לשריפה שהתחוללה לפני עשור בדיוק באזור הכרמל הגיע הצלם רוני סופר די במקרה. "נהגתי לכיוון מסיבות אחרות, ואז שמעתי שמתחילה שריפה קטנה והחלטתי לפנות לשם", הוא משחזר כעת. "זה היה ממש בהתחלה, לפני שהגיעו הכבאיות. הייתה אולי עננת עשן אחת מעל מוקד השריפה והתחלתי לצלם מהרגעים הראשונים. זה היה בסביבות השעה 12 בצהריים. האירוע של האוטובוס היה בסביבות 15:30. שריפת יער קטנה הפכה להיות קטסטרופה גדולה".
סופר, 55, המגדיר עצמו כאתנוגרף, הוא צלם המתמחה בתיעוד מלחמות וקונפליקטים ועוסק בכך משנת 1990. בין האירועים שתיעד היו המלחמה ביוגוסלביה, המהפכה בזימבבואה, ניסיון ההפיכה האחרון בטורקיה, המהפכה בהאיטי וגם כאמור אסון הכרמל - אירוע שאותו הוא מגדיר כ"אחד מחמשת הפריימים ששינו את חיי". "אנחנו חיים כיום בעידן של אנתרופולוגיה ויזואלית", הוא אומר. "השפה המדוברת ביותר כיום בעולם היא השפה הוויזואלית, לא אנגלית ולא ערבית. הצלם הוא חלק מההיסטוריונים המודרניים של העולם. יש משהו מטורף בלהיות בחזית. החזית אגב לא חייבת להיות של כדורים ומלחמות".
הכוח לפעול
כשהגיע לזירה, סופר עדיין לא דמיין שהשריפה תגיע לממדים שאליהם התפתחה בסופו של דבר. "בהתחלה הסתובבתי בין המוקדים השונים, ביניהם פינוי הכלא, וצילמתי", הוא מספר. "לאחר מכן ראיתי שמיים שחורים ואת כל המדרונות בוערים מכל הזוויות, והבנתי שזה אירוע ענק. אבל עדיין לא תיארתי לעצמי שזה יהפוך לאסון".
האוטובוס, שהוביל צוערים של קורס הקצינים של שירות בתי הסוהר, שנשלחו לתגבר את פינוים של אסירי כלא דמון, נקלע לסופת אש ונשרף. נהגו ו־37 מבין 40 נוסעיו, רובם צוערים, נספו, כמו גם שלושה כבאים (בהם אלעד ריבן, נער צופה אש) ושלושה קציני משטרה שניסו להצילם. "התנהל ויכוח בין השוטרים שהיו שם לבין האנשים באוטובוס לגבי מסלול הנסיעה שלו", מספר סופר. "בסופו של דבר פקדו על האוטובוס לעשות פרסה. אם האוטובוס היה ממשיך בנתיב שלו לבית אורן, כנראה לא היינו מדברים היום על אסון הכרמל. לפני שהאוטובוס עשה פרסה זיהיתי שיש בלגן, שוטרים מתווכחים. כשיש אירועים כאלה אני תופס מרחק, מוריד פרופיל. באחד מקטעי הווידיאו שצולמו - רואים אותי נכנס לרכב ומתחיל להתרחק משם. בעצם נוצרת שיירה, כשאני עומד בראשה. האש מקיפה עכשיו את הגבעה וחוסמת לנו את הציר למטה. ברגע הזה אני עוצר, אי אפשר להתקדם. ליאור בוקר (קצין אגף המבצעים של המחוז הצפוני במשטרה, שנהרג בעת מילוי תפקידו באסון: א"ש) עקף אותי וצעקתי לו שהציר חסום. הוא עשה פרסה וחבר לאזור האוטובוס. גם אני באיזשהו שלב עשיתי פרסה".
סופר מספר שכשהראה להוריו של בוקר את הצילום האחרון של בנם ברכב, "הוריו שאלו אותי למה אני יצאתי מהרכב שלי", הוא מתאר. "עניתי להם שלא יצאתי מהרכב, ואז הם אמרו לי שעל הרכב הלבן של ליאור רואים את הצל שלי עומד. כשהרכב שלי חוטף אש והשערות על הידיים שלי מתחילות להישרף, לא חשבתי לברוח, אלא יצאתי מהרכב לצלם. אבל לא זכרתי זאת, היה לי בלק־אאוט. רק שתביני כמה הפעולה הייתה אוטומטית".
"מי גיבור?"
"שואלים אותי על פוסט־טראומה, ואני אומר שלא הייתה ההפוגה הנדרשת לפוסט. כדי שתהיה פוסט־טראומה, האירוע צריך להיגמר. להבדיל מאירועים אחרים שתיעדתי, מבחינתי האירוע הזה לא נגמר. אני עדיין בקשר הדוק עם המשפחות, עדיין מדבר על זה. יכול להיות שברגע שאפסיק לדבר על הכרמל, אז תהיה פוסט־טראומה".
התרעות פיקוד העורף