לאחרונה פרסמנו ב"מעריב" את סיפורה המופלא של אווה פצ'ק, המתגוררת בפולין, ש־76 שנה לאחר תום מלחמת העולם השנייה גילתה כי יש לה בישראל קרובי משפחה מצד סבה, שמסר את בתו התינוקת לידיים זרות בתקופת השואה כדי להצילה. כעת נחשפו שרידים נוספים של פצ'ק מצד סבתה, שנרצחה במחנה ריכוז. השבוע כבר נערך מפגש מרגש בזום בין כל הצדדים שלא ידעו זה על קיומו של זה

"קראנו ב'מעריב המגזין' את הסיפור המרגש של אווה פצ'ק מפולין, שגילתה 76 שנים מתום מלחמת העולם השנייה את בני משפחתה מצד סבא שלה. השבוע יצרו איתנו קשר מפולין, וגילינו כי אנחנו המשפחה מצד סבתא שלה. כך בעצם נסגרו לאווה כל הקצוות". במילים אלה פנתה למערכת העיתון בימים האחרונים אפרת ברונר־פלח, המתגוררת בחולון, ובכך חשפה עוד טפח מסיפורם המופלא של פצ'ק ובני משפחתה.

ב־1 בפברואר פורסם בעיתון זה סיפורן של מריה דובז'ינסקה ובתה, אווה פצ'ק מפולין. תזכורת קצרה: במשך שנים רבות חיפש ניצול השואה גדליה ארנברג ז"ל, שאשתו חנה ושני בניהם נרצחו בשואה, אחר עקבותיה של מרים־שרה, בתם השלישית התינוקת שאותה מסר במלחמת העולם השנייה לידיו של פולני על מנת להציל את חייה. ארנברג, שלא הצליח לאתר את בתו, נפטר בארצות הברית ב־1969.

בינתיים, בתו גדלה כנוצרייה ושמה שונה למריה דובז'ינסקה. היא ידעה על היותה מאומצת, ניסתה לחפש את משפחתה הביולוגית, אך הדבר לא צלח והיא נפטרה בשנת 2012. לאחרונה, בזכות בדיקת DNA של חברת MyHeritage, הצליחו משה, אחיינו של ארנברג, 69, שמתגורר בישראל, ופצ'ק, בתה של מרים־שרה, 53, שמתגוררת כיום בפולין, למצוא זה את זה כנגד כל הסיכויים.

אלא שכעת כאמור חלה תפנית נוספת בעלילת האיחוד המרגשת. בני משפחת ברונר מישראל קיבלו לאחרונה הודעה מאנה פרזיבז'יבסקה־דרוזד (Anna Przybyszewska Drozd), מנהלת מחלקת הגנאולוגיה במרכז לחקר גנאולוגיה ומורשת יהודית במכון היהודי ההיסטורי על שם עמנואל רינגלבלום בוורשה, שלפיה בפולין מתגוררת אווה פצ'ק, נכדתה של חנה ארנברג (ברונר) ז"ל.

את ההצלבה הזאת עשתה פרזיבז'יבסקה־דרוזד לאחר שנעזרה בדפי עד שניתנו ביד ושם על ידי בני הזוג מנוחה ונחמיה ברונר ז"ל, לזכרם של חנה ארנברג ושני בניה, מאיר ונחמיה, שנרצחו בשואה, תוך ציון העובדה כי אביהם היה גדליה ארנברג.

"אחד האחים של חנה ארנברג, במקור חנה ברונר, היה אברהם ברונר ז"ל שגם נספה בשואה", מספרת ברונר פלח. "אברהם הוא סבא רבא שלי. כלומר אביו של שלמה, סבי. לאברהם ברונר היו עשרה ילדים, שישה מהם שרדו את השואה. אחד מהם הוא הבן הבכור, נחמיה ברונר ז"ל, אחיו של סבי, שיחד עם רעייתו מנוחה מילא בשנת 1957 את דפי העד ביד ושם על שם חנה ארנברג וילדיה שנרצחו".

אברהם ברונר (צילום: באדיבות המשפחה)אברהם ברונר (צילום: באדיבות המשפחה)

לא רק שם
את ההודעה מהמכון היהודי ההיסטורי על שם עמנואל רינגלבלום בוורשה קיבלה אחותה של אפרת ברונר פלח, עו"ד מירב ברונר־אנגלנדר מרמת גן, דרך הפייסבוק. "אני לא פעילה בפייסבוק הרבה שנים, אז בסופו של דבר הם הגיעו אליי דרך חבר משותף", היא מספרת. "התחלתי להתכתב איתם וכך שמעתי את כל הסיפור".

הכרתן בכלל את השם חנה?
אפרת: "אנחנו, הדור הצעיר, לא הכרנו את שמה וסיפורה. אבל כדור שלישי לניצולי שואה משני הצדדים זה בהחלט דבר אדיר ומרגש שמצאנו קשר לחנה".

מירב: "הסיפור של אווה הוא בעצם הסיפור המרגש. איך בתוך כמה חודשים היא מצאה שני ענפים - גם של סבא שלה וגם של סבתא שלה, שלא היה לה בכלל מושג עליהם. הסיפור הזה כמובן מרתק גם אותי כי חשוב לי להיות חלק מחשיפה של קורבנות השואה שאף אחד לא ידע על קיומם. היום חנה ארנברג לבית ברונר היא לא רק שם, יש לה כבר זהות. לאווה יש היום משפחה גדולה מאוד מהצד של אמא שלה. יש פה סיפור עצום מבחינת אווה וגם מבחינתנו, ואני מרגישה סוג של שליחות בחשיפה הזאת".

שלשום התקיים בזום המפגש הראשון המרגש בין אווה, אחיה פיוטר ובתה ג'ואנה הנמצאים כרגע בפולין לבין בני משפחת ברונר המפוזרים בכל רחבי הארץ. במפגש השתתף גם ד"ר משה ארנברג, אחיינו של גדליה ארנברג. ההתרגשות ניכרה על פני כולם. בני משפחת ברונר הראו לאווה את תמונתו של אברהם ברונר ז"ל (אחיה של סבתה חנה) והציגו בפניה את דפי העד מיד ושם שבהם מוזכרת סבתה. אווה הראתה להם את התמונות של אמה, מריה (היא מרים־שרה), וסיפרה שאמה תמיד חיפשה את משפחתה הביולוגית.

"לא ציפינו לראות כל כך הרבה אנשים", אמרה אווה בהתרגשות. "פגשנו עד כה רק את הצד של גדליה. רצינו למצוא גם את הצד של חנה. מצאנו מסמכים רשמיים שמעידים על החיפושים של גדליה אחרי בתו, ושם היה מצוין ששם האמא הוא חנה. ביקשנו עזרה מהמכון היהודי ההיסטורי על שם עמנואל רינגלבלום, והם החלו לחפש. חשבנו שאנחנו משפחה מאוד קטנה, ועכשיו מרגש לדעת שיש לנו כל כך הרבה בני משפחה".

פיוטר, אחיה של אווה, הציע בשיחה לבנות עץ משפחתי, והשיחה הסתיימה בנימה אופטימית ומרגשת, כשבני המשפחה המורחבת סיכמו להיות בקשר בתקווה להיפגש בקרוב.