לפני כחמש שנים החל פרי סמנון, 33, מורה לטבע וקיימות, לגדל דבורים בחצר הבניין המשותף שבו הוא גר בשכונת שפירא בתל אביב. "אני מאוד אוהב טבע, ומבין שנוכחות הדבורים חשובה גם במרחב העירוני, וזו הסיבה שהתחלתי לגדל דבורים", הוא מספר. "בשנה הראשונה חששתי שהשכנים יהיו נגד, אז החבאתי את הכוורת מתחת לעץ דקל שהעלים שלו הסתירו אותה. בבניין יש שש דירות, בהן גרים 14 שכנים. לאט־לאט התחלתי לגלות לשכנים. זה מאוד מרגש וכיף ולא יכולתי להתאפק".
"הנחות היסוד של הדבוראות האורבנית משקפות את אלו של מועצת הדבש וארגון הדבוראים, המעודדות יוזמות לשמירה על דבורת הדבש שבלעדיה אין קיום לאדם, מאחר והדבורה הנה המאביקה העיקרית בטבע, המסייעת בהאבקה (הפרייה) של 80% מהגידולים החקלאיים ונמצאת בסכנת הכחדה", מסרו במועצת הדבש. במועצת הדבש ובמשרד החקלאות ציינו כי עבור גידול דבורים אורבני דרושים היתר ועמידה בפרמטרים מקצועיים ובתנאים מסוימים. "זאת במטרה למנוע פגיעה בחיי ובריאות הדבורה והמאזן האקולוגי, וכן למנוע סכנת פגיעה באנשים הרגישים לעקיצות", אמרו במועצת הדבש.
"בישראל אלפי אנשים מגדלים דבורים בבתיהם. גם במקומות עבודה רבים מגדלים דבורים, בבתי ספר ובגני ילדים", מספר יוסי אוד, 62, אקולוג, דבוראי ומייסד המרכזים לגידול דבורים בעיר בישראל - מרכזי ידע שבהם מלמדים או מדגימים כיצד ניתן לגדל דבורים בבית בדרך הטבע, בגישה הביו־דינמית, הקרובה כמה שיותר לדרך שבה הן חיות בטבע. לפני 13 שנים, כשהמוני דבורים הגיעו לגינת ביתו בגבעת יערים, אוד התאהב בהן. יש לו בבית גם חוות חופש לימודית לדבורים. בימים אלה הוא מעביר קורס לגידול דבורים ביתי במרכז לדבוראות ביו־דינמית הנמצא בסנטר פארק, מרכז הקיימות שעל הגג של דיזנגוף סנטר בתל אביב. הדבורים גדלות שם בדרך הטבע, בלי לרדות מהן דבש וללא התערבות של האדם בפעילות הכוורת. "בקורס הנוכחי יש לי אפילו ילד בן 10 וגם אנשים בני 85, המגיעים מראש פינה בצפון ועד הערבה שבדרום", הוא מספר.
"מדובר בשני מפגשים של שלוש שעות וגם יום חווייתי בחוות חופש לדבורים. המשתתפים מקבלים כלים להתחיל לגדל דבורים מיד בתום הקורס. בימי הקורונה יש כ־30 איש בכל קורס. הקורסים שלי מלאים עד אפס מקום. עלות הקורס היא 700 שקלים למשתתף, וזה כולל לאחר מכן הנחיה שלנו לגבי תהליכי הגידול".
אוד - בין מייסדי עמותת "מגן דבורים אדום" להצלת נחילי דבורים ומייסד פרויקט "דבורים לשלום", שבו יהודים וערבים מגדלים דבורים יחד, ופרויקט "ילדים ודבורים זה סיפור אהבה" לגידול דבורים בתוכניות חינוכיות בבתי ספר - מבהיר שאין מניעה בחוק לאדם לגדל כוורת אחת או שניים. "לשם כך המגדל לא נדרש לשום אישור מאף אחד", הוא טוען. אוד מספר כי ישנן סיבות שונות הגורמות לאדם לגדל דבורים בביתו. "יש אנשים שמגדלים דבורים רק בשביל לעזור לעולם, יש המגדלים בצורה טבעית בלי לקחת מהן אפילו דבש, יש כאלה שעושים זאת לצורכי האבקה של החקלאות העירונית והביתית, ויש שעושים זאת לטובת הדבש", הוא אומר.
תמיר לויטל, 45, העוסק בתחום ההייטק, משתתף עכשיו בקורס דבוראות ביתית בחווה החקלאית בקריית אונו. "יש לי עבר כקיבוצניק, ואני קרוב לאדמה ולטבע", הוא מספר. "כמו כן, חטפתי כמה עקיצות בתור ילד שרץ יחף על הדשאים ואחר כך גם התעניינתי בדבורים. עשיתי תואר שני במדעי בעלי חיים, אז הנושא קרוב ללבי. אני מתנדב בגינה הקהילתית בעיר, ושלשום העמידו בה כוורת חמישית. בנוסף, יש לי בבית גינה קטנה עם כמה פרחים, אז יכול להיות מתאים גם לגדל דבורים. עוד לא שיתפתי בזה אף אחד, זה רעיון חדש".
לתחביב גידול הדבורים אין גיל. מרום חי־ג'ן, בת 12 וחצי, תלמידת כיתה ח' מהוד השרון, בכלל לא קוראת לזה תחביב, אלא דרך חיים. היא מגדלת דבורים זה שלוש שנים בבית עץ בחצר ביתה הפרטי. "בגיל 7 ראיתי את הסרט 'כוורת בסרט'", היא מספרת. "בעקבות כך התעניינתי בדבורים והתחלתי לשאול את אמי שאלות הקשורות לדבורים. חלק מהתשובות אמא שלי ידעה, חלק חיפשה בגוגל. ככה היא גם הגיעה ליוסי אוד ורשמה אותי לקורס שלו. לפני שנתיים וחצי הגיע אלינו הנחיל הראשון".
חי־ג'ן מדברת בהתרגשות על הדבורים שבחצר ביתה. "יש לי כוורת אחת ואני לא רוצה שהדבורים יעזבו", היא אומרת. "ברגע שהכוורת מתמלאת לגמרי בדבש, הדבורים עוזבות אותה כי אין להן מקום לחיות. פעם אחת לקחתי מהן דבש, 30% מהכמות, רק כדי לפנות להן מקום שיוכלו להמשיך לייצר דבש ולאכול אותו. לא הפרעתי למאזן שלהן".
"כשפותחים את הכוורת, זה כמו ניתוח לב פתוח, ולכן הדבורים יכולות לעקוץ. הן גם עקצו בעבר אותי ואת מרום", מוסיפה עלייה, אמה של מרום. "אבל אפשר להבין את הדבורה. היא לא מתכוונת לעקוץ בשביל לעקוץ". "בראש השנה יהיה אצלנו סילאן, לא צריך דבש", מסכמת מרום. "דבש זה סתם צורך של האדם להתפנק. דבש הוא אוכל, אבל לא של בני אדם".
התרעות פיקוד העורף