205 אלף דורשי עבודה נרשמו במהלך חודש ספטמבר, הנתון הגבוה ביותר מאז חודש מרץ, אז פרצה מגפת הקורונה והוטל הסגר הראשון, שבמהלכו נרשמו 850 אלף דורשי עבודה מקרב השכירים במשק - כך עולה מדוח "דופק שוק העבודה" לחודש ספטמבר שפרסם היום (ראשון) שירות התעסוקה.
אם בחודשים יולי ואוגוסט, בין ההקלות של הסגר הראשון להטלת השני, היה מספר הנרשמים כדורשי עבודה גבוה ממספר החוזרים לעבודה, פי 1.5 ופי 1.8 (בהתאמה), הרי שהסגר השני הקצין מגמה זו: על כל חוזר לעבודה בספטמבר, היו 8.1 נרשמים כדורשי עבודה – היחס השלילי ביותר מאז חודש מרץ. בסוף ספטמבר, הגיע מספר דורשי העבודה הפעילים בשירות התעסוקה ל-944.5 אלף – עליה של 20.9% לעומת מספרם בסוף אוגוסט (781.3 אלף).
מספר הרשומים עקב חל"ת עלה ל-612.6 אלף, שהם 64.9% מכלל הרשומים בסוף ספטמבר. במהלך ספטמבר חזרו לעבודה כ-25.3 אלף דורשי עבודה - נתון נמוך לעומת חודש אוגוסט שבו חזרו 28.9 אלף. בדומה לגל הראשון, מרבית הנרשמים בשירות התעסוקה בספטמבר יצאו לחל"ת (82.6% - מול 88.7% במרץ). אולם, שיעור המפוטרים בספטמבר, 21 אלף עובדים שפוטרו במהלך החודש, גבוה משיעור המפוטרים במרס (10.2% מכלל דורשי העבודה, לעומת 7.4% בחודש מרץ).
התחום שהכי הרבה מעובדיו (35.4%) נפגעו מהסגר הנוכחי בספטמבר הוא המכירות והשירותים (תחום המאגד בתוכו בין היתר סייעים למורים ועוזרים במכירה בחנויות, ששניהם לבדם היוו כ-20.8% מכלל הנרשמים בספטמבר, וכן מלצרים, מאבטחים ועוד), יותר מאשר באוגוסט (23.3%) ואף יותר מבחודש מרץ (27%).
הצעירים והנשים משלמים את עיקר מחיר הסגר השני
שיעור הנרשמים כדורשי עבודה בקבוצת הגיל הצעירה ביותר (עד גיל 24), קפץ מ-17.1% מבין נרשמי חודש מרס ל-20.5% מנרשמי ספטמבר – הנתון הגבוה ביותר לקבוצה זו מתחילת המשבר. "ייתכן שההסבר לכמות הצעירים הגבוהה נעוץ במספר הגבוה של צעירים בתחומי המכירות והמסעדנות, המהווים כשמינית מהנרשמים בספטמבר", אומרים בשירות התעסוקה.
נתוני הדוח מעלים גם חשש להעמקת הפער בין נשים לגברים בשוק העבודה בסגר השני: שיעור הנרשמות כדורשות עבודה בספטמבר היה 62.7%, גבוה אף יותר מהנתון הגבוה במרץ שעמד על 57.1%. אחת הסיבות לכך היא הפסקת פעילות מערכת החינוך וכן ענף השירותים שבהם מועסקות יותר נשים.
אילת שוב בראש טבלת ערי האבטלה
אחרי התאוששות בין שני הסגרים, כשאילת הייתה היעד הכמעט יחיד לחופשה רחוקה עבור הישראלים, חזרה העיר הדרומית לצמרת האבטלה ושיעור דורשי העבודה בה הגיע ל-39.3% בסוף ספטמבר. העיר רשמה את הזינוק הגדול ביותר בין אוגוסט לספטמבר, מהמקום התשיעי ברשימה אל המקום השני - עקב הפגיעה בענף התיירות שנסגר בשנית רגע לפני החגים. כעת, נמצאת מעל אילת ברשימה רק העיר ביתר עילית (40.5%), ואחריהן – מודיעין עילית, בני ברק, נצרת, אום אל-פחם, בית שמש, ירושלים, רהט ובת ים.
"על הממשלה להביא להחזרה מהירה של דורשי עבודה למשק – המשבר ילווה אותנו עוד שנים ארוכות"
שירות התעסוקה מתריע בדוח: "היציאה מהסגר השני מציבה אתגר משמעותי בפני שוק העבודה והוא החזרה מהירה של מספר דורשי עבודה גדול ככל הניתן. רבים צפויים אכן לחזור במהירות אולם אלה שיישארו בחוץ, ובפרט מי שאינם עובדים עוד מאז הסגר הראשון, עלולים להיקלע לאבטלה ארוכת טווח, שאף השלכותיה (על היחידים ועל הכלכלה) ארוכות טווח".
מנכ"ל השירות, רמי גראור, שב והדגיש: "על מנת למתן את ההשפעה השלילית של הסגר, ישנם צעדי מדיניות הכרחיים כגון הגבלת תקופת החל"ת, עידוד תעסוקה ושימור עובדים". הוא הוסיף: "ברור שההתמודדות עם השלכות המשבר על שוק העבודה תלווה אותנו עוד שנים. חשוב לשים לב לקבוצות ולמקומות שנפגעים במיוחד: עובדי הענפים שנסגרו לפני חודשים רבים וטרם נפתחו, מבוגרים המתקשים יותר לחזור לעבודה, נשים וצעירים הסובלים מתנודתיות גבוהה".
"מודלים לעידוד תעסוקה ושימור עובדים כגון המודל הגרמני או הקנדי, יוכלו להועיל למשק שבו מספר המשרות מצומצם יחסית ומספר דורשי העבודה גבוה", ציין גראור. "בתוך כך, נדרש תכנון ארוך טווח לסיוע לכל דורשי העבודה שלא יצליחו לחזור לעבודה בתום הסגר הנוכחי, כאתגר לאומי עם השקעה ניכרת בעידוד תעסוקה, והצבת יעדים להעלאת רמת המיומנויות של כוח העבודה".
בדוח נרמז כי המשך המאבקים הפוליטיים בתוך הממשלה על יישום תכנית לאומית להסבות והכשרות מקצועיות, כבר מתנקם בהתאוששות מהירה ונדרשת של החזרת דורשי העבודה למשק. המאבק הוא בין שרי העבודה מגוש כחול לבן, איציק שמולי ועמיר פרץ, האמונים על הנושא מתוקף תפקידם כשרי העבודה והכלכלה, לבין שר האוצר ישראל כ"ץ מגוש הליכוד, שעדיין דורש להקים זרוע תעסוקה במשרדו ולרכז את המהלך לבדו.
זרוע העבודה במשרד העבודה והרווחה כבר הציגה תכנית הסבות מקצועיות אך מתקשה ליישמה ללא סיוע מהאוצר וגם לשירות התעסוקה עצמו, שתחת משרד הכלכלה, תכניות מוכנות לעידוד ההסבות המקצועיות אבל שם עדיין ממתינים לתוצאות אפקטיביות של השולחן העגול בין שלושת המשרדים, אשר אמור לטפל בסוגייה.
מנכ"ל שירות התעסוקה: "הענפים שנסגרו מאופיינים בעובדים צעירים"
בהמשך, העניק גראור ראיון ל"איפה הכסף" ב-103FM.
קודם כל עדכן אותנו במספר המובטלים.
היום אנחנו מדברים על מעל 900 אלף אנשים שרשומים כדורשי עבודה. מה שפרסמנו זה הסיכום של חודש ספטמבר, שמחצית ממנו היה סגר, זה נכון, ובמהלך אותם שבועיים נרשמו מעל ל־200 אלף דורשי עבודה. פי שלושה בהשוואה לאוגוסט, שהיה חודש עבודה רגיל.
בתקופת הביניים האלה בין הסגרים, לצערי אנחנו צריכים להשתמש במונחים האלה ולקוות שלא נגיע לסגר מספר שלוש, כמה עלייה הייתה המספר העובדים שחזרו למעגל העבודה?
בשבועיים האחרונים כמעט ולא הייתה חזרה, וכל חזרה שקיבלנו, ולכן גם הפסקנו לדווח הייתה בעצם דיווח רטרואקטיבי. בחודשים יולי-אוגוסט כן ראינו איזושהי האטה במספרים של החזרה לעבודה. אם נזכר אז לפני הסגר המהודק היה סוג של סגר שהחל כבר, ולכן ראינו ירידה משמעותית של חוזרים לעבודה.
בוא נדבר על הצעירים: הם מהווים כחמישית ממספר דורשים העבודה היום. נכון?
נכון. שיעור דורשי העבודה בקרב הצעירים קצת טיפס כלפי מעלה, ועומד על כ־49 אחוז אל מול 47 אחוז שהיה בגל הראשון. יש עלייה, בהחלט, והעלייה היא דווקא בקרב צעירים עד גיל 24. אנחנו לא צריכים להתפלא כי הענפים שנסגרו והמסעדות שנסגרו לחלוטין, ואולי גם המכירות, כל זה תרם תרומה למצב הצעירים שנותרו ללא עבודה.
שמענו הבוקר גם על הקיף מאוד גדול של הסטודנטים שהם בחל"ת או מובטלים.
נכון, וזה סיפור אחר שמכביד על התשלומים לשנה האקדמית שנפתחה היום, וגם על זה אנחנו נדבר. בכל אופן, אנחנו שומעים על מעסיקים שרוצים לגייס בחזרה עובדים, אבל הם מעדיפים להישאר בחל"ת, להרוויח טיפה פחות ולא לחזור לעבודה. נוח להם, שר האוצר מבטיח להם שעד הקיץ הבא תהיה להם הכנסה כמעט מובטחת.
אנחנו יודעים שקיימת תופעה כזו, אבל לא יודעים עד כמה היא רחבה. המעסיקים אכן אומרים את זה, ופה ושם אנחנו שומעים בלשכות על חוסר ברצון לחזור ולעבוד. אין ספק שלעבודה יש ערך נפשי וכלכלי כי דמי האבטלה הם נמוכים יותר, אבל אסור לשכוח את התנאים הסוציאליים. מדובר במרכיבי שאתה לא רואה כל יום, במיוחד אצל הצעירים שמסתכלים עשרות שנים קדימה, ופחות חושבים על מה שיקרה בגיל 67 שיגיעו לגיל הפנסיה. מעבר לזה אני חושב שיש לחזור לעבודה, גם עם ההכנסה תהיה אולי יותר נמוכה והתפקיד פחות אטרקטיבי. שכן, עבודה תורמת לחייו של העובד בין אם הוא צעיר או מבוגר. חייבים לחזור לעבודה, ואני חושב שצריך לעשות הכל בשביל לעודד את החזרה לעבודה.
יש לך רעיון איך עושים את זה בפועל במקום להנציח אבטלה?
קודם כל, יש החלטת ממשלה שמעודדת מענקים למעסיקים שמשמרים את העובדים. הם יקבלו סכום, שאני עדיין לא בקיא בפרטים שלו ולא יודע איך הוא יינתן ומתי. זו החלטה מאוד נכונה, ומעבר לזה אני חושב שצריך להשתחרר לאט לאט מהרעיון הזה של החל"ת. הוא היה טוב בתחילת הדרך, זה היה פתרון מדף שניתן היה ליישם אותו באופן מידי, אבל צריך להשתחרר ממנו לאט לאט ולעבור למודלים אחרים כמו שמדינות אחרות באירופה עשו. עוד אפשרות היא ללכת לכיוון של המודל הקנדי. שם פיצלו את המשרות הפנויות לשני עובדים, ובכך יצרו עוד עבודה בשוק. יכול להיות ששילוב של מודל גרמני עם קנדי יכול להתאים למשק הישראלי.
אני רוצה לדבר איתך גם על נשים: כמעט 63 אחוזים ממספר הנרשמים כדורשי עבודה הן נשים. למה זה? ומאיזה סקטורים הן מגיעות?
הן מגיעות מתחום ההוראה, עוזרי ההוראה, המכירות, אבל אני עדיין אופטימי. אם ההוראה מתחילה להיפתח לאט לאט אני מאמין שהן יחזור לשוק העבודה מהר מאוד.