להיפגש לקפה
"אחיי הגדולים תמיד מזכירים לי שאני בעצם 'לא יודעת כלום' על מה שהיה פה לפני הרצח, שיש ביני לבינם מעין הבדל דורי עצום", מספרת רוני הוכמן, מבאר שבע, שנולדה ב־21 בנובמבר 1995.
עתיר אוזן ממושב ניצני עוז נולד ב־18 בנובמבר 1995. "אבא שלי ואחותי היו בעצרת השלום כשאמי הייתה בבית בהריון מתקדם איתי", הוא מספר.
"כילד, יצא לי לפעמים לחגוג את יום ההולדת לצד טקס הזיכרון בבית הספר, שנערך לפי התאריך העברי", מספר אושר אלחרר מפתח תקווה, שנולד ב־14 בנובמבר 1995. "בתור ילד לא הבנתי את המשמעויות של היום הזה, רק כשגדלתי הבנתי עד כמה הוא משמעותי. גם בימים אלו, כשנחתמים הסכמי שלום נוספים, אני רואה בהם המשך של דרכו. גם לאחר מותו, הוא עדיין משפיע על מה שקורה פה".
גם אביטל אושרוביץ מקריית גת נולד ב־14.11.95. "אני זוכר שכבר בכיתה א' היה מתח באוויר בימים האלו שבין טקס הזיכרון ליום הולדתי", הוא מספר. "זה היה מתח מפחיד. אני זוכר אפילו ילדה אחת שבכתה כל הטקס כי 'עכשיו לא יהיה שלום'. זה היה מאוד מבלבל כילד לנסות להבין מה קרה שם, העם היה מאוד מפולג בדעותיו ולא הבנתי מי צודק ולא צודק, אבל במחשבות שלי, משהו היה לא גמור. הוא הבטיח לנו דברים גדולים ונרצח לפני שהספיק לקיים אותם".
אקטואלי מתמיד
"נולדתי כשבועיים לאחר הרצח ובדיעבד הבנתי שנולדתי לאיזשהו כאוס", מספרת עדן קאשי ממכבים־רעות, שנולדה ב־19 בנובמבר 1995. "המציאות הייתה קרועה, המדינה כולה הייתה בהלם, ואני כמובן לא זוכרת כלום".
התרעות פיקוד העורף