה קריטית, הייתי אומר: סליחה, אני הולך. אל תחשוב שאם אתה ראש ממשלה אתה הגדול מכולם. סך הכל כמה חבר'ה ממרכז הליכוד בחרו בך. תירגע".
"כשהתחילו להיפגע ערים מסביבנו, תל אביב וחולון ובאר שבע ואשקלון ואשדוד, אמרתי לעצמי: מויאל, אתה צריך להצטער שאתה צודק", הוא אמר. "זה בסוף הגיע לשם. זו הפעם היחידה שהצטערתי שצדקתי. באמת הצטערתי. אם אתה לא הורג את זה כשזה קטן, זה ימשיך לגדול. תהרגו אותו עכשיו. הם לא הרגו את המפלצת הזאת כשהייתה קטנה, נתנו לה לצמוח ולצמוח והיא גדלה, ועכשיו היא יורקת אש לכל הכיוונים".
במרוצת השנים מויאל נפגש עם מנהיגים מכל העולם כדי לזעוק את הזעקה של העיר שכל כך אהב. בין היתר אירח ב־2008 את ברק אובמה, שהיה אז סנאטור ומתמודד מטעם המפלגה הדמוקרטית בבחירות לנשיאות ארצות הברית. "הוא בא להראות לקהל היהודי בארצות הברית שהנה, הוא הולך לישראלים", אמר מויאל. "אמרתי לו: תגיד לי, מיסטר אובמה, מה היה קורה אם אתה יושב אצלך בבית בשעה 11 בלילה, הילדות ישנות, אתה רואה טלוויזיה ופתאום אין דה מידל אוף נו וור נופל פגז על החדר של הילדות שלך. ואני אגיד לך יותר מזה, אתה יודע את הכתובת של מי ששלח את הפגז. אתה יודע עליו הכל. מה היית עושה? הוא אמר לי: איי וויל קיל דם אול. אבל אובמה בסוף תמך בערבים, הוא לא קיים את ההחלטה שלו עבורנו. הוא קרץ לכולם, תראו כמה אני נחמד. אני מכיר בחורות כאלה. עשה לנו את ההצגה. הבעיה היא שאחרי שהוא עזב את ישראל, אובמה אמר דברים אחרים במקום אחר. נו באמת, אנחנו מכירים את המשחק. אף פעם אל תאמין לנשיא בקמפיין. היה לי חשוב שהוא יקיים את ההבטחה שלו, לא שהוא יגיד אותה. הוא לא קיים. מה שהוא אומר זה לא חשוב לי, מה שהוא עושה זה חשוב לי".
בסיום הראיון היה חשוב למויאל לומר עוד דבר אחד: "אני גאה להיות שייך לעם הזה, אחרי ככלות הכל. לא אבדה התקווה, ויש בעם הזה אנשים איכותיים וחזקים, ויבוא היום והם יעלו וישלטו בכיפה ונחזור להיות העם שהיינו. החכם, המשכיל, שיודע לפתור בעיות. כרגע אנחנו לא מוקפים במדינאים, אנחנו מוקפים בפוליטיקאים, ודעתם של פוליטיקאים היא דעתו של שור מועד להזיק. אנחנו צריכים מדינאים והם בואו יבואו".
התרעות פיקוד העורף