הקורונה שיבשה את תוכניותיהם של איתן וחיה ון־לואן מירושלים, שהיו אמורים לטוס לירח דבש בדרום אמריקה, ובמקומו יצאו לבסוף למסע של חודשיים בשביל ישראל. "התחתנו בפברואר 2020, ממש שנייה לפני הקורונה", מספר איתן. "שנינו קצינים משוחררים, ותכננו לעשות ירח דבש משולב בטיול אחרי צבא".

"חשבנו שהקורונה תיעלם מהר, לקח לנו הרבה זמן להבין שלא נוכל לטוס", מוסיפה חיה. "כשהבנו שהמצב מידרדר בדרום אמריקה, חשבנו לטוס לאירופה במקום או לאיי יוון, אבל בסוף הגענו לשביל ישראל. קנינו את כל הציוד מראש, רגע לפני שהקניונים נסגרו, וברגע ששמורות הטבע נפתחו בחודש מאי האחרון – יצאנו לדרך".

איך נולד הרעיון?
איתן: "זה היה חלום במגירה לעשות את שביל ישראל. תמיד ידענו שאנחנו רוצים לעשות אותו, פשוט לא ידענו מתי, והקורונה הוציאה את החלום לפועל".
חיה: "אם לא הקורונה, לא בטוחה שהיינו עושים את זה. היינו טסים לחו"ל ומפספסים את הארץ. ודווקא היו פעמים רבות שהרגשנו תיירים במדינה שלנו, התנתקנו כאילו טסנו לחו"ל וגילינו את הקסם שיש כאן. יש פה נופים עוצרי נשימה לא פחות ממה שיש בחו"ל, ואולי אפילו יותר".

איתן וחיה ון-לואן (צילום: פרטי)איתן וחיה ון-לואן (צילום: פרטי)

שביל ישראל, שנחנך על ידי החברה להגנת הטבע ב־1995, הינו שביל הליכה רגלי לאורך מדינת ישראל, שאורכו כ־1,000 ק"מ, מדן ועד אילת. הוא עובר בהרים, יערות, ערים, כפרים, יישובים, נחלים, מעיינות ואתרים היסטוריים ומחולק ל־56 מקטעים, שאפשר לטייל אותם ברצף או לבחור בכל פעם מקטע אחר.

במסעות בשביל ישראל נהוג להתארח אצל "מלאכי שביל", אנשים שפותחים את ביתם בחינם עבור מטיילים. לדברי בני הזוג ון־לואן, גם בימי הקורונה לא חדלו "מלאכי השביל" מלארח. "כמעט כל 'מלאך שביל' שהתקשרנו אליו אמר שנבוא בשמחה ואירח אותנו ביד רחבה", מספר איתן. "זה היה מדהים. בקושי נתקלנו בכאלו שסירבו וגם מי שלא הכניס לתוך ביתו, היינו ישנים בגינה". 

"יצאו מזה חוויות מצחיקות", מוסיפה חיה. "באחת הפעמים שהתארחנו אצל מישהו בגינה ורצינו להתקלח, אך לא יכולנו להיכנס פנימה - הוא הוציא לנו גיגית ואת זרנוק המים של כיבוי האש, וכך התקלחנו".

שביל ישראל (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)שביל ישראל (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)

זוג נוסף ששינה מסלול ברגע האחרון הוא נועה גרומן וגיל אשורי. "התכנון היה לטוס למזרח, היינו אמורים לטייל ביחד בהודו", מספר אשורי, בן 23, מבנימינה. "קנינו כבר כרטיסי טיסה, אבל הכל התבטל". "זה קרה לגמרי בעקבות המצב", מוסיפה גרומן, בת 21 ממושב צור משה. "השתגענו כבר מלהיות בבית כל הזמן, וגיל תמיד רצה לעשות את השביל, אז יצא שעשינו אותו עכשיו".

פגשתם בדרך עוד צעירים כמוכם באותו המצב?
"התחלנו בסגר השני באוקטובר, אז היו מעט אנשים בשביל, אבל ברשתות החברתיות היו כל הזמן דיווחים ממטיילים נוספים אילו שמורות טבע פתוחות, ואיפה יש פקחים. כשנפתח הסגר פגשנו הרבה יותר מטיילים כל יום. בעיקר צעירים כמונו באותו המצב. היינו צוחקים שכנראה ביקום מקביל היינו נפגשים בהוסטל בהודו, ולא בשביל ישראל".

"זה לא שהיינו מבואסים", מוסיף אשורי. "פשוט כולנו היינו באותה הסירה וכשנושא הטיול הגדול עלה, הייתה הזדהות. הטיול בשביל ישראל מילא לנו צורך מהותי של לעשות משהו עכשיו. מאז שהשתחררנו מהצבא חיכינו לזה, הרבה זמן רצינו חוויה כזאת של כיף וחופש, וזה סיפק לנו את הצורך הזה. אנחנו גם לא גרים קרוב אחד לשני, ובשנים האחרונות שנינו היינו בצבא והתרגלנו להיפגש רק בסופי שבוע. כזוג, לעבור את החוויה האינטנסיבית הזו ביחד - היה מאוד מיוחד".

נועה גרומן וגיל אשורי  (צילום: פרטי)נועה גרומן וגיל אשורי (צילום: פרטי)

ברגליים ולא בנגמ"ש

גם שחר לוריא, בת 22 ממושב שורש, נמצאת בימים אלו בטיול בשביל ישראל. "ברגע שהבנתי שאי אפשר לטוס, החלטתי לצאת לשביל", היא מספרת. "כתבתי פוסט בפייסבוק שאני מחפשת שותפים, הצטרפתי לקבוצות של 'שביליסטים' ויצאתי לדרך. בגלל הקורונה לא יכולתי להיפגש פיזית עם האנשים שרציתי לטייל איתם. הכל היה בזום, ויצא שבהתחלה הרגשתי לבד כי לא באמת הכרתי אותם. היום, כבר חודש וחצי בשביל, אני מטיילת ביחד עם עוד שישה צעירים כמוני וכל כך שמחה שהתעקשתי לא לוותר על החוויה הזאת. אני ממליצה לכל אחד לנצל את התקופה הזאת ולעשות את זה".

שחר לוריא (צילום: פרטי)שחר לוריא (צילום: פרטי)

רתם הדרי ורותם יעקובי הכירו במכינה קדם־צבאית ויצאו יחדיו לשביל ישראל. "אנחנו חברות מאוד טובות ורצינו לטוס ביחד למזרח", מספרת הדרי, בת 21, ממושב שער אפרים. "ברגע שהבנתי שזה לא יקרה הצעתי לרותם לבוא איתי לשביל ישראל. יצאנו באמצע ספטמבר וסיימנו לפני בערך שבוע את כולו. טיילנו בשביל עם אנשים מכל הגילים: עם אבא בן 50, עם צעירים משוחררים כמונו, צעירים לפני צבא, אנשים בחל"ת, מובטלים וצעירים שלא רצו להתחיל ללמוד בזום ודחו את הלימודים האקדמיים בשנה. פשוט היה שם הכל מהכל".

זה גרם לך לוותר על הטיול הגדול בחו"ל בשנה הבאה?
"אני חושבת שארצה לטוס כשיתאפשר, אבל זה ממש סיפק אותי לתקופה הקרובה. הייתי לחוצה להשתחרר מהצבא ולטייל. בשביל הרגשתי שאני חיה את הרגע. כל הדברים שלי היו על הגב, לא הייתי תלויה בשום דבר ונדדתי ממקום למקום. עברתי בחודשיים בין יערות, חופים ומדבריות וזכיתי להכיר מחדש את המדינה שלנו. גם את הטבע, אבל בעיקר את האנשים המדהימים. דווקא בגלל הקורונה הרבה אנשים אירחו אותנו בתוך ביתם, הם רצו שאנשים ימשיכו לטייל ולחוות את הארץ דווקא בתקופה המורכבת הזאת".

רתם הדרי ורותם יעקובי  (צילום: פרטי)רתם הדרי ורותם יעקובי (צילום: פרטי)

גם רגב נתן, תומר שפר ונדב תמיר, בני 22 ששירתו יחד בצבא, החליטו לשנות תוכניות ולעשות את הטיול הגדול בשביל ישראל. "שירתנו יחד בגדוד 50 של חטיבת הנח"ל והשתחררנו לפני חודשיים, היישר לסגר השני" מספר תמיר, מזכרון יעקב. "הצעתי להם שנצא לשביל ישראל במקום, ממש התעקשתי עד שהם השתכנעו", מוסיף שפר, מירושלים. "היה מבאס לוותר או לדחות את החלום לטוס, אבל בסוף יצאנו לשביל ואנחנו פה כבר חודש וחצי".

"לפני כשנה, כשהיינו באמצע תרגיל גדודי, חלמנו על טיול כזה", מספר נתן, מרמת ישי. "היינו שלושתנו בנגמ"ש, בתרגיל לילה, והיה המון בוץ. אמרנו שבפעם הבאה שנהיה ככה בטבע, נחווה את זה ברגליים ולא בנגמ"ש. התכוונו אז לטבע בחו"ל כמובן, אבל האמת שאנחנו מאוד מופתעים מהטבע הפראי והנופים המדהימים שיש פה בארץ".

הופתעתם מהאנשים שפגשתם בדרך?
נתן: "האווירה פה מאוד ישראלית וכיפית. מתחברים מאוד מהר אחד לשני, מישהו מוציא גיטרה ומתחיל לנגן ועושים פויקה ביחד. דווקא ביומיום שלי אני לא מרגיש כל כך ישראלי כמו שאני מרגיש פה. אנחנו מטיילים בתקופה שהיא שונה מהרגיל, אז היו אנשים שאירחו אותנו בביתם למרות הקורונה, היו קיבוצים שאפילו לא נתנו לנו להיכנס ולישון על הדשא, והיה אפילו מבוגר אחד שרצה לארח אבל פחד - אז ישנו לו על הגג".

תומר שפר, נדב תמיר ורגב נתן  (צילום: פרטי)תומר שפר, נדב תמיר ורגב נתן (צילום: פרטי)

עין רוני

רוני קגנו תכנן נסיעת עבודה לארצות הברית כשהתחילה המגיפה. "הייתי אמור לעבור לגור בארצות הברית ולנהל פרויקטים בנדל"ן", מספר קגנו, בן 22 מחולון. "רציתי לעשות במקביל לעבודה טיול אופנועים בארצות הברית, אבל הכל השתבש כשהגיעה הקורונה. הבנתי שאני נשאר בארץ והחלטתי לצאת לשביל, ומאז אני כאן, כבר למעלה מחודש. הייתי אמור לצאת עם חברה טובה, אבל ברגע האחרון היא ביטלה והחלטתי לצאת לבד ולהכיר את הארץ שלי באמת".

איך זה לטייל לבד בשביל ישראל?
"ביום הראשון זה היה קצת מוזר. כולם היו מושבניקים, קצינים וקיבוצניקים, ואני הייתי העירוני היחיד. אבל מאז זה התגלגל והפך להיות אחד הדברים המעצימים והמיוחדים שעשיתי. אני מתמודד עם הפחד להיות לבד, עם הבדידות. גיליתי כמה אנשים פה מקבלים, עוטפים ולוקחים אותך תחת הכנפיים שלהם. כולם היו אנשים טובים עד האחרון שבהם. הטיול הזה משבש לי את התוכניות. פתאום אני חושב להמשיך עם הנוודות שנים קדימה, לא יודע אם זה אומר לעזוב לגמרי את עסקי הנדל"ן, אבל בהחלט זה מטלטל אותי".

אילו חוויות מיוחדות קרו לך?
"התארחתי לא מזמן אצל מישהו שחוצב מערה באזור ירושלים. בתוך המערה הרגשתי שהאדמה לחה והבנתי שיש בה מקור מים. האדם שהתארחתי אצלו אמר לי שאם אחצוב בעצמי ואגיע למעיין, אני מוזמן לקרוא לו איך שארצה, וכך היה. חצבתי במשך 12 שעות רצוף, והיום יש מעיין על שמי, 'עין רוני'. בנוסף, פגשתי לפני כמה ימים רוכב אופניים בן 50 ששאל אותי אם אני מתכנן להגיע עד אילת. כשעניתי לו בחיוב, הוא אמר לי: 'כשאתה מגיע לאילת, לך למלון הכי יקר, תבקש בקבלה את החדר הכי יקר ותתקשר אליי שעה לפני. אני אשלם'. אני אמור להגיע לאילת עוד כחודש וחצי ואני מחכה לזה בקוצר רוח".