"שוק אבטחת ה־IoT צומח בקצב לא ייאמן, וכרגע שווה עשרות ביליוני דולרים", מספר דיברוב. "יש לנו לקוחות מ־165 מדינות, ולמעשה הפכנו לסטנדרט האבטחה דה פקטו של תעשיות הרפואה ובתי חולים, חברות ייצור, קמעונאות, טכנולוגיה, פיננסים ובנקים. לקראת האקזיט דברים אומנם זזו יחסית מהר, אבל העניין הגיע בהפתעה. סיימנו באוקטובר רבעון חזק, כאשר קרן אינסייט פרטנרס כבר מושקעת בחברה ומלווה אותנו תוך שהיא מחזיקה מניות מיעוט. לא היינו צריכים כסף בתקופה הזו, כי היו לנו המון לקוחות חדשים ומומנטום מעולה, אבל אמרו לנו שג'ף הורינג, מייסד ושותף־מנהל בקרן אינסייט, מאוד רוצה לפגוש אותנו".
"למרות שעבור חברות רבות רכישה זו ההתחלה של הסוף, עבורנו זו רק ההתחלה", אומר יזרעאל. "המטרה שלנו ושל אינסייט היא להמשיך להצמיח את החברה, לפתח מוצרים חדשים ובעוד שלוש־ארבע שנים להגיע לשווי של עשרה מיליארד דולר. למעשה, הרגע המרגש ביותר היה לספר זאת לעובדים ולראות לכמה אנשים הצלחנו לשנות חיים. עשרות עובדים הפכו למיליונרים. העובדים שלנו היו בשוק, לא האמינו. הבהרנו להם שממשיכים עסקים כרגיל והכנו להם מצגת שמסבירה להם כמה הם מקבלים מהאקזיט. אף עובד לא נשאר מאחור, גם מי שהגיע יום לפני האקזיט קיבל תגמול. הם היו באופוריה".
בימים אלה מתכננים דיברוב ויזרעאל לחזק ולהגדיל את הצוות. "אנחנו ממשיכים לצמוח ומגייסים עובדים לכ־30 משרות חדשות במערך המחקר והפיתוח", מספר דיברוב. "זה אולי נשמע כמו סיפור סינדרלה, אבל הדרך לאקזיט הייתה מורכבת עם עבודת צוות מאומצת וארוכה שבה כל העובדים נכנסו תחת האלונקה. מלבד הטכנולוגיה הטובה, לגורם האנושי יש משמעות רבה בהצלחה".
בסופו של דבר, הגיעה גלזר־סקורי לד"ר דוד איסקוב, מנהל מרכז בריאות האישה זבולון של שירותי בריאות כללית במחוז חיפה. "הוא הבטיח שאצליח להיכנס להריון, והוא היה גם היחיד שגילה שככל הנראה יש לי אנדומטריוזיס, מה שהקשה עליי להיכנס להריון ולשמור עליו", היא מספרת. "ד"ר איסקוב הפנה אותי לד"ר יובל קאופמן, מומחה לגינקולוגיה ומנהל מרפאת אנדומטריוזיס של שירותי בריאות כללית במחוז חיפה, שניתח אותי בלפרוסקופיה והוציא את כל הנגעים שהיו".
שלושה חודשים לאחר הניתוח ביצעה גלזר־סקורי שאיבת ביציות נוספת. "החזירו לי עוברים, ונקלטתי להריון שממנו נולדה הילדה", היא אומרת באושר ומציינת ש"ההריון הזה התחיל בתאומים והסתיים בהפלה של אחד מהם".
התינוקת נולדה ב־29 ביולי 2020 בבית החולים כרמל בשבוע 37 בניתוח קיסרי דחוף. "זו הייתה התאהבות ממבט ראשון והגשמת חלום", מתארת גלזר־סקורי. "זה היה מאוד לא פשוט להיות בהריון בקורונה. כדי חלילה לא להידבק, בודדתי את עצמי מרצון והרגשתי בדידות מאוד גדולה. זה היה מאוד לא קל נפשית, אבל הייתה לי מטרה מול העיניים".
"בשנה שחלפה נולדתי מחדש. זו שנה שקיבלתי בה מתנה, שנה שהייתה מבורכת עבורי, שחזרתי בה לחיים", מספר רוברט (רובי) גל, 49, מפתח תקווה, שעבר בדצמבר האחרון השתלת ריאות. כיום הוא נמצא בתהליכי החלמה.
"לפני 12 שנים התגלתה אצלי מחלת ריאות חסימתית (COPD)", הוא מספר. "הייתי בדרך לאמא שלי ופתאום באמצע הדרך נפלתי ולא הצלחתי לנשום. עשיתי בדיקות בבית חולים וגילו את המחלה. המצב שלי התחיל להחמיר. בהתחלה התנהלתי ללא חמצן, אחר כך נתנו לי חמצן שהייתי צריך להיות איתו בלילה, ואחרי זה כבר הייתי צריך להיות עם חמצן גם ביום. שנה לפני שהשתילו לי את הריאות, מערכות הנשימה שלי קרסו לגמרי".
את ההודעה כי יש משפחה שמוכנה לתרום איברים ולהציל חיים קיבל פרופ' מרדכי קרמר, מנהל מערך הריאות בבית החולים בילינסון, מד"ר תמר אשכנזי, מנהלת המרכז הלאומי להשתלת איברים. ד"ר קרמר התקשר לגל כדי לבשר לו את הבשורה.
"ב־22 בדצמבר 2019 הדלקנו נר ראשון של חנוכה וירדנו להשתלה", מספר גל. "בתאריך הזה נולדתי מחדש. הריאות היו של אישה, שאני לא יודע אפילו ממה היא נפטרה. היום אני כמו חדש. אני מתאמן, עושה ספורט. בגלל הקורונה אני כמעט לא יוצא מהבית, אבל אני כבר רגיל לזה. הרי שנה שלמה בכלל לא יצאתי מהבית".
"זו הייתה שנה שבה הצלחתי להגשים חלום ולפרוץ גבולות למרות המצב הלא פשוט של הקורונה", אומרת אור שפיץ, 23, קונדיטורית, יזמית ואושיית אינסטגרם, שפתחה ביוני האחרון את "הבייקרי של אור שפיץ" ברחוב בוגרשוב בתל אביב.
"זה היה חלום של שנים", היא מספרת. "מגיל 17 מכרתי עוגות. סבא שלי בנה לי מטבח ורוד בבית ההורים, ומשם הייתי מוכרת. כשהייתי חיילת, למדתי קונדיטוריה. הצטלמתי לעונה השנייה של הריאליטי 'בייק־אוף ישראל' והגעתי לרבע הגמר. תמיד הייתי יזמית, תמיד היה לי חוש עסקי שמאוד רציתי לממש. תמיד רציתי לעבוד בעבודה שאני אוהבת ולהגשים את עצמי. האינסטגרם היה חלק בלתי נפרד מחיי. למדתי לשלב את האפייה והשיווק באינסטגרם. ככה הצלחתי להגיע לכ־250 אלף עוקבים".
כאמור, השנה האחרונה הייתה שנה ורודה עבור שפיץ, בדיוק כמו הצבע המככב במקום שפתחה. "ההורים שלי מאוד תמכו בי. אמא שלי עוזרת לי מאוד, מנהלת את כל מאחורי הקלעים", מספרת שפיץ. "התכנון המקורי היה לפתוח במרץ. הקורונה פרצה לחיינו בדיוק כשחתמתי על החוזה, אבל רציתי להאמין שאו שהקורונה תיעלם או שאני יכולה להצליח בצד הקורונה בדרכי שלי. לעזוב פתאום הכל ולבטל, לא היה מבחינתי אופציה".
שבוע לאחר שהסתיים הסגר בגל הראשון, שפיץ פתחה את המקום. "בהתחלה היה תור מטורף", היא מספרת. "עכשיו יש פיקים של לחץ, אבל אנשים כבר יושבים יותר בנחת. בבייקרי אני מציגה ומוכרת את הקינוחים שלי. במקום ישנו גם חלל שאמורות להיות בו סדנאות אפייה, אבל זה כרגע מתעכב בגלל הקורונה. הבייקרי עובד מדהים. עכשיו גם עלתה לי תוכנית חדשה המשודרת בערוץ האוכל וגם בערוץ 24 – 'הבייקרי של אור שפיץ'. אני בטוחה שאם לא הייתה קורונה, הייתי מרוויחה יותר כסף, אבל אין תלונות. לשנה החדשה אני מאחלת לעצמי להגשים את כל מה שלא הספקתי בשנה הקודמת".
התרעות פיקוד העורף